דילוג לתוכן העיקרי

פרשת יששכר-בורקוב מבטאת את המצוקה האסטרטגית הישראלית

נתניהו ניסה לשכנע את הבריות (ואת עצמו?) שהוא מסוגל לרקוד בעת ובעונה אחת בשתי חתונות – בבית הלבן ובקרמלין – ונותר לבדו. קשריו עם פוטין ועם טראמפ אינם חזקים דיים כדי לחלץ את נעמה יששכר ממאסר ממושך בכלא הרוסי.
Russian President Vladimir Putin attends a meeting with Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu at the Bocharov Ruchei state residence in Sochi, Russia September 12, 2019. REUTERS/Shamil Zhumatov - RC1F2233D0D0
קראו 

בטקס הלווייתו המתוקשר של זכריה באומל, שהתקיים ימים אחדים לפני הבחירות לכנסת ה-21 [4 באפריל], התפאר בנימין נתניהו שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, טרח באופן אישי לקדם את מסירת הסרבל ונעלי הצבא של החייל, שנפל על אדמת לבנון ב-1982. כעבור חודשיים שלח פוטין את יועצו לביטחון לאומי ניקולאי פטרושב לירושלים, כדי להשתתף בפגישה נדירה עם מקבילו האמריקאי ג'ון בולטון (שפוטר מאז) וראש המל"ל מאיר בן שבת. ממשרד ראש הממשלה נמסר אז [יוני 2019] כי "הדיונים מתמקדים באיראן, סוריה ובסוגיות אזוריות". בנאומו ב"פסגה" אמר נתניהו כי הוא "מעריך מאוד את הקשרים החזקים שיש לישראל עם שני המנהיגים ומדינותיהם". 

מנגד, הנציג הרוסי צינן את התלהבותו של ראש הממשלה מקשריו-כישוריו המיוחדים עם פוטין. הוא ניצל את הזדמנות הצילום עם נתניהו כדי לומר לתקשורת כי "הפתרון להפחתת המתח בסוריה אינו צבאי" והדגיש כי ההתקפות, המיוחסות לישראל, "אינן רצויות". על איראן אמר האורח החשוב כי היא "תורמת למלחמה בטרור בסוריה", וגם "בת ברית של רוסיה". אבל מי זוכר את המילים? מה שנחרט במוחם של בוחרי ישראל הם שלטי הענק של נתניהו עם טראמפ ופוטין.

Access the Middle East news and analysis you can trust

Join our community of Middle East readers to experience all of Al-Monitor, including 24/7 news, analyses, memos, reports and newsletters.

Subscribe

Only $100 per year.