ישראל פולס

להנהגת מחנה השמאל יש ממי ללמוד פרק בפרגמטיזם פוליטי

p
המחבר
בקצרה
מעידה של המחנה הדמוקרטי או העבודה-גשר בבחירות הקרובות עשויה להוביל לסתימת הגולל על הערכים החשובים ביותר שלהן. כדאי שילמדו מהמפלגות הערביות, שבלעו לא מעט צפרדעים כדי לייצב את נציגותו של המיעוט הערבי בכנסת ולקדם את האינטרסים שלו.

במאמר שפורסם השבוע [18 בדצמבר] בעמוד הדעות האחורי של הארץ, הציג ח"כ אילן גילאון, מראשי מרצ, את שלושת היעדים העיקריים של מפלגתו: חלוקת העושר, חלוקת הארץ והפרדת הדת מהמדינה. הח"כ לשעבר מוסי רז, הסמן השמאלי בהנהגת מרצ, כתב יום לפני כן בעמוד הפייסבוק שלו כי היעדים המרכזיים של המפלגה הם, לפי הסדר הזה: סיום הכיבוש, מניעת הסלמה בעזה, ביטול חוק הלאום, כינון חברה סוציאל דמוקרטית ועצירת גירושם של ילדי מבקשי המקלט. סקרי דעת קהל האחרונים מלמדים שבמקרה הטוב, גילאון, רז וחבריהם לרשימה יחצו את אחוז החסימה ויזכו לשבת בכנסת ה-23.

בבחירות הקודמות בספטמבר, הדגלים החשובים של מרצ (שהתמודדה במסגרת "המחנה הדמוקרטי") – שלום, שוויון זכויות וצדק חברתי – הובילו בקושי רב ל-4.34% מהקולות הכשרים, מעט יותר מאחוז החסימה שעומד על 3.25%. אז, וביתר שאת ב-2 במארס 2020, הבוחר הישראלי הלך וילך לקלפי כדי להשאיר את בנימין נתניהו בשלטון או במטרה לסלקו משם. מחנהו של (הבוחר) הראשון הכריז מלחמה נגד כל גורם שמעז לקרוא תיגר על המנהיג. זה כולל מוסדות ממלכתיים מובהקים כמו פרקליטות המדינה והמשטרה, וכמובן התקשורת. אפילו ח"כ גדעון סער וחברים בליכוד שהתייצבו מאחוריו לקראת ההתמודדות על הנהגת המפלגה יוצאים בשן ועין. המחנה השני, בראשותה של כחול לבן, שואב את עיקר כוחו מהמיאוס מהאיש נתניהו ומהצורך להגן על הממלכתיות ועל שלטון החוק, שהוא וחבריו הוציאו עליהם חוזה.

לקראת הבחירות שוב עולה השאלה איזה מחנה, ולא מפלגה, יצליח לקושש הפעם 61 מנדטים. מפלגה קטנה אחת משולי אחד המחנות שתמעד על סף אחוז החסימה, עשויה לחרוץ את גורלן של הבחירות. כדי למנוע התרחשות כזאת בימין, נתניהו מוכן לשדך מחדש בין הימין הקיצוני לימין הכהניסטי. מנגד, בקוקפיט של כחול לבן מחפשים את תרופת הפלא שתרפא את יו"ר העבודה עמיר פרץ מכאב הבטן שתוקף אותו כל אימת שמדברים איתו על איחוד עם המחנה הדמוקרטי מבית מרצ.

גורם פוליטי המעורב במגעים עם פרץ, אמר השבוע לאל-מוניטור שבני גנץ וחבריו הבטיחו לפרץ כי בתמורה להסרת הווטו שהטיל על המחנה הדמוקרטי, בבוא היום (בעוד כשנה וחצי) לבחור את הנשיא החדש, כחול לבן תתמוך במועמדותו. מנגד, חידוש הברית בין העבודה לגשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס מבית הליכוד-ישראל ביתנו, אינו מבשר טובות לעסקה הזאת. השניים מנסים, בינתיים ללא הצלחה, לשכנע את כחול לבן להתאחד עם רשימתם.

אם לא די בצרה הזאת, המחנה הדמוקרטי עצמו מאיים להתפרק לרסיסים. רז כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי הרביעייה הראשונה של מרצ (ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג') "חייבת להישאר כפי שהיא, וחיבורים חשובים עם חברי כנסת מצוינים כמו סתיו שפיר, יאיר גולן ואחרים יכולים לבוא רק לאחר הרביעייה הראשונה". לעמדתו של רז, שדורדר מהמקום החמישי במרצ למקום ה-12 ברשימת המחנה הדמוקרטי, יש משקל מיוחד. הוא נמנה עם "צוות החיבורים" של מרצ (ביחד עם הורוביץ, זנדברג ומזכ״ל מרצ תומר רזניק), מול שותפים פוטנציאליים מהשמאל.

במרצ חוששים, כי דחיקתו מהכנסת בבחירות ספטמבר של הנציג הבכיר של הציבור הערבי במפלגה, הח"כ לשעבר פריג', בעקבות הצנחתם של שפיר וגולן לצמרת המחנה הדמוקרטי, תבריח מהמפלגה אלפי בוחרים ערבים. "מרצ לא תהיה מרצ אם שוב תיכנס לכנסת ללא ערבי", כתב רז והוסיף כי "לא נסכים לעולם" לדרישה הפרסונלית לשלב ח"כית זו או ח"כ זה על חשבון הייצוג הערבי במרצ.

הח"כית שפיר, שערקה אחרי בחירות אפריל מהעבודה למחנה הדמוקרטי, השיבה מלחמה. היא הדביקה לראשי מרצ את הכינוי "דינוזאורים של השמאל" ודרשה לקבוע את רשימת המועמדים לכנסת ה-23 בפריימריז פתוחים לכל בוחרי המחנה הדמוקרטי. "כדי להחליט על מקומות לא יושבים בחדר סגור, שם חבורה של עסקנים סוגרים לעצמם מקומות", הטיחה שפיר בשותפיה הטריים. הטחת הבוץ ההדדית מסבה נזק למפלגה השברירית, שאינה יכולה להרשות לעצמה משברים ופיצולים. כאמור, מעידה של המחנה הדמוקרטי ו/או העבודה-גשר בבחירות הקרובות, עשויה להוביל לסתימת הגולל על הערכים החשובים ביותר שלהן.

להנהגת מחנה השמאל הציוני-דמוקרטי יש ממי ללמוד פרק בפרגמטיזם פוליטי. ראשי המפלגות הערביות, אסלאמיסטים, לאומנים וסוציאליסטים, בלעו לא מעט צפרדעים כדי לדלג מעל אחוז החסימה. כך הם הצליחו לייצב את נציגותו של המיעוט הערבי בכנסת ולקדם את האינטרסים שלו.

אחרי שהשמאל הציוני-הדמוקרטי יעשה סדר בביתו, הוא יוכל להתפנות לגיבוש מחנה משותף עם המחנה הערבי. המכנה המשותף כבר הונח על השולחן: חלוקת העושר, חלוקת הארץ והפרדת הדת מהמדינה, סיום הכיבוש, מניעת הסלמה בעזה, ביטול חוק הלאום, כינון חברה סוציאל דמוקרטית ועצירת גירושם של ילדי מבקשי המקלט. כל זה לא יקרה כל עוד שולטת בישראל ממשלה שמרסקת את עמודי התווך של הדמוקרטיה וממוטטת את שלטון החוק.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept