ישראל פולס

הריסת בתי מחבלים: אבו מאזן מעקר את מוטיב ההרתעה

p
המחבר
בקצרה
עכשיו יותר מתמיד, כשאבו מאזן מבטיח לממן הקמת בית חדש במקום כל בית שייהרס ע"י צה"ל, נדרשת מערכת הביטחון לבחון ולהחליט האם הריסת בתי מחבלים היא באמת יעילה ומרתיעה, או שהיא בגדר אמצעי ענישה בלבד.

ביום חמישי לפנות בוקר [24 באוקטובר] הרס צה"ל, בפעם השנייה, את בית משפחתו של איסלאם אבו חמיד, שרצח את סמ"ר רונן לוברסקי לפני כשנה וחצי [מאי 2018] במהלך פעילות ללכידת מבוקשים במחנה הפליטים אל-עמארי שבגזרת רמאללה. לוח שיש שהשליך אבו חמיד על כוח דובדבן שפעל במחנה, פגע אז בראשו של לוברסקי ופצע אותו אנושות. יומיים אחר כך הוא מת מפצעיו. בהודעת דובר צה"ל נאמר כי בפעילות הריסת בית המחבל השתתפו גם לוחמי יחידת דובדבן (שבה שירת רונן לוברסקי ז״ל), אשר איתרו ולכדו את אבו חמיד ביוני 2018. בית משפט צבאי גזר עליו מאסר עולם ועוד שמונה חודשי מאסר בגין שיבוש הליכי משפט, וכן פיצוי של 258 אלף שקלים – המקסימלי בדין הפלילי.  

שלושה חודשים אחרי לכידתו [ספטמבר 2018], הודיע צה"ל למשפחת אבו חמיד כי בכוונתו להרוס שתי קומות בבית המגורים של המשפחה וניתנו לה עשרה ימים להתארגן. בעקבות הערכה מחודשת של צה"ל הוחלט להרוס את הבית כולו. מה שהביא לשינוי זו כנראה ההיסטוריה של משפחת אבו חמיד – ארבעה מבני המשפחה כלואים בבתי כלא בישראל. אחיו של איסלאם, נאסר, היה אחד מבכירי הזרוע הצבאית של הפת"ח, גדודי חללי אל אקצא.

בעקבות ההחלטה להרוס את הבית הוגשה עתירה לבג"ץ, אך השופטות דפנה ברק-ארז ויעל וילנר דחו את העתירה. השופט ג'ורג' קרא בדעת מיעוט טען כי יש להרוס רק חלק מהבית כדי שתישאר קורת גג למשפחה. הבית נהרס בדצמבר אשתקד [2018], ומכאן החל תהליך האדרת והוקרת בני המשפחה על ידי הרשות הפלסטינית. אם המשפחה הצהירה בתגובה להריסה כי הבית ייבנה מחדש וכי ביתה הוא "בית ההקרבה לעם הפלסטיני"; במקביל הכריז השר הפלסטיני וליד עסאף, האחראי על המעקב והמאבק בגדר ההפרדה ובהתנחלויות, כי הרשות תספק למשפחה בית חלופי, וכי בהוראת אבו מאזן תוקם "ועדה לאומית" לצורך הקמת בית חדש במקום זה שנהרס.

ואכן, עבודות בניית "בית ההקרבה הפלסטיני" החלו לפני מספר חודשים ומשכו אליהם את התקשורת הפלסטינית. סטודנטים מאוניברסיטת ביר זית הגיעו גם הם למקום כדי לסייע בעבודות ההקמה, כמחווה למשפחה שעשתה מבחינתם מעל ומעבר למען המאבק הפלסטיני. בשורה התחתונה – לא הרתעה ולא הפחדה. צה"ל בעצם הפך את משפחת המחבלים לקורבן ולמושא הערצה מצד הציבור הפלסטיני.

השבוע חזרו לשם הדחפורים של צה"ל בליווי אנשי המנהל האזרחי וכוח יחידת דובדבן, כדי להרוס את מה שכבר נבנה. התקשורת הפלסטינית גילתה כמובן עניין רב בהרס "בית ההקרבה", ולאבו מאזן לא נותר אלא להצהיר שוב, כי מה שנהרס בכוח – ייבנה מחדש. "דחפורי הכיבוש לא ישברו אותנו ולא נכרע ברך. כוח הרצון שלנו חזק מהטנקים של ישראל והניצחון הוא לנו", הפיץ השר לעניינים אזרחיים חוסיין א-שייח' את דבריו של היו"ר אבו מאזן.

המסקנה מכל זה היא ברורה: מעתה כל הריסת בית מחבל תהפוך לאירוע פוליטי על דעת הקהל, ומה שייהרס ייבנה מחדש ע"י הרשות הפלסטינית. כלומר צעדי הענישה של ישראל יהפכו בהוראתו של היו"ר לחיבוק חם של הרשות הפלסטינית. בדיוק כפי שנהג במשבר משכורות המחבלים. כשישראל לוחצת ומפעילה סנקציות או צעדי ענישה תוך דחיקתו לפינה, אין לאבו מאזן ברירה אלא לזקוף את שארית קומתו ולהחזיר מלחמה. לא בכדי נבחרו המילים בהודעתו "לא נכרע ברך".

כשסוגיית המסים מאחורינו, נפתח כעת מאבק חדש בין הרשות לישראל על הריסת בתי מחבלים. אבל אם בסוגיית המשכורות למשפחות המחבלים עוד ניתן היה לטעון נגד אבו מאזן, כי הוא משדר לצעירים הפלסטינים המיואשים שביצוע פיגועים משתלם וכי כל שהיד מספק למשפחתו הכנסה לכל החיים, הרי שהריסת בתיהם לא באמת מרתיעה. לא בכדי הורה שר הביטחון שאול מופז, ב-2005, לעצור את הריסת בתי מחבלים; הוא התבסס על קביעתה של ועדה צה"לית שמינה הרמטכ"ל דאז משה יעלון, כי לא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים הייתה יעילה לאורך זמן, וכי אפקט ההרתעה שהושג בתחילת הדרך, נשחק לאורך זמן, עד כי לא השפיע על המחבלים.

יש לציין שהדעות על כך חלוקות. בשב"כ מעריכים שהרס בתי מחבלים כן משפיע, וכי בני משפחות שחששו שבניהם מתכננים לבצע פיגוע מיהרו לדווח על כך לצה"ל מחשש שביתם ייהרס.

מדיניות הריסת הבתים חודשה לאחר מבצע "צוק איתן", ובית המשפט העליון אף התיר לצה"ל להמשיך בכך. בדצמבר 2014 דחה בג"ץ עתירה עקרונית של שמונה ארגוני זכויות אדם נגד מדיניות הריסת בתי מחבלים, אף כי השופט אליקים רובינשטיין הוסיף מעין הערת אזהרה שיש לנקוט בתקנה 119 לתקנות הגנה לשעת חירום (על בסיסה מבצע צה"ל את הריסת בתי המחבלים) במשורה.

אגב השופט רובינשטיין, בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה הוא קבע ב-2001 בעניין סיכול מחבלים, כי ניתן לחסל מתכנן פיגוע רק לאחר שהוכח מעל לכל ספק כי מדובר בפצצה מתקתקת, וכי הדרך היחידה לעצור את הפיגוע ולהציל חפים מפשע היא סיכול המפגע בדרכו לפיגוע. רובינשטיין קבע אז שסיכול ממוקד לא ייעשה כפעולת נקמה על פיגוע שכבר בוצע, אלא אך ורק כפעולה הכרחית שנועדה למנוע את הפיגוע הבא.

מערכת הביטחון תאלץ בימים הבאים לבחון ולהחליט, האם הריסת בתי מחבלים היא באמת יעילה ומרתיעה, או שהיא בגדר אמצעי ענישה בלבד. ועוד יצטרכו להחליט, האם הפיכת כל בית שייהרס ל"בית ההקרבה" בעצם איננה מגבירה ומאדירה עוד יותר את מעשי "ההקרבה", כלומר מעודדת פעולות טרור נגד מטרות ישראליות. עכשיו יותר מתמיד, כשאבו מאזן מבטיח לכל משפחה בית חדש במקום כל בית שייהרס, נדמה כי הריסת הבתים אינה מרתיעה עוד. אז הבית ייהרס והרשות תממן בית חדש. בנוסף משפחת המחבל תזכה לכבוד של גיבורים, בדיוק כפי שזכתה אמו של אבו חמיד, רוצחו של החייל רונן לוברסקי, שהוזמנה ע"י אבו מאזן לקבל עיטור גבורה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: palestinian authority, mahmoud abbas, terrorist attacks, west bank, palestinian-israeli conflict, demolition order, demolition orders, idf

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept