ישראל פולס

נפתלי בנט משקם במשרד הביטחון את מעמדו הפוליטי

p
המחבר
בקצרה
ההחלטה של נפתלי בנט לבנות ליהודים בעיר האבות הנפיצה נועדה לרצות את המתנחלים בתקווה שיזכרו אותו כשר הביטחון הטוב שידעה המדינה. אולי כך הוא יצליח לעבור בפעם הבאה את אחוז החסימה, ואחריו המבול.

פחות מחודש בתפקיד, ושר הביטחון נפתלי בנט לא מבזבז זמן. ביום ראשון השבוע [1 בדצמבר] הורה בנט למתאם פעולות הממשלה בשטחים להודיע לעיריית חברון על התחלת תכנונה של שכונה יהודית חדשה במתחם השוק הסיטונאי בחברון, וגרף מחמאות מקהל היעד שלו, המתנחלים. בנט מעוניין לייצר בכך רצף טריטוריאלי ממערת המכפלה לשכונה היהודית אברהם אבינו, ולהכפיל את מספר התושבים היהודים בעיר.

לפי נתוני בצלם, כיום מתגוררים בחברון באזור המכונה H2, הכולל את העיר העתיקה, כ-700 יהודים, לא כולל כ-250 תלמידי ישיבת "שבי חברון", וכן 34,000 פלסטינים. בשאר שטח העיר (האזור שמכונה H1) מתגוררים כ-166,000 פלסטינים.

האזורים H1 ו-H2 תוחמו והוגדרו במסגרת הסכם חברון [1997] שעליו חתמו בזמנו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת. הכוונה הייתה לחלק את השליטה הביטחונית והאזרחית בעיר הטעונה והנפיצה (במיוחד מאז טבח מערת המכפלה, 1994), מחשש שמה שקורה בחברון בין יהודים לפלסטינים יגלוש לכל שטחי הגדה ויפגע בהסכמי אוסלו. הסכם חברון בעצם ביקש ליצור חיץ בין תושבי העיר הפלסטינים לבין המתנחלים היהודים, הרואים ביישוב העיר לרבות השתלטות על בתים פלסטינים בלב אוכלוסייה פלסטינית צפופה – משימה לאומית דתית חלוצית.  

על פי הסכם חברון, 80 אחוז משטחה של העיר (H1) הועברו לשליטת הפלסטינים. שאר השטח (H2) שבו מתגוררים כאמור גם כ-34 אלף פלסטינים וכולל את אזור מערת המכפלה, העיר העתיקה והיישוב היהודי בחברון נמצא בשליטת צה"ל. ההסכם אמנם נועד להפריד בין הפלסטינים ליהודים, אבל מאז שנחתם יש כמעט מידי יום עימותים וחיכוכים אלימים בעיר. בישוב היהודי בחברון מתגוררים פעילי ימין רדיקלי והגרעין המתנחלי האידאולוגי הקיצוני, לרבות תלמידיו של הרב כהנא כמו ברוך מרזל ונועם פדרמן. בנוסף, בעיר מבקרים לעתים קרובות פעילי ימין רדיקלי נוספים כמו יו"ר עוצמה יהודית מיכאל בן ארי, שנפסל ע"י ועדת הבחירות המרכזית לרוץ לכנסת בגין הסתה, ובנצי גופשטיין מייסד ארגון להב"ה הקיצוני.

כדי לשמור על ביטחונם של המתנחלים ולמנוע ככל האפשר עימותים בין פלסטינים ליהודים, הקים צה"ל לאורך השנים בתוך העיר חברון כ-20 מחסומים. פלסטינים המבקשים לנוע ברחבי העיר נאלצים לעבור בידוק קפדני בכל מחסום ומחסום. ההגבלות הללו גרמו לדחיקתם של אלפי פלסטינים מאזור H2 לאזור H1. הרחובות שבהם התגוררו בעבר הפכו שוממים ונטושים. וכל זה למען כ-1,000 מתנחלים ותלמידים, הרואים כאמור ביישוב היהודי בחברון שיבה למתחם האבות הקדוש.

השוק הסיטונאי שהשר בנט החליט עתה לאשר בנייה בו הוא סלע מחלוקת ארוך שנים. את המתחם רכשה הקהילה היהודית בחברון לפני מאורעות תרפ"ט [1929] שבהם נרצחו 133 יהודים. לאחריהן, האזור ננטש ובהמשך עבר לשליטת הירדנים. לאחר מלחמת ששת הימים אישר המינהל האזרחי לעיריית חברון לבנות במתחם שוק סיטונאי שהיה פעיל עד שנות ה-90'. מאז החלה "תנועת השיבה" של מתנחלים לחברון, הם פועלים כדי להשיב את הבעלות בשוק הסיטונאי ליהודים, שכן הקרקע כאמור נרכשה כדין.

ההחלטה לתכנן שכונה יהודית חדשה במתחם השוק הסיטונאי בחברון היא בין ההחלטות הראשונות של בנט כשר ביטחון. בכך הוא עושה דין לעצמו ומתעלם לחלוטין מכך שהוא מונה לשר בממשלת מעבר שלא קיבלה את אמון הכנסת (גם מינויו שלו לא קיבל את אישור הכנסת) ואינה רשאית  לקבל החלטות כבדות משקל מהסוג הזה. והנה הוא כבר מזדרז לבשר בקול ששון למתנחלים כי הוא משיב עטרה ליושנה ובונה בחברון ליהודים.

לפי בנט, מבני השוק ייהרסו ובמקומם ייבנו מבנים חדשים. הקומות העליונות של המבנים ייעודו לדירות מגורים ליהודים, בעוד שהחנויות מתחת יהיו בבעלות הפלסטינים, כך שזכויותיהם לשיטת בנט לא ייפגעו.

כל שרי הביטחון של ישראל, כולל אבי ההתנחלויות אריאל שרון, וכן משה ארנס, משה בוגי יעלון, אביגדור ליברמן ואפילו נתניהו, כולם אנשי ימין מובהקים, נמנעו מלהזיז אבן אחת בשוק הסיטונאי, כדי לשמור על הסטטוס קוו בעיר הטעונה והנפיצה. עד שהגיע בנט והחליט שדרך עיר האבות הוא ישקם את מעמדו הפוליטי ההרוס. כזכור, בנט פרש מהבית היהודי לפני הבחירות באפריל והקים עם שותפתו איילת שקד את מפלגת הימין החדש. בנט נחל תבוסה משפילה כשזו לא עברה את אחוז החסימה, ולקראת בחירות ספטמבר הוא שב מוכה וחבול לרשימת ימינה שאיחדה את כל מפלגות הימין, והוצב רק במקום הרביעי הלא מחמיא. אחרי הבחירות האלה, בהן ימינה לא קצרה הצלחה גדולה, מפלגתו הימין החדש פרשה מימינה, כך שכעת הוא חלק מסיעה קטנטנה בת שלושה מנדטים. בתפקיד שר הביטחון הוא זכה מכיוון שנתניהו חשש שיחבור לבני גנץ ויאפשר לו להקים ממשלה. כך, אחד התפקידים הכי בכירים בממשלה ניתן כאתנן לאיש שהציבור לא נתן בו את אמונו. כעת, מלשכתו בקריה בתל אביב, מנסה בנט להשיב אליו את מצביעיו שנטשו. בנט יודע כי ללא המצביעים המתנחלים אין לו תקומה פוליטית וכי ימיו במשרד הביטחון יהיו קצרים מאוד.

בנט נכנס לתפקידו בתחילת מבצע "חגורה שחורה" [נובמבר 2019], מיד לאחר חיסולו של מפקד הגזרה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי. החיסול הוביל למטח של מאות רקטות לעבר ישראל, ולבקשתו של בנט לא נערכה לכבודו קבלת פנים חגיגית בקריה, כפי שנהוג. כשר ביטחון טרי בנט מרבה לשחרר לתקשורת הצהרות רגישות – למשל פרסום תכנית שאפתנית להוצאת הכוחות האיראנים מסוריה – ומקומם עליו את מערכת הביטחון כולה.

ההחלטה לבנות ליהודים בחברון היא עוד הצהרה רגישה, שנועדה לרצות את המתנחלים בתקווה שיזכרו אותו כשר הביטחון הטוב שידעה המדינה. אולי כך הוא יצליח לעבור בפעם הבאה את אחוז החסימה, ואחריו המבול.

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept