דילוג לתוכן העיקרי

הטרגדיה המתגלגלת של השמאל הישראלי

יש כל כך הרבה נושאים בהם השמאל יכול להציג אלטרנטיבה לימין, אבל רוח הלחימה אבדה. בשונה מהרשימה המשותפת, שמאתגרת את הממשלה עם הקמפיין נגד האלימות בחברה הערבית, העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי פשוט לא קיימות.
Former Israeli Prime Minister Ehud Barak arives before  delivering a statement in Tel Aviv, Israel June 26, 2019. REUTERS/Corinna Kern - RC13F7AADBC0
קראו 

הפעילות האחרונה של יו"ר העבודה-גשר עמיר פרץ ברשתות החברתיות הייתה ב-9 באוקטובר [2019] בצאת יום הכיפורים, כשהביע זעזוע מהפיגוע הנפשע ליד בית כנסת בגרמניה. שותפתו להנהגת הסיעה, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, הפציעה בפעם האחרונה ברשתות בערב ראש השנה, עם ברכה כללית לשנה העברית החדשה.

מאז הבחירות האחרונות נוכחותם של השניים בתקשורת הממוסדת אינה מורגשת. בשיח הפוליטי אין זכר כמעט לסיעת העבודה-גשר, זולת בהקשר של עמדתו העיקשת של פרץ שלא לשבת עם בנימין נתניהו בממשלה. אמנם מימוש הבטחת בחירות היא דבר שראוי להערכה, אבל האם בכך מתמצה תפקידה של מפלגת השמאל הראשית? דווקא אחרי המכה שחטפה העבודה-גשר בבחירות ספטמבר, כשסיימה עם שישה מנדטים וניצלה מהכחדה, פרץ ולוי-אבקסיס היו צריכים לצאת מיד למסע שיקום במטרה להפוך לקטר שיחזיר את הרלוונטיות לשמאל הישראלי. במקום זאת פרץ ממשיך להיות נספח של כחול לבן, כדמות שולית במחנה השלום והסוציאל-דמוקרטי שהולך ונכחד.

Access the Middle East news and analysis you can trust

Join our community of Middle East readers to experience all of Al-Monitor, including 24/7 news, analyses, memos, reports and newsletters.

Subscribe

Only $100 per year.