ישראל פולס

על ראש הכובש בוער הכובע

p
המחבר
בקצרה
ארגז הכלים של ישראל מול בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא ריק למדי, לבד ממילים ריקות ומתלהמות נגד התובעת והאשמות פופוליסטיות נגד בית הדין, המציירות את ישראל ככזו המאמינה שביצעה פשעים אך חוששת להיתפס.

סנטה קלאוס החליט השנה להקדים כנראה את חלוקת השי לחג ולהגיש מתנה ראשונה ומיוחדת דווקא לראש הממשלה הזמנית של מדינת היהודים. הוא לבש את דמותה של פאטו בנסודה, התובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אשר הודיעה בסוף השבוע [20 בדצמבר] כי יש בסיס לחקירה נגד ישראל על פשעי מלחמה בשטחים שכבשה ב-1967.

בנימין נתניהו לא היה יכול לצפות לעיתוי מושלם יותר. ממש נס חנוכה מבחינתו. ימים אחדים לפני הפריימריז בליכוד ופחות מרבעון לפני הבחירות, בנסודה הרימה לנתניהו כדור מושלם להנחתה על ראשיהם של יריביו הפוליטיים. כשהמוני בוחרי ישראל צפו בנתניהו מסתער על התובעת, הם ראו את מגן ישראל, דוד היהודי, קורא תיגר על גוליית הבינלאומי. ליריב הראשי, יו"ר כחול לבן בני גנץ, לא נותר אלא לזמזם את הפזמון החוזר "צה"ל הוא מהצבאות המוסריים ביותר בעולם".

"הופכים את בית הדין הבינלאומי לנשק פוליטי במאבק נגד ישראל", הכריז נתניהו. באמת? ממתי הגדה המערבית ורצועת עזה הם חלק מהמדינה? האם ישראל החילה בחשאי את ריבונותה על שכם ועל מחנה הפליטים ג'באליה? ומה עם מזרח ירושלים? אפילו הנשיא טראמפ, החבר הכי טוב של ישראל בכל הזמנים, לא הכיר בסיפוח של מחנה הפליטים שועפט לבירת ישראל. וכך בזכות התובעת בנסודה הפך היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לשם שינוי, לאורים והתומים בעיני נתניהו בתחום המשפטי. ראש הממשלה הזמני אימץ את עמדת היועץ, לפיה לבית הדין "יש סמכות לדון רק כשמדובר בתביעות שמוגשות על ידי מדינות ריבוניות, אבל מעולם לא הייתה מדינה פלסטינית".

ולמה לא הייתה מדינה פלסטינית? בין השאר מאחר שנתניהו וחבריו בממשלת הימין אינם חוסכים מאמץ למנוע את הקמתה. הם מתחרים איש ברעהו בהכרזות על סיפוח, הפקעה והתנחלות יהודית. לכן נתניהו לא הופתע מהודעת התובעת.

פלסטין היא מדינה; אמנם משקיפה, כבר מ-2012, אך מיום שאומצה העמדה שלפיה "פלסטין" היא מדינה לצורך הצטרפות לחוקת בית הדין (אמנת רומא), היה ברור שבקשתה לחקור את התנהגותה של ישראל בשטחים תיענה בחיוב.

קנה משפטי-פוליטי רצוץ אם לא ציני יותר הוא הסתמכותה של ישראל על הסכמים עם הפלסטינים כבסיס לפתרון מחלוקות. הטיעון של פגיעה במו"מ המדיני זכה במשך שנים לאוזניים קשובות בקהילה הבינ"ל, בעיקר במדינות אירופה בעלות משקל בבית הדין. אבל ספק אם יש היום מדינה אירופית אחת שתשתמש בטיעון הזה כדי לעכב את ההליך נגד ישראל. הוא לא עולה בקנה אחד עם ההכרזות של בכירים בדרג המדיני בירושלים על מותו של הסכם אוסלו ועם צעדים ישראלים עונשיים חד-צדדיים, כמו קיזוז תקבולי המיסים המגיעים לרשות הפלסטינית. כל למשל ההחלטה (או הדיבורים) על סיפוח בקעת הירדן, הנזכרת בהודעת התובעת, סותרת באופן ברור את הסעיף בהסכם אוסלו האוסר על צעדים חד-צדדיים המשפיעים על מצב הקבע בשטחים.

ההתמקדות בטיעונים המשפטיים נגד החלטת התובעת דוחקת לקרן זווית את העיסוק בשאלה יסודית: כיצד זה מדינתו של עם, שהיה קורבן לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות הנוראים בהיסטוריה המודרנית, מסרבת להצטרף לבית הדין הבינלאומי שנועד להרתיע מפני פשעי מלחמה? הרי נתניהו עצמו ציין בישיבת הממשלה [22 בדצמבר] כי בית הדין הבינלאומי הוקם אחרי "הזוועות של מלחמת העולם השנייה, בעיקר הזוועות הנוראות שנעשו לעמנו".  הסיבה לכך, לבד מסוגיית ההתנחלויות, היא החשש שהדבר יגביל את חופש הפעולה של צה"ל ואת חופש התנועה של ראשי מערכת הביטחון בעולם. כל מדינה החברה באמנת רומא מחויבת לכבד את צווי בית הדין ולעצור ולהסגיר חשודים הנמצאים בתחומה. האזכור של נתניהו באשר לנסיבות הקמת בית הדין הבינלאומי נועד רק לנגח את המוסד החשוב על שהוא מנסה למנוע עוולות נגד עם אחר, שמדינת העם היהודי חוטאת בהם.

123 מדינות (אם כוללים את פלסטין) חברות בבית הדין הבינלאומי, ובכללן כמעט כל מדינות אירופה וכל מדינות דרום אמריקה. הקבוצה הקטנה של סרבניות החברות באמנה מונה, לבד מישראל, את ארצות הברית, רוסיה, סין, טורקיה, הודו ורוב מדינות המזרח התיכון. בחודש אפריל האחרון [2019], ערב דיון בבקשתה של בנסודה לפתוח בחקירה על פשעי מלחמה באפגניסטן בשנים 2004-2003, ביטל הממשל האמריקאי את אשרת הכניסה שלה. לאחר שבית הדין דחה את בקשתה, איים טראמפ כי "כל ניסיון להעמיד לדין אמריקאים, ישראלים או בעלי ברית ייענה בתגובה מהירה ונחרצת". עוד בתקופת ממשל אובמה, וביתר שאת בממשל טראמפ, הועלו רעיונות לחקיקה אמריקאית שתאיים על בית הדין לנקוט נגדו צעדים אם יפעל נגד ישראל. בירושלים מצפים שהבחירות לכנסת ה-23 ולנשיאות ארה"ב יזרזו את "התגובה המהירה והנחרצת" של טראמפ.  

מיודעיה של התובעת בנסודה ששוחחו עם אל-מוניטור, מעידים כי היא אישה מאוד זהירה, שלא לומר חששנית. החלטתה לקדם את התביעה נגד ישראל (וחמאס), אמנם באיטיות, מעידה שהאיומים של טראמפ לא מרתיעים אותה. אם כך, ארגז הכלים של ישראל מול בית הדין נותר ריק למדי, לבד מאוצר מילים ריקות ומתלהמות נגד התובעת והטחת האשמות פופוליסטיות נגד בית הדין, דוגמת ההאשמה של נתניהו כי הוא משמש "נשק פוליטי במאבק נגד ישראל". כך היה גם כאשר הפלסטינים שודרגו למעמד של מדינה משקיפה באו"ם, לאחר שהצטרפו לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ולאחר מכן הגישו את התלונה שהניעה את התובעת לחבר את שמה של ישראל עם המונח "פשעי מלחמה".

"מדובר במוסד הכולל משפטנים מקצועיים", כתבה אל"מ (מיל') פנינה שרביט ברוך, שעמדה בראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, למחרת הגשתה של התביעה לבית הדין. בנייר עמדה שפרסמה באתר של המרכז למחקרים אסטרטגיים, הזהירה עו"ד שרביט ברוך כי התבטאויות חריפות נגד בית הדין מציירות את ישראל כמדינה לא-רצינית במקרה הטוב, וחמור מכך ככזו שמאמינה שביצעה פשעים וחוששת להיתפס, בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע".

תגובות מתלהמות, "הגם שניתן ליחסן לתקופת הבחירות בה אנו נמצאים", כתבה החוקרת הבכירה, אינן דרך הפעולה הנכונה. זה היה נכון עם הגשת התלונה בתקופת הבחירות לכנסת ה-20 בראשית 2015 ונכון שבעתיים עם החלטת התובעת להעבירה לבית הדין בתקופת הבחירות, ערב שנת 2020. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israeli elections, benjamin netanyahu, israeli occupation, war crimes, international criminal court, hague, icc

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept