להנהגת מחנה השמאל יש ממי ללמוד פרק בפרגמטיזם פוליטי

מעידה של המחנה הדמוקרטי או העבודה-גשר בבחירות הקרובות עשויה להוביל לסתימת הגולל על הערכים החשובים ביותר שלהן. כדאי שילמדו מהמפלגות הערביות, שבלעו לא מעט צפרדעים כדי לייצב את נציגותו של המיעוט הערבי בכנסת ולקדם את האינטרסים שלו.

al-monitor .

דצמ 19, 2019

במאמר שפורסם השבוע [18 בדצמבר] בעמוד הדעות האחורי של הארץ, הציג ח"כ אילן גילאון, מראשי מרצ, את שלושת היעדים העיקריים של מפלגתו: חלוקת העושר, חלוקת הארץ והפרדת הדת מהמדינה. הח"כ לשעבר מוסי רז, הסמן השמאלי בהנהגת מרצ, כתב יום לפני כן בעמוד הפייסבוק שלו כי היעדים המרכזיים של המפלגה הם, לפי הסדר הזה: סיום הכיבוש, מניעת הסלמה בעזה, ביטול חוק הלאום, כינון חברה סוציאל דמוקרטית ועצירת גירושם של ילדי מבקשי המקלט. סקרי דעת קהל האחרונים מלמדים שבמקרה הטוב, גילאון, רז וחבריהם לרשימה יחצו את אחוז החסימה ויזכו לשבת בכנסת ה-23.

בבחירות הקודמות בספטמבר, הדגלים החשובים של מרצ (שהתמודדה במסגרת "המחנה הדמוקרטי") – שלום, שוויון זכויות וצדק חברתי – הובילו בקושי רב ל-4.34% מהקולות הכשרים, מעט יותר מאחוז החסימה שעומד על 3.25%. אז, וביתר שאת ב-2 במארס 2020, הבוחר הישראלי הלך וילך לקלפי כדי להשאיר את בנימין נתניהו בשלטון או במטרה לסלקו משם. מחנהו של (הבוחר) הראשון הכריז מלחמה נגד כל גורם שמעז לקרוא תיגר על המנהיג. זה כולל מוסדות ממלכתיים מובהקים כמו פרקליטות המדינה והמשטרה, וכמובן התקשורת. אפילו ח"כ גדעון סער וחברים בליכוד שהתייצבו מאחוריו לקראת ההתמודדות על הנהגת המפלגה יוצאים בשן ועין. המחנה השני, בראשותה של כחול לבן, שואב את עיקר כוחו מהמיאוס מהאיש נתניהו ומהצורך להגן על הממלכתיות ועל שלטון החוק, שהוא וחבריו הוציאו עליהם חוזה.

לקראת הבחירות שוב עולה השאלה איזה מחנה, ולא מפלגה, יצליח לקושש הפעם 61 מנדטים. מפלגה קטנה אחת משולי אחד המחנות שתמעד על סף אחוז החסימה, עשויה לחרוץ את גורלן של הבחירות. כדי למנוע התרחשות כזאת בימין, נתניהו מוכן לשדך מחדש בין הימין הקיצוני לימין הכהניסטי. מנגד, בקוקפיט של כחול לבן מחפשים את תרופת הפלא שתרפא את יו"ר העבודה עמיר פרץ מכאב הבטן שתוקף אותו כל אימת שמדברים איתו על איחוד עם המחנה הדמוקרטי מבית מרצ.

גורם פוליטי המעורב במגעים עם פרץ, אמר השבוע לאל-מוניטור שבני גנץ וחבריו הבטיחו לפרץ כי בתמורה להסרת הווטו שהטיל על המחנה הדמוקרטי, בבוא היום (בעוד כשנה וחצי) לבחור את הנשיא החדש, כחול לבן תתמוך במועמדותו. מנגד, חידוש הברית בין העבודה לגשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס מבית הליכוד-ישראל ביתנו, אינו מבשר טובות לעסקה הזאת. השניים מנסים, בינתיים ללא הצלחה, לשכנע את כחול לבן להתאחד עם רשימתם.

אם לא די בצרה הזאת, המחנה הדמוקרטי עצמו מאיים להתפרק לרסיסים. רז כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי הרביעייה הראשונה של מרצ (ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון ועיסאווי פריג') "חייבת להישאר כפי שהיא, וחיבורים חשובים עם חברי כנסת מצוינים כמו סתיו שפיר, יאיר גולן ואחרים יכולים לבוא רק לאחר הרביעייה הראשונה". לעמדתו של רז, שדורדר מהמקום החמישי במרצ למקום ה-12 ברשימת המחנה הדמוקרטי, יש משקל מיוחד. הוא נמנה עם "צוות החיבורים" של מרצ (ביחד עם הורוביץ, זנדברג ומזכ״ל מרצ תומר רזניק), מול שותפים פוטנציאליים מהשמאל.

במרצ חוששים, כי דחיקתו מהכנסת בבחירות ספטמבר של הנציג הבכיר של הציבור הערבי במפלגה, הח"כ לשעבר פריג', בעקבות הצנחתם של שפיר וגולן לצמרת המחנה הדמוקרטי, תבריח מהמפלגה אלפי בוחרים ערבים. "מרצ לא תהיה מרצ אם שוב תיכנס לכנסת ללא ערבי", כתב רז והוסיף כי "לא נסכים לעולם" לדרישה הפרסונלית לשלב ח"כית זו או ח"כ זה על חשבון הייצוג הערבי במרצ.

הח"כית שפיר, שערקה אחרי בחירות אפריל מהעבודה למחנה הדמוקרטי, השיבה מלחמה. היא הדביקה לראשי מרצ את הכינוי "דינוזאורים של השמאל" ודרשה לקבוע את רשימת המועמדים לכנסת ה-23 בפריימריז פתוחים לכל בוחרי המחנה הדמוקרטי. "כדי להחליט על מקומות לא יושבים בחדר סגור, שם חבורה של עסקנים סוגרים לעצמם מקומות", הטיחה שפיר בשותפיה הטריים. הטחת הבוץ ההדדית מסבה נזק למפלגה השברירית, שאינה יכולה להרשות לעצמה משברים ופיצולים. כאמור, מעידה של המחנה הדמוקרטי ו/או העבודה-גשר בבחירות הקרובות, עשויה להוביל לסתימת הגולל על הערכים החשובים ביותר שלהן.

להנהגת מחנה השמאל הציוני-דמוקרטי יש ממי ללמוד פרק בפרגמטיזם פוליטי. ראשי המפלגות הערביות, אסלאמיסטים, לאומנים וסוציאליסטים, בלעו לא מעט צפרדעים כדי לדלג מעל אחוז החסימה. כך הם הצליחו לייצב את נציגותו של המיעוט הערבי בכנסת ולקדם את האינטרסים שלו.

אחרי שהשמאל הציוני-הדמוקרטי יעשה סדר בביתו, הוא יוכל להתפנות לגיבוש מחנה משותף עם המחנה הערבי. המכנה המשותף כבר הונח על השולחן: חלוקת העושר, חלוקת הארץ והפרדת הדת מהמדינה, סיום הכיבוש, מניעת הסלמה בעזה, ביטול חוק הלאום, כינון חברה סוציאל דמוקרטית ועצירת גירושם של ילדי מבקשי המקלט. כל זה לא יקרה כל עוד שולטת בישראל ממשלה שמרסקת את עמודי התווך של הדמוקרטיה וממוטטת את שלטון החוק.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

האם ישראל והרשות הפלסטינית בדרך למדינה אחת?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 18, 2020
האם השמאל הציוני יצביע לרשימה המשותפת?
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 18, 2020
מדוע השמאל אינו מציג אלטרנטיבה ראויה ל"עסקת המאה"?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 3, 2020
כך שומרת מפלגת העבודה על בידול ממרצ
דני זקן | הבחירות בישראל | ינו 29, 2020
אם פוסלים את היבא יזבק, מדוע לא את איתמר בן גביר?
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | ינו 23, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020