"נשנה את המציאות ונביא בשורה חברתית אמיתית" – כך אמרה ח"כ אורלי לוי-אבקסיס כשהודיעה על חיבור מפלגת גשר בראשותה למפלגת העבודה [18 ביולי]. לוי ויו"ר העבודה ח"כ עמיר פרץ דיברו אז על "הפלת חומות", "איחוד היסטורי" וציפייה ל-15 מנדטים, אך בבחירות ספטמבר רשימת העבודה-גשר השיגה שישה מנדטים בלבד. מאז, קולה של לוי-אבקסיס כמעט שאינו נשמע. לאן נעלמה מי שעד לפני שנה הייתה נחושה לכבוש את כל הפסגות הפוליטיות ובעיני רבים נחשבה (באותה עת) ל"לשון מאזניים"?
עכשיו, כשישראל דוהרת אל עבר תהום הבחירות השלישיות, חוזר הדיון בשאלת "האיחוד הגדול" בשמאל מחשש שאחת הרשימות לא תצלח את אחוז החסימה. תמונת הסקרים האחרונים היא עגומה, המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר מאבדות לפחות מנדט אחד כל אחת. אם זליגת המנדטים לכיוון האחות הגדולה, כחול לבן, תימשך, סביר שהלחץ על הנהגת שתי הרשימות יגבר. סביר גם להניח שבמחנה הדמוקרטי, שקיבלה בספטמבר רק חמישה מנדטים ושם מלכתחילה הביעו נכונות לחיבור, ילחצו יותר. מנגד, מבחינת ח"כ פרץ, חיבור עם המחנה הדמוקרטי נוגד את התזה שלו על חיוניותו של שמאל חברתי ונחשב כמפלט אחרון.