האם ינצל בנימין נתניהו את חלון הזמנים והנסיבות שהעניק לו מצבו המסובך וינחית מכת-מנע על תשתית ייצור הרקטות והטילים המדויקים של חיזבאללה, שהולכת ומתבססת בלבנון? מכון ירושלים לענייני אסטרטגיה וביטחון פרסם השבוע [15 בדצמבר] את התחזית השנתית שלו לשנה הבאה [2020], שבה נכלל משפט נפיץ אחד: "נדרשת היערכות לתרחישים מחמירים, כולל החלטה ישראלית ליזום מלחמת מנע עם חיזבאללה". המשפט הזה הדליק את המערכת ועורר צונאמי של ספקולציות ביטחוניות באשר לסיכויי התלקחות החזית הצפונית. במכון ירושלים יושבים מומחים מנוסים, חלק מהם מחובר עדיין למערכות הביטחון והמודיעין הישראליות. הבולט שבהם הוא האלוף במילואים יעקב עמידרור, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של נתניהו. עמידרור הוא איש ימין מובהק מחד, אך מעולם לא היה הרפתקן החותר לפתרונות כוחניים מאידך. להיפך, בשנותיו אצל נתניהו עשה לעצמו שם כמבוגר האחראי של הלשכה, ניהל יחסים אסטרטגיים קרובים במיוחד עם מקבילו האמריקאי (טום דונילון) ונתפס כאחד הגורמים המרסנים בסביבת ראש הממשלה.
"אני חושב שאנחנו צריכים לשקול מכת מנע בלבנון ברצינות", אמר עמידרור השבוע לאל-מוניטור, "עשינו בעבר שתי טעויות אסטרטגיות פטאליות עם חיזבאללה. טעות נוספת תהיה בכיה לדורות. אסור לתת לחיזבאללה לחצות את הקו האדום הזה". שאלתי את עמידרור על איזה טעויות עבר הוא מדבר. "הטעות הראשונה הייתה שהנחנו לארגון להתעצם לממדים מסוכנים אחרי שיצאנו מלבנון בתום מלחמת לבנון הראשונה. הטעות השנייה הייתה שלא התעקשנו על קיום החלטת מועצת הביטחון 1701 אחרי מלחמת לבנון השנייה. עכשיו הם מתקרבים לממדים של מפלצת. אם נרשה לחיזבאללה להחזיק כמות גדולה של רקטות וטילים מדויקים, נשלם על זה מחיר כבד. ישראל היא מדינה קטנה, אין לנו יתרות, אנחנו לא יכולים לעשות את הטעות הזו. אנו ניצבים כעת על קו פרשת מים וצריכים להיות מוכנים לשאת במחיר של מתקפה מקדימה, אם יתברר לנו שחיזבאללה אכן צובר יכולות שלא היו לו בעבר ומשנה את מאזן הכוחות באופן דרסטי. ברגע שהמפלצת החיזבללאית תקנה יכולות חריגות, זה שובר שוויון ואסור לנו לתת לזה לקרות".
