ישראל פולס

תקיפת חיילים ביצהר היא פרי הבאושים של הכיבוש

p
המחבר
בקצרה
פתאום כולם נזכרו לגנות את אלימות המתנחלים, אבל חייל צה"ל שנפגע מידי פורעים ביצהר אינו היוצא מהכלל. האלימות הזו היא בת הלוויה של הכיבוש ומשמשת כלי להשתלטות וגזל אדמות פלסטיניות והעברתן לידיים ישראליות.

הם שותקים כשהחבר'ה מיצהר שורפים דרך שגרה את שדותיהם של השכנים הפלסטינים ומכים את בעליהם. הם לא פוצים פה כשהבריונים פוצעים מתנדבים ישראלים, שבאים לגדה כדי להגן בגופם על עובדי אדמה ורועים פלסטינים מפני שוד סדרתי של אדמות בחסות המדינה וכוחות הביטחון. כנראה שהסרגל המוסרי שלהם אינו מאפשר לגזור גזירה שווה בין בעיטה בזקנה פלסטינית, שמעזה למסוק את עצי הזית שלה, לבין יידוי אבנים בחיילים יהודים, או לשים זה לצד זה שבירת יד של שמאלן יהודי שבא להגן עליה, ופגיעה בגופו של חייל ישראלי שנשלח להגן על מתנחלים מפירי חוק. 

ביום טוב, זקנה פלסטינית מוכה ופעיל שלום פצוע זוכים לידיעה קטנה בעמוד 12 בעיתון יומי. חייל צה"ל שנפגע מידי פורעים ביצהר – זה כבר סיפור פותח מהדורות. פוליטיקאים משמאל ומימין, כולל מכשירי השרצים הגדולים מימינה, מזדרזים לגנות. הרמטכ"ל וקציניו מבטיחים "לא עוברים בשתיקה על פגיעה החיילים צה"ל". אפילו ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו התפנה מעיסוקיו, כדי להודיע שהוא "מחזק את לוחמי ומפקדי צה"ל, שעושים לילות כימים כדי להגן על ביטחונם של כל אזרחי ישראל, ללא יוצא מן הכלל."

התגובה המעניינת ביותר רשומה על שמו של אלוף פיקוד מרכז נדב פדן, הממונה על הגזרה. בעקבות שרשרת האירועים ביצהר, הודיע האלוף [20 באוקטובר] כי "צה״ל וכוחות הביטחון פועלים בשיתוף פעולה מלא עם המועצה האזורית שומרון, על מנת למנוע פעולות מסוג זה ולהבטיח שמירה על הביטחון ושגרת החיים בקרב תושבי הגזרה". למה הדבר דומה? להודעה של שומר השדות והמטעים, שהוא משתף פעולה עם חברה שמספקת באופן סדיר דלק לשורפי השדות ושירותים לגודעי העצים. ולא, לא מדובר ב"עשבים שוטים" או כפי שטען ראש המועצה, יוסי דגן, ב"אנשים מחוץ ליישוב".

מקרה יצהר אינו היוצא מהכלל. כפי שקובעת הכותרת "מקרה מבחן: יצהר", שארגון "יש דין" בחר לדו"ח מיוחד אותו פרסם בדיוק לפני שנה [אוקטובר 2018], אלימות מתנחלים הינה "כלי להשתלטות על אדמות פלסטיניות בחסות המדינה והצבא". נייר העמדה של הארגון מתמקד ב-40 מקרים שאנשיו תיעדו בחודשים ינואר 2017 עד מארס 2018, שבהם מתנחלים (ואזרחים ישראלים אחרים) שהגיעו מההתנחלות יצהר ומהמאחזים שבסביבה, פגעו בתושבי שישה כפרים פלסטינים סמוכים או ברכושם. בין השאר מדובר באלימות פיזית קשה, הצתות של בתים ורכוש, שחיטת בעלי חיים ועקירה וכריתה של עצים וגידולים חקלאיים אחרים.

המניע לפשעים הללו אינו (רק) רוע לב ושנאת זרים. כפי שקובע הדו"ח, "אין מדובר באלימות מקרית ובנאלית, אלא בחוליה נוספת בשרשרת של אמצעים המופעלים במטרה ליצור אימה ופחד, שיובילו לדחיקה של הפלסטינים מאדמותיהם ולהרחבת השליטה הישראלית בשטחים הכבושים". הפרשנות הישראלית לחוקי הקרקעות העות'מאנים החלים בגדה המערבית קובעת כי הפסקת עיבוד חקלאי לתקופה ממושכת עלולה להוביל לכך שהחקלאי יאבד את זכויותיו על האדמה, והמדינה תוכל להכריז עליה כאדמת ציבור ולהקצות אותה להתנחלויות.

הפרשנות הזאת היא אחד הנדבכים שעליהם בנתה ישראל מערכת חוקים שאין לה אח ורע בעולם הדמוקרטי. האדריכל הראשי של המבנה המסוכן הזה היה ללא ספק המשפטן מאיר שמגר שהלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 94. לא בכדי העלה נתניהו על נס את תרומתו "בעיצוב אושיות המשפט הישראלי לרבות במדיניות המשפט ביהודה ושומרון".

כפרקליט צבאי ראשי במלחמת 1967 ואחר כך כיועץ משפטי לממשלה, ולימים נשיא בית המשפט העליון, גילה שמגר כושר לוליינות משפטית שאין דומה לה. הוא הניח את היסודות החוקיים לכאורה, למפעל ההתנחלויות והסיפוח שמוביל את ישראל למשטר אפרטהייד ומחבל בפתרון שתי המדינות. ההמצאה החשובה ביותר שלו הייתה קביעה דו-ראשית מפותלת. מצד אחד, אמנת ז'נבה (שאוסרת על הכובש להעביר אזרחים לשטח הכבוש) אינה חלה בשטחים, מאחר  שהיא מתייחסת רק לשטחים שהיו לפני המלחמה בריבונותה של מדינה אחרת. מצד שני, ישראל מקבלת מרצונה הטוב את החלת עקרונותיה ההומניטריים בשטחים ששמגר הדביק להם את ההגדרה "מוחזקים".

שמגר רשם לזכותו את ההחלטה הנדיבה, לכאורה, לפתוח את שערי בית המשפט העליון בפני תושבי השטחים ולאפשר להם לעתור לבג"צ, זאת על אף שהם אינם אזרחי ישראל. כך יכלה ממשלת ישראל להסתיר את עוולות הכיבוש (לדוגמא, פלישת גדר ההפרדה לשטחי הגדה) מאחורי הטענה שהחלטותיה עברו את מבחן בג"צ.

"היד שהונפה השבוע על מתנדבי רבנים לזכויות אדם, ובהם תוקף שמגיע מצויד במוטות ברזל ומצית בדרך מטעים שלמים באש", נכתב השבוע [20 באוקטובר] בדף הפייסבוק של ארגון 'שומרי משפט', "לא יהסס ליידות אבנים על חייל או לנקב צמיגים של רכב צבאי". אמת ויציב. הפעילים קראו לציבור להצטרף לקבוצות ההגנה שלהם על מוסקי הזיתים הפלסטינים, וקבעו כי "זו התשובה הטובה ביותר לאלימות". לא נכון. מטבע הלשון "כיבוש נאור" עבר זה מכבר מן העולם. אלימות היא בת הלוויה של הכיבוש, כל כיבוש, ופרי הבאושים של הסיפוח. המתנחלים משמשים במשך יותר מיובל שליחים נלהבים לדברי עבירה של ממשלות ישראל. אין לשחררם מאשמה ומעונש, אך יש לזכור כי מאחורי כל שליח יש שולח ולכל משלוח יש יעד.     

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israeli occupation, palestinian-israeli conflict, idf, yitzhar, west bank, israeli settlements, settlers, settler attacks

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept