סיכול ממוקד: בנט שם מקלות בגלגלי ההסדרה

לשר הביטחון נפתלי בנט יש תוכנית סדורה לסיכול ההסכם המתגבש עם חמאס. בעוד כולם מתעסקים בהיגיון הלקוי של החלטתו לא להחזיר גופות מחבלים וכמה היא תעזור לו בבחירות הקרובות, הוא באמצעותה שם מקלות בגלגלי ההסדרה.

al-monitor .

דצמ 20, 2019

כשנכנס נפתלי בנט לתפקיד שר הביטחון בסערת חיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהאא אבו אל-עטא ופתיחת מבצע "חגורה שחורה" [12 בנובמבר], הוא ביקש שלא יתקיים טקס צבאי ומסדר כבוד לכבודו כמקובל. בנט הסביר זאת ברצונו "לגשת מיד לטיפול באתגרים המשמעותיים", אך נדמה כי יותר מכך הוא חשש שכל מה שיגיד בטקס כזה ישמש כנגדו אם ייכשל בתפקידו.

בנט בא למשרד הביטחון בכוונה לשקם את מעמדו הפוליטי אחרי שנה קשה. פעם אחת מפלגתו לא עברה את אחוז החסימה (בחירות אפריל) ופעם שנייה שובץ רק במקום הרביעי ברשימת ימינה לכנסת (בחירות ספטמבר). את ישיבתו הראשונה עם חברי פורום מטכ"ל הוא פתח בתפילה לשלום המדינה: "אבינו שבשמיים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית שמחת גאולתנו, הגן עליה באברת חסדך...ושלח אורך ואימתך לראשיה שריה ויועציה...", וכאן עצר, חייך והוסיף שתי מילים משלו: "יותר מתמיד".

כשמפקד גבעתי לשעבר תא"ל עופר וינטר הפיץ במהלך מבצע "צוק איתן" [2014] דף מפקד שבו קרא לחייליו להילחם באויב (חמאס) למען האל, התחוללה סערה. לימים הרמטכ"ל גבי איזנקוט סירב לקדמו, וההערכה היא כי אחת הסיבות לכך הייתה אותה קריאה דתית שרבים הסתייגו ממנה. כשבנט הקריא את תפילתו, כמה מחברי המטכ"ל נראו מעט חסרי מנוחה אבל איש לא השמיע מילת ביקורת אחת על גיוס האל למטרות המבצעיות של צה"ל. הביקורת על בנט באה רק כשהחל לפרסם הצהרות שונות ללא תיאום עם מערכת ביטחון ובניגוד לעמדת מערכת הביטחון. בכירים במערכת אף האשימו את השר החדש כי הצהרותיו נובעות משיקולים פוליטיים צרים.

אחת מהחלטותיו הראשונות הייתה להקים שכונה יהודית חדשה במתחם השוק הסיטונאי בחברון, אף שמדובר בהחלטה נפיצה. הדרך לאישורה הסופי של התכנית עוד רחוקה, אבל מה אכפת לבנט? הוא הצליח להוכיח לבוחרים בימין שנטשו אותו, שהוא כביכול דואג לאינטרסים שלהם.

החלטה נוספת שקיבל בנט – לא להחזיר גופות מחבלים, היא בעלת השלכות מורכבות יותר, ולבכירי מערכת הביטחון לקח זמן מה להבין את השיקולים העומדים מאחוריה. תגובתם הראשונה הייתה תמיהה, למה עכשיו? הרי ישראל אינה נמצאת בעיצומה של מתקפת טרור או גל פיגועים, אין בידיה גופות מחבלים שצה"ל אמור להחזיר לפלסטינים. יתרה מזאת, על פי החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני שבנט חבר בו, ישראל אינה מחזירה גופות של מחבלים הקשורים לחמאס מאז צוק איתן. אז אם אלה לא גופות של אנשי חמאס, כיצד בדיוק החלטתו מהווה לחץ להחזרת גופות החיילים אורון שאול והדר גולדין המוחזקות בידי הארגון מאז 2014? כיצד היא תקדם עסקה עם עזה?

לבנט מסתבר יש תוכנית סדורה. אמנם החלטותיו והצהרותיו האחרות מקורן היה במניעים פוליטיים כדי לרצות את בייס המתנחלים, אבל בכל הנוגע להחלטה שלא להחזיר גופות מחבלים השיקול שלו היה מורכב ומתוחכם יותר, שלא לומר מסוכן יותר. בעוד כולם מתעסקים בהיגיון הלקוי של ההחלטה וכמה היא תעזור לבנט בבחירות הקרובות, הוא באמצעותה שם מקלות בגלגלי ההסדרה.

ישראל ותנועת חמאס נמצאות כפי הנראה בדרך לעסקה על הסדרה. לא ברור עדיין איך זה יקרה, כשישראל עסוקה בעוד מערכת בחירות ונתניהו טרוד בכתב האישום ובניצני המרד במפלגתו. אבל ההסדרה מונחת על השולחן. נתניהו עצמו אישר כי מתקיימים מגעים מתקדמים להסדרה ארוכת טווח [5 בדצמבר], והרמטכ"ל אביב כוכבי דיווח לראשי רשויות בדרום שצריך לתת סיכוי למהלכים שעשויים להבנתו להביא שקט לגבול הדרום [6 בדצמבר].

בינתיים הלחץ של חמאס גובר. ביום רביעי בלילה [18 בדצמבר] שוגרה רקטה לעבר ישראל וצה"ל הגיב בהפצצת מטרות חמאס ובהגבלת מרחב הדיג לדייגי עזה. למחרת בערב שוב נורתה רקטה לדרום וצה"ל שוב תקף בעזה.

מערכת הביטחון, כך ברור מדברי הרמטכ"ל, תומכת בהסדרה עם חמאס. גם נתניהו תומך בה. אבל מבחינת בנט, הסדרה עלולה לפגוע אנושות במעמדו הפוליטי בקרב הבייס שלו. אמנם בדרך למינוי הנכסף בנט ריכך את הטון כדי ליישר קו עם מדיניותו הזהירה של נתניהו בעזה וצייץ – בעקבות מטח רקטות על שדרות – כי "...אני לא בעד עכשיו תגובה יותר חזקה או פחות חזקה. אין טעם לעשות תגובה קצת יותר חזקה כמו שחלק מחבריי בימין מציעים, כי זה יוביל ל'סבבון' מיותר" [3 בנובמבר], אבל עכשיו בלשכת שר הביטחון הוא כנראה מרגיש בטוח להתנער מההסדרה.

להחלטה שלא להחזיר גופות מחבלים אין שום משמעות אופרטיבית בשטח, אבל באמצעותה בנט קושר את עסקת שאול וגולדין להסדרה שבדרך. הוא יודע שחמאס מתנגד לקשור בין שתי העסקאות. במערכת הביטחון כבר מזמן הפסיקו לדבר על עסקה אחת הכוללת הסדרה והחזרת גופות החיילים, מתוך ידיעה שזה לא יקרה.

בנט לא מעוניין אידיאולוגית ולא יכול להרשות לעצמו פוליטית להיות חתום על הסכם הסדרה עם חמאס. הוא מבין את נזקיה לקריירה הפוליטית הפתלתלה שלו. בהחלטתו שלא להחזיר גופות מחבלים הוא מנסה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: הוא משכנע את מצביעיו שהוא נלחם להשיב את גופות החיילים (ואת שני האזרחים) המוחזקים בעזה, ובמקביל מסכל את הסיכוי להסדרה עם חמאס. הסיכון מבחינתו הוא שכל מה שיקרה מעתה ועד הבחירות בחודש מארס בגזרה הדרומית יירשם על שמו. גם מלחמה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

נפתלי בנט הוא נזק במשרד הביטחון
שלומי אלדר | | פבר 25, 2020
הסדרה בעזה – בין סיסמה ריקה לאחיזת עיניים
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 25, 2020
ירח הדבש המוזר בין נתניהו לסינוואר
בן כספית | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 21, 2020
כך שכנע נתניהו את הימין והחרדים שהוא מקודש
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | פבר 21, 2020
האיום המתגבש: "עייפות מביבי"
בן כספית | | פבר 12, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020