ביום רביעי [1 בינואר] אחר הצהריים, כמה שעות לפני שבנימין נתניהו התייצב מול המצלמות והודיע שיבקש מהכנסת חסינות מפני העמדה לדין, טענו גורמים בסביבתו שהוא עדיין מתלבט כיצד לנהוג. ההדלפות האלה נועדו ליצור רושם שראש הממשלה הנאשם בשוחד שוקל בכובד ראש את סוגיית החסינות, שמשמעותה המעשית היא הימלטות ממשפט. בפועל, הדיון התקשורתי בשאלה האם נתניהו יבקש או לא יבקש חסינות, היה מדומה וקוסמטי. את ההחלטה העקרונית לבקש חסינות נתניהו קיבל כבר לפני שבועות, אך המתין לעיתוי מתאים מבחינתו בידיעה שמדובר בעניין נפיץ.
בלוח הזמנים שבנה לעצמו, עמד קודם כל ניצחון בפריימריז בליכוד. אחרי שניצח, גם אז הוא המתין עד לרגע האחרון ממש – פחות מארבע שעות לפני הדד-ליין. ביום רביעי בחצות עמדו לפקוע שלושים הימים שבהם התיר לו החוק לבקש חסינות. כשנתניהו נעמד סוף סוף מול הציבור, הוא ארז את בקשתו לחסינות בעטיפה רכה: "כתב האישום הוגש בחוסר תום לב", טען נתניהו והסביר כי הוא בסך הכל מנצל את זכותו על פי חוק כדי להמשיך לשרת את אזרחי המדינה ולהוביל אותה לעוד שנים של שגשוג.
