ישראל פולס

חמאס רוצה הסדרה עכשיו, אבל ישראל בשיתוק מדיני

p
המחבר
בקצרה
כל הסימנים בשטח מראים שחמאס מעוניין להתקדם להסדרה עם ישראל, אבל ישראל נמצאת בסחרור פוליטי בלתי נגמר ולקראת בחירות שלישיות. האם נתניהו ובנט ירשו לעצמם בעת הזו לזנוח את ההצהרות המיליטנטיות ולתת הקלות לעזה?

12 שנים חלפו מאז ביצע חמאס הפיכה שלטונית ברצועת עזה וסילק את הפת"ח [2007]. העימות עם ישראל הלך והחריף בשנים הללו, אבל כעת, אחרי אינספור סבבי לחימה אלימים, נראה שהנהגת חמאס מעוניינת באמת להגיע להסכם ארוך טווח עם ישראל. במערכת הביטחון הישראלית מזהים סימנים ברורים לכך שהתנועה השולטת ברצועה מעוניינת ברגיעה.

סימן משמעותי ראשון היה החלטת חמאס שלא לקחת חלק בעימות האלים מול ישראל לאחר חיסול מפקד הגזרה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי בהאא אבו אל-עטא [12 בנובמבר]. למרות הביקורת הנוקבת כלפיהם בעזה, בחמאס חרקו שיניים ולא הצטרפו לג'יהאד האסלאמי שירה מאות רקטות אל ישראל.

סימן משמעותי שני היה ביטול הפגנות הגדר, שחמאס לקח עליהן חסות מאז החלו במארס 2018. אלה הפכו למחאה המונית מרתיעה מול ישראל, אך מזה שבועיים שמארגניהן מודיעים – בהוראת חמאס – כי ההפגנות מבוטלות, ואכן הן לא התקיימו.

אין זה אומר כי הנהגת חמאס הגיעה למסקנה שההפגנות מיצו את עצמן. במהלך השנה וחצי האחרונות הן אפשרו לחמאס להשאיר את המאבק עם ישראל בתודעה הציבורית הפלסטינית והבינלאומית, אם כי גבו מספר נפגעים רב. אלא שחמאס משוכנע שזו העת להרגיע את המתיחות ולהתקדם להסדרה. במערכת הביטחון הבינו את המסרים של חמאס, מה שהביא את הדרג הצבאי להמליץ לדרג המדיני להרחיב את ההקלות על הרצועה.

כל הפרויקטים שעלו במסגרת גיבוש תוכנית ההסדרה, בתיווך מצרים, ידועים ומוכרים לישראל: פיתוח ושיקום תשתיות, הוספת קווי חשמל מישראל, התפלת מים, אספקה סדירה של סולר לתחנת הכוח בעזה, יציאת סחורות דרך מעבר כרם שלום לגדה, הקמת אזור תעשייה משותף ועוד. בנוסף, הגדלה מיידית משמעותית במספר האישורים לפועלים מעזה המעוניינים לצאת לעבוד בישראל. לפיכך המשוואה ברורה: שקט מצד חמאס תמורת הקלות מצד ישראל, ותקווה בעזה לקץ הסגר על עזה בעתיד הקרוב.

בינתיים חמאס מקיים את חלקו, בעוד ישראל נמצאת בסחרור פוליטי שאין לו סוף. נדמה כי בצד הישראלי אין מי שינצל את ההזדמנות הנדירה להביא שקט יחסי לדרום ולפתור, לפחות באופן חלקי, את בעיית עזה. מי שאמור לקבל את ההחלטה הוא כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל בימים אלה הוא נלחם על עתידו הפוליטי וחירותו האישית. בעקבות הגשת כתב האישום נגדו יש כבר בליכוד ניצני קריאת תיגר על מנהיגותו ויכולתו להרכיב ממשלה חדשה. רוב הסיכויים הם שהכנסת תפוזר בעוד כשבועיים וישראל תלך לבחירות שלישיות בתוך שנה אחת. נתניהו, כפי שראינו בשתי מערכות הבחירות האחרונות, לא צפוי לקבל החלטות שיציגו אותו בעיני יריביו (ותומכיו) כ"חלש מול חמאס". לכן הקלות לעזה יהיו רק אחרי הבחירות, או ליתר דיוק אחרי שתקום ממשלה.

אבל זה לא רק נתניהו.

לפני כשבועיים, עם פרוץ העימות מול הג'יהאד האסלאמי [12 בנובמבר], נכנס למשרד הביטחון שר חדש, נפתלי בנט, שניצל את מצוקתו הפוליטית של נתניהו כדי "לסחוט" ממנו את התפקיד. יישום הסדרה מול חמאס תהווה בגדר החלטה דרמטית מבחינת בנט. האם הוא יהיה מסוגל לזנוח את ההצהרות המיליטנטיות שהשמיע בעבר כפתרון לבעיית עזה? האם יהיה מסוגל לשנות את תפיסת עולמו? הרי רק לפני כשמונה חודשים [25 במארס] הוא תקף את נתניהו בטענה כי נכשל במשך עשור בטיפול בעזה, והציע לחסל את הנהגת חמאס.

ביולי 2018, בעקבות שיגור בלוני תבערה מהרצועה, קרא בנט, אז בתפקיד שר החינוך, ליזום "פעולה יסודית" ברצועה. למה הוא התכוון? האם לכיבוש הרצועה כפי שהציע אז חברו לסיעה בצלאל סמוטריץ'? בנט לא פירט, אך תמיד שידר כי יש לו את הפתרון לבעיית עזה, וכי לא מדובר בהסכמים עם חמאס אלא במהלומות צבאיות.

לפני שנה בדיוק [נובמבר 2018] הצהיר בנט כי חיילים בצה"ל מפחדים יותר מהפרקליט הצבאי הראשי מאשר מיחיא סינוואר, וטען כי "יצרנו דמון שנקרא האג ואנחנו מפחידים את עצמנו בגללו". כלומר, על צה"ל להסיר את הכפפות ולא לחשוש להלום בעזה. עכשיו הוא שר הביטחון, וגם עליו יהיה לצלוח בקרוב מערכת בחירות נוספת. האם הוא יכול להרשות לעצמו "להיכנע לחמאס", כפי שביקר את קודמיו כל העת? ספק רב. הוא יתקשה מאוד לאשר הקלות לחמאס, אף אם אלה ישדרו להנהגת התנועה שהאיפוק ושמירת השקט משתלמים לה.

נראה כי היחיד שיכול לקבל כעת החלטה שתקדם את ההסדרה, גם אם באופן מוגבל, הוא הרמטכ"ל אביב כוכבי. במבצע "צוק איתן" [2014] הוא שימש בתפקיד ראש אמ"ן. הוא מכיר היטב את תנועת חמאס, את הנהגתה ואת מניעיה. הוא מבין שפניהם של מנהיגי התנועה ובראשם סינוואר להסדרה עם ישראל, על אף הביקורת הקשה כלפיהם מצד גורמים ניצים בחמאס ומחוצה לה. הרמטכ"ל כוכבי יכול, לכל היותר, לאפשר למתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף כמיל אבו רוקון להתגמש בכל הנוגע למתן אישורי עבודה לפועלים העזתים, ולדאוג לכניסה סדירה וקלה של סחורות ומוצרי גלם לרצועה.

לפי לוח הזמנים הפוליטי המסתמן, ישראל תישאר בשיתוק מדיני לפחות עוד חצי שנה. חמאס לא יחכה לה. נוכח המצוקה האדירה ברצועה סינוואר לא יוכל לעמוד לאורך זמן בלחץ המופעל עליו. ביום רביעי נורו שוב רקטות לעבר ישובי הדרום. עזה זקוקה להרבה יותר מעוד מאה או מאתיים אישורי עבודה. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israeli politics, naftali bennett, truce, cease-fire, gaza blockade, gaza strip, hamas, benjamin netanyahu

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept