ישראל פולס

קרן קולנוע ישראלית חדשה תאדיר את מפעל ההתנחלויות

p
המחבר
בקצרה
המועצה הישראלית לקולנוע של משרד התרבות אישר את הקמתה של קרן קולנוע חדשה, שתופעל על ידי המועצה האזורית שומרון במטרה להראות את ההתנחלויות כמפעל ציוני לתפארת מדינת ישראל. ומה עם עוולות הכיבוש? לא אצל מירי רגב.

ביום ראשון השבוע [3 בנובמבר] אישרה המועצה הישראלית לקולנוע של משרד התרבות והספורט תקצוב של שלוש קרנות קולנוע אזוריות חדשות, כחלק מרפורמה שמובילה השרה הממונה מירי רגב. שתי קרנות הן בצפון – אחת תופעל בידי עמותת "מרכז תרבות נוף הגליל" והשנייה בידי עמותת "קרן קולנוע גליל". הקרן השלישית תפעל בשטחי יהודה ושומרון ותופעל על ידי "מרכז קהילתי שומרון". שלוש הקרנות תוקצבו בסכום כולל של שמונה מיליון שקלים בשנה, אך לא פורסם כיצד הסכום יתחלק ביניהן. האם זו תהיה חלוקה שווה או שמא קרן המרכז הקהילתי שומרון תזכה להעדפה תקציבית מממשלת הימין? לפי פרסום ב-Ynet, ההערכה היא כי תקציב הקרן יעמוד על 4.1 מיליון שקלים בשנה, כלומר מחצית מהתקציב הכולל. במחצית השנייה יתחלקו שתי הקרנות מהצפון.

הקמת הקרנות האזוריות הן במסגרת "תיקוני רגב" להעברת משאבים רבים יותר לפריפריה, ליהודה ושומרון, למגזר החרדי ולמגזר הלא יהודי.

הענקת תמיכה כלכלית ליוצרי קולנוע, בעיקר דוקומנטרי, כאלה החיים מחוץ לבועה התל אביבית, שספק אם היו מצליחים לקדם את יצירותיהם הקולנועיות דרך קרנות "תל אביביות", זו לכאורה יוזמה ברוכה. מדוע לכאורה? מכיוון שמשרד התרבות בהנהגת רגב שינה ב-2019 גם כך את האופן שבו מאושרות באופן כללי בקשות התמיכה. הקרנות הוותיקות, שהביאו את הקולנוע הישראלי להישגים מרשימים בישראל ובעולם, מחויבות עתה לדון בבקשות תמיכה כאשר זהות היוצרים נותרת חסויה. כלומר הלקטורים של קרנות הקולנוע דנים בסיפור ובתסריט, אבל לא בזהות היוצר. הם אינם יודעים מיהו מגיש הבקשה ומאשרים (או דוחים) את בקשת התמיכה רק על פי קריטריונים מקצועיים. זאת ועוד, הלקטורים עצמם הם ערב רב של יוצרים מהמרכז ומהפריפריה, ערבים ויהודים. חלקם גם תושבי יהודה ושומרון, כלומר מתנחלים.

דרך המלך היא שקרנות קולנוע יפעלו בצמוד לחוג קולנוע ממוסד. קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, למשל, היא שותפה פעילה למיזם קולנוע דרום שהוא שיתוף פעולה עם המחלקה לקולנוע במכללת ספיר שבשדרות. מנגד, הקרנות האזוריות החדשות יופעלו בידי עמותות (במקרה של קרנות הצפון) או על ידי מרכז קהילתי (במקרה של הקרן מהשומרון). המרכז הקהילתי שומרון הוא למעשה חלק מהמועצה האזורית שומרון.

זה תמוה. הרי למכללת תל חי הוותיקה, בצפון עמק החולה, יש מחלקה לקולנוע הנחשבת לאחת ממחלקות הקולנוע הטובות בישראל. והרי לאוניברסיטת אריאל בשטחים יש בית ספר לתקשורת הכולל מסלול ללימודי קולנוע וטלוויזיה. מדוע קרנות הקולנוע האזוריות החדשות לא פועלות בצמוד אל מכללת תל חי ואוניברסיטת אריאל?

נדמה כי הכוונה מלכתחילה של משרד התרבות הייתה להעניק למועצה האזורית שומרון קרן קולנוע. על מנת להכשיר זאת – והרי יהיה מי שישאל מדוע מעניקים קרן קולנוע למועצה אזורית ולא לבית ספר לקולנוע, הוחלט להקים שתי קרנות בצפון לשתי עמותות – האחת (קרן קולנוע גליל) תומכת בסטודנטים לקולנוע ומפעילה פרויקט קולנוע לבני נוער, השנייה (מרכז תרבות נוף הגליל) היא רשת מרכזים קהילתיים של העיר שנקראה עד לאחרונה נצרת עילית. אף אחת משתי העמותות הללו אינה צמודה לבית ספר לקולנוע. וכך המועצה האזורית שומרון איננה הגוף היחידי שאינו צמוד לבית ספר לקולנוע ובכל זאת קיבל קרן קולנוע.

על פי דיווח באתר הימין "0404", יוזמת קרן שומרון היא דוברת המועצה האזורית שומרון אסתר אלוש. הכל החל כשבמועצה האזורית יזמו סרט באורך מלא שרובו צולם בשומרון. הסרט, "גיבור בעננים" (סרט ילדים מוזיקלי עם כוכב הילדים יובל המבולבל), צולם ב-2017 בהתנחלות נופים שבשומרון בתמיכת המועצה האזורית שומרון, והוקרן בבתי קולנוע ברחבי ישראל. מבקר הקולנוע של אתר וואלה! אבנר שביט כתב ביקורת קטלנית על הסרט [אוגוסט 2018], וציין: "זה לא הסרט הראשון שחלקים ממנו צולמו בשומרון, אבל זו הפעם הראשונה שהדבר נעשה בתמיכת המועצה המקומית. וכהצהרתה, מתוך כוונה מפורשת לתקן את התדמית שיש לחלקים בציבור על האזור, ולהציג אותו בהקשרים קסומים ומקסימים. בעיקרון, מהלך כזה הוא דבר לגיטימי: יש בעולם עשרות קרנות אזוריות המעודדות הפקות בשטחיהן ועושות זאת מסיבות תדמיתיות. אלא שאלה לא פועלות באזורים כה טעונים ורגישים, שנויים במחלוקת מבחינת המשפט הבינלאומי, הנמצאים בריבונות מנהלתית-צבאית. הסרט מנסה לנופף בשרביט קסמים, להעלים את כל העובדות הללו ולשכנע אותנו שהשומרון אינו אלא כפר הדרדסים...מן הבחינה הזו, הוא לא סתם סרט ילדים זניח, אלא דוגמה להדחקה הישראלית במיטבה".

וזו בעצם המטרה. להראות את ההתנחלויות בהקשרים חיוביים, כמפעל ציוני לתפארת מדינת ישראל. ואכן, ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן הגדיר את הקמת קרן הקולנוע החדשה כ"בשורה ענקית. אני מאמין שהמהלך הזה יביא את הסיפור האמיתי של יהודה ושומרון למסך הגדול...אני קורא לכל היוצרים לקחת חלק בחגיגה הזו, לבוא לצלם ביו"ש ולספר את הסיפור של יו"ש. כדי שנוכל להביא לציבור גם פנים אחרות וסיפורים אחרים שטרם נראו על המסך".

למעשה זוהי אנטיתזה לסרטים ישראלים מצליחים שעסקו בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובעוולות הכיבוש, כמו למשל "פוקסטרוט" של שמוליק מעוז שזכה בפרס אופיר ופרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה [2017]. השרה רגב טענה בזמנו שהסרט מוציא לישראל שם רע ואמרה: "המדינה לא תממן סרטים שמוציאים את דיבתה של הארץ שלנו".

אין זה הסרט היחיד שדעתה של רגב לא הייתה נוחה ממנו. גם הסרט הדוקומנטרי "לאה צמל, עורכת דין" שזכה בפרס דוק-אביב השנה, זכה למתקפה מצדה. רגב פנתה בזמנו ליועץ המשפטי לממשלה כדי שימנע את הקרנתו בפסטיבל קולנוע במעלות-תרשיחא ודרשה "הקנה לי סמכות לעצור את 'השופר' הפלסטיני הקיצוני הזה".

רגב כידוע גם רדפה אמנים, למשל שחקני תיאטרון, שסירבו להופיע בשטחים. ב-2016 היא איימה לקנוס מוסדות תרבות שיסרבו להופיע התנחלויות, והציעה להעניק תוספת תמיכה למי שכן יופיע בהתנחלויות.

עכשיו, בהתאם לתפיסתה ודרכה, אושרה קרן קולנוע בהתנחלויות שאחראית לה המועצה האזורית שומרון. הקרן אמנם תקבל ליווי של קרן גשר, שאנשיה מקצועיים לכל דבר, אך מעצם הגדרתה היא תהיה קרן קולנוע שמטרתה להאדיר את מפעל ההתנחלויות. עד כמה מרוצים בימין מהמהלך אפשר ללמוד מדברים שכתב יעקב נתנאל, רב ביה"ס לקולנוע יהודי "תורת חיים", באתר הימין "ערוץ 7", לאחר שנודע על אישור הקרן: "הגיע הזמן להשחיז את הכלים ולהיכנס לזירה חמושים במצלמות ובמחשבי עריכה. עלינו להיות רהוטים, שנונים ומדויקים, לקדש שם שמיים, לגלות לעולם ולהזכיר לעצמנו שהיהדות עוברת מסך".

גילוי נאות: הכותב הוא בימאי סרטים דוקומנטריים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept