ישראל פולס

תקדים נצרת

p
המחבר
בקצרה
במצב הזה, כאשר לשום ראש מפלגה אין מנדט להרכיב ממשלה, זוהי שעתם הגדולה של חברי כנסת שאינם שייכים דווקא למפלגות הגדולות או של מי מיושבי הספסלים האחוריים, שיהיו מוכנים לשבור את הגדרות המפלגתיות ולהיבחר לראש ממשלה. כמו בנצרת בשנות ה-50'.

כיוון שאין תקדים למימוש הסעיף בחוק יסוד הממשלה, המאפשר כעת לחברי הכנסת להמליך עליהם ראש ממשלה בתמיכת 61 מהם ובהסכמתו, במהלך 21 יום, הגעתי לתקדים מוניציפלי.

בשנות ה-60' נערכו הבחירות העירוניות ביום שבו נערכו הבחירות לכנסת. באותם הימים, ראש העיר לא נבחר ישירות על ידי תושבי העיר אלא על ידי מועצת העיר, ולכן היה על המועמד להרכיב קואליציה שתרצה בהנהגתו. בעיר נצרת היו תוצאות הבחירות כדלקמן: שבעה נציגים למפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל המיתולוגית), שבעה נציגים למפלגה הקומוניסטית ונציג אחד למפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת, שהייתה מפלגת שמאל ציונית). כל הנציגים היו ערבים אזרחי ישראל. הקומוניסטים עשו מאמץ להעביר אליהם את נציג מפ"ם כדי להבטיח לעצמם רוב, והציעו לו תיקים חשובים בניהול העיר. גם מפא"י עשתה זאת, אך ללא הועיל, נציג מפ"ם סירב לכל ההצעות המפתות. בסופו של דבר, לאחר שכולם כבר הרימו ידיים ודיברו על בחירות חוזרות, נמצא פתרון: הנציג היחיד של מפ"ם נבחר, במועצה, לראש העיר...

בחזרה ל-2019. זה עשוי להיות הרגע של חברי הכנסת שאינם שייכים דווקא למפלגות הגדולות או של אחד מיושבי הספסלים האחוריים, הידוע ביחסיו הטובים עם כל חלקי הבית למרות שדעותיו הפוליטיות גלויות ואינן מקובלות על הכל. כך נבחרו לא פעם נשיאים בישראל, ובדיוק כך גם עשוי להיבחר ראש הממשלה הבא; חבר כנסת שרמת העוינות אליו נמוכה ואשר אינו נתפש על ידי עמיתיו כמתחרה לטווח ארוך.

במצב הזה, כאשר לשום ראש מפלגה אין מנדט להרכיב את הממשלה הבאה, עשויה לשלוט תחושת "סוף קורס" שבה הח"כים יהיו מוכנים לשבור את הגדרות המפלגתיות כדי שלא לעמוד בפעם השלישית למבחן הבוחר בתוך זמן קצר כל כך, ולמצוא את עצמם מחוץ לכנסת לאחר חודשי שירות מועטים כל כך.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צלח את החודשיים האחרונים מאז בחירות ספטמבר כשהוא ממשיך לשאת בתוארו. סביר להניח כי העדפתו הייתה להקים ממשלה ימנית צרה, שתהיה גם "קואליציית החסינות" שלו. אם כבר נגזר עליו לחלוק את כהונת ראש הממשלה עם בני גנץ, הוא התעקש על כך שהוא יהיה הראשון בתפקיד משום שהוא רצה (ורוצה) להגיע אל משפטו כראש ממשלה. יש האומרים כי הוא מבקש זאת לעצמו לא רק כדי להופיע בבית המשפט עם שלל מאבטחים העשויים להרשים את השופטים ולהרתיע אותם, פסיכולוגית, מלהשית עליו עונש מאסר ארוך, אלא משום שהוא רואה בראשות הממשלה נכס שאותו יוכל להמיר באי מאסר. לכן בחירות שלישיות הן הרע במיעוטו מבחינת נתניהו.

"גוש ה-55" של  נתניהו הוכיח את עצמו ולא התפרק עד כה. בתוך הליכוד, למרות אי החיבה לנתניהו המאפיינת רבים מהשרים וחברי הכנסת, איש לא העז לסטות מן השורה. זו בהחלט הצלחה למנהיג הוותיק, שידע לנגן על הנימים הנכונות, הפעיל את מנגנוני העויינות כנגד הערבים באשר הם, הפך את האמירה (החוזרת) של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו על כך שההתנחלויות אינן בלתי חוקיות לאמירה היסטורית לדורות, טרח להציל את כולנו מפני אחד ממנהיגי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי אשר תכנן תוכניות לפגוע בישראל, וגרם לאחדות נרגשת בציבור הישראלי כאשר תל אביב וסביבותיה נסגרו על בתי הספר ומקומות העבודה והבילוי כדי לקדם את הרעה.

גנץ לא התגלה כפוליטיקאי ערמומי מאחורי מסווה ה"בחור הטוב". מי שציפה כי עד סוף 28 הימים שקיבל, יפתיע את העולם עם ממשלה בראשותו, היה חלק ממיעוט קטן שנאלץ להתאכזב. בהתמודדות עם אנשים כמו נתניהו וליברמן, הוא לא היה רמטכ"ל אלא טירון, והחמיץ (בינתיים) את ההזדמנות לזכות בראשות ממשלה לשנתיים לפחות, ואולי לתקופה ממושכת הרבה יותר (במצב שבו נתניהו היה מכריז על נבצרות והוא היה ממלא את מקומו).

הבעיה הגדולה של גנץ הייתה אי יכולתו להטיל את מרותו על הגנרלים האחרים ב"קוקפיט": כל אחד משך לכיוון הפוך, והמנהיג נאלץ לעתים לחזור בו מהצהרות פומביות ואחרות כדי לפייס את עמיתיו ולהימנע, בכל מחיר, מפיצול בסיעה שהמכנה המשותף שלה נמוך ושברירי.

קשה לומר שהמנצח הגדול של שני סבבי המנדטים הוא אביגדור ליברמן. הוא הצליח לשמור על מתח באשר לכוונותיו האמיתיות ושינה, ללא הרף ומבלי ששילם על כך מחיר ציבורי, את תנאיו לממשלה ואת המועדים שבהם הבטיח לפסוק את דינו. בהופעתו המתוקשרת ביום רביעי האחרון [20 בנובמבר], שבה הסביר כי כולם אשמים ושלל ממשלה עם מי שאינם ציונים – בהתייחסו באופן דומה למגזר החרדי ולמגזר הערבי – העלה ליברמן יעדים חדשים. הפעם הוא הגיע עם תפריט (המתמקד, כמו בדרך כלל, בכללי המשחק ולא במהותו) שכלל חזרה לרעיון הכושל של בחירה ישירה של ראש ממשלה והקמת ממשלת מומחים  על ידי ראש הממשלה הנבחר בבחירה ישירה, אם אינו יכול להרכיב קואליציה מקרב חברי הכנסת שנבחרו. ממשלה זו, כך החליט, תכהן שנתיים, ואז יתקיימו בחירות חדשות. הוא גם הציע להעצים את ראש הממשלה ולהעניק לו אפשרות לבטל את חוקי הכנסת, לא בלי שהוא מעניק כוח נגדי לכנסת, ומאפשר לה לבטל את הביטול באמצעות רוב של 81 קולות... כנראה שההצלחה הגדולה של טראמפ בארה"ב גרמה לו להציע שיטה דומה בישראל.

חוסר הרצינות של ליברמן, תשוקתו שאינה יודעת שובע להפתיע ולהיות במרכז העניינים, בעצם למשוך אליו את התקשורת, ושנאתו לכל מי שאינו דומה לו – כולם באו לידי ביטוי בנאום יום רביעי שלו ובמהלך התקופה מאז פרסום תוצאות הבחירות שנערכו כאן ב-9 באפריל השנה.

יכול להיות שעכשיו, עם תחילת תקופת 21 הימים של חברי הכנסת, אפשר יהיה להקים ממשלה אחרת, שאינה תלויה בו, ואשר תצליח למנוע את הצורך להטריד את הבוחר בפעם השלישית בתוך פחות משנה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept