אילו הנאשם בשוחד בנימין נתניהו היה פקיד זוטר במשרד לאיכות הסביבה, נציב שירות המדינה היה שולח אותו מזמן הביתה לבלות עם משפחתו, עד לסיום ההליכים הפליליים נגדו. עזרא סיידוף, מי שהיה סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, הושעה למשך שנתיים עד לסיום משפטו על חלקו בפרשת המעונות של משפחת נתניהו. התקשי"ר (תקנון שירות המדינה) קובע כי "הורשע עובד בעבירה פלילית או התחילה חקירה פלילית של המשטרה או הוגש כתב אישום נגד עובד, חייב העובד להודיע על כך לאחראי. האחראי יבדוק אם יש מקום להציע להשעות את העובד". לא נאמר שם דבר וחצי דבר על "חזקת החפות", הפזמון החוזר של מקהלת הימין – וריאציה על "הוא זכאי" של חסידי העבריין המורשע אריה דרעי.
חזקת החפות לא עמדה למאות עובדי מדינה שהושעו במשך השנים, רובם עקב עבירות פעוטות שבעתיים מאלו הכלולות בכתב האישום נגד נתניהו. רבים מהם זוכו בדין וחזרו למשרדיהם. למרבה האבסורד, המחוקק לא קבע כי חבר ממשלה או ראש ממשלה שהוגש נגדם כתב אישום, חייבים להתפטר מתפקידם (עם זאת לפי פסיקה מנחה של בית המשפט העליון, שרים חייבים להתפטר עם הגשת כתב אישום נגדם – הלכת דרעי-פנחסי). לפי החוק ראש ממשלה רשאי לכהן עד פסק דין סופי חלוט נגדו. הסיבה לאפליה המוזרה הזאת נובעת מכך שהתפטרותו של ראש הממשלה כמוה כהתפטרות הממשלה כולה.