ישראל פולס

אי החזרת גופות מחבלים – מהלך פופוליסטי של שר הביטחון

p
המחבר
בקצרה
למרות מינויו לשר הביטחון, באירועים מצולמים הקשורים לתפקידו הוא נראה לרוב כעוזרו של נתניהו. מרחב התמרון שלו מגיע, כנראה, לשימוש ברעיונות ישנים חסרי תועלת, המציגים את מדינת ישראל כפוגעת בזכויות אדם ומשווים אותנו לאויבנו.

לימין בישראל יש פתרונות מוחלטים לטרור. הוא משוכנע שבאמצעותם ניתן לחסל, אחת ולתמיד, את האיומים הביטחוניים על ישראל גם מבלי להגיע לשלום. מדובר במגוון הכולל רעיונות כמו מתן אפשרות להטיל עונש מוות על טרוריסטים, הריסת בתים שבהם חיות משפחות של מחבלים שנתפסו או שנהרגו, אטימת בתים כאלה, ועל אלה תמיד נוסף האיום שלא להחזיר את גופות חללי האויב.

שר הביטחון הזמני, נפתלי בנט, שלטש עיניו לתפקיד זה שנים אחדות, ואשר ודאי שאל את עצמו כיצד הוא יוכל להטביע חותם על ביטחונה של ישראל בפרק הזמן הקצר העומד, כנראה, לרשותו, הכריז כי מעתה לא יושבו גופות של הרוגים פלסטינים למשפחותיהם, אלא אם ייעשה הדבר במסגרת חילופי גופות [27 בנובמבר]. הוא שמר לעצמו את הזכות להוציא קטינים מכלל זה. זה איננו רעיון מקורי וגם לא חדש. במהלך שנות קיומה של ישראל עלה הרעיון וגם ירד פעמים אחדות. בפרשנות הישראלית הוא גם איננו עומד בניגוד לדין הבינלאומי.

בדרך כלל היו אלה פוליטיקאים – בעיקר מהצד הניצי של המפה אבל לא רק מצד זה – שדחקו לקדם את אותם "פתרונות מוחלטים" לטרור, ואילו הצבא והשב"כ הציעו לדחות אותם או להימנע מהם כלל. זאת מכיוון שאין הם רואים בכך שום הרתעה מול הגורמים שאיתם אנחנו מתנגשים, ומנגד עלולים הצעדים הללו ליצור מתח מיותר ולהוליד אלימות בצד השני. עונש מוות, למשל, עלול לעודד חטיפות של ישראלים כבני ערובה; הריסת בתים מביאה לבנייתם המיידית מחדש ולפיצויים המוענקים על ידי הממסד הפלסטיני לדיירי הבתים הללו; אי החזרת גופות גורמת – מיידית – התנהגות דומה של הצד השני. אבל הפוליטיקאים רוצים להראות שהם עושים משהו, בעיקר כאשר הם מעדיפים להימנע ממשאים ומתנים מדיניים. במצב הזה, אי החזרת גופות נחשבת לדבר הקל ביותר.

בשלהי 2016 ביקש הקבינט המדיני-ביטחוני לקבל החלטה המסדירה "אחת ולתמיד" את שאלת גופות אנשי תנועת חמאס שהיו מעורבים בפיגועים, והחליט [1 בינואר 2017] כי במקרים אלה ניתן להחזיק את גופות ההרוגים לצרכי משא ומתן. הסוגייה הובאה בפני בג"ץ, שדחה את החלטת הקבינט וקבע [דצמבר 2017], בשני קולות כנגד אחד, כי אין למדינה סמכות להחזיק בגופות מחבלים לצרכי משא ומתן. בפסק הדין כתב השופט יורם דנציגר כי "לא אחת נפסק כי מן הזכות לכבוד האדם נגזרות גם זכויות המת ומשפחתו להביא את המת לקבורה מכובדת ונאותה...זכויות אלו הוכרו בפסיקה, ללא קשר לשאלת זהותם של המתים...אם המדינה חפצה בכך, עליה לגבש הסדר חוקי, מלא ושלם, שיוקדש באופן ספציפי לנושא זה, בסטנדרטים המשפטיים הקיימים, בדין הישראלי, ותתכתב עם הוראות הדין הבינלאומי".

ממשלת נתניהו לא הייתה מוכנה להשלים עם "רוע הגזירה". שרי הימין, ובנט ביניהם, ביקרו קשות את פסק הדין, והמדינה ביקשה כי בג"ץ יקיים דיון נוסף בנושא. דיון כזה אכן התקיים, הפעם השתתפו בו שבעה משופטי בית המשפט העליון. ברוב של ארבעה כנגד שלושה הוחלט [ספטמבר 2019] להפוך את ההחלטה הקודמת ולהתיר את אי החזרת הגופות. בית המשפט נסמך על "תקנות הגנה שעת חירום" מ-1945 (תקנות שהוצאו על ידי ממשלת המנדט הבריטי כחלק ממאבקה בטרור הארץ ישראלי, כולל במחתרות היהודיות, ואשר הפכו לחלק מהחוק הישראלי בשינויים מסוימים), ופסק כי על פי תקנות אלו "רשאי המפקד הצבאי להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים או חללי אויב משיקולים של ביטחון המדינה ושלום אזרחיה".

גם על פסק הדין החדש הייתה ביקורת רבה, בעיקר משום שהגדרת "ביטחון המדינה ושלום אזרחיה" ניתנת לפרשנות רחבה מאוד ועלולה להוות כלי בידי ממשלה שתרצה בכך, להשאיר בידיה את כל גופות המחבלים.

גופות חללי האויב מוחזקות בישראל בבתי קברות מיוחדים לחללי אויב. קבורתם ארעית, מתוך ההנחה שיוחזרו למשפחותיהם בעתיד. החלטת בנט עשויה לגרום לדחיית ההחזרה, אבל לא לשינוי המצב הכולל.

בנט שייך לקבוצה שעבורה פתרון מדיני הוא ויתור, ומשום כך אינו בגדר אופציה. החלופה שהוא מטיף לה שנים, תוך ביקורת קשה על נתניהו, היא עימות צבאי כולל עם החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה, וסיפוח שטח C בגדה, שאותו הוא מציג כשטח האמור להיות שטח ריבוני ישראלי. זאת בניגוד מוחלט להסכם הביניים הרואה בשטח הזה חלק מהאוטונומיה הפלסטינית, אשר בו האחריות הפלסטינית היא אישית על הפלסטינים החיים בשטח זה ולא טריטוריאלית (כל עוד אין ישראל מוכנה להמשיך בהיערכותה מחדש).

ההחלטה שלא להחזיר את גופות החללים הפלסטינים אינה קשורה לא לרעיון הריבונות בגדה ולא לכיבוש ישראלי זמני או קבוע של רצועת עזה. אבל סביר להניח כי בנט מתחיל להבין את הגבולות הצרים שבהם יוכל לפעול. חלק ניכר משרי הביטחון, מאז ראשית כהונתו של אריק שרון כראש ממשלה ב-2001 (להוציא את אהוד ברק ובוגי יעלון), מילאו תפקיד משני מאוד במערכת קבלת ההחלטות הביטחוניות של ישראל. ואכן, כבר מראשית ימיו של בנט בתפקיד הוא מופיע כעוזרו של נתניהו באירועים מצולמים הקשורים בביטחון. מרחב התמרון שלו מגיע, ככל הנראה, לשימוש ברעיונות ותיקים אשר אין בממשלה גורמים העשויים לצאת כנגדם.

מי שמשלמת את המחיר היא תדמיתה של ישראל, הנפגעת מהחלטות ממשלתיות חסרות תועלת, אשר מציגות אותה כפוגעת בזכויות אדם, משווה אותנו לאויבינו ומקלה על כל מי שמבקש להחרים את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. זו אמורה לפעול על פי הנורמות הבינלאומיות ולא תוך התעלמות מהן.

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept