יותר מתשעה חדשים חלפו מאז שחברי הכנסת ה-20 פיזרו את עצמם ויצאו למערכת בחירות, שהביאה את המדינה למבוי סתום. במקרה הטוב (הרע?), שסבירותו הולכת וקטנה מיום ליום, הבחירות לכנסת ה-22 שנערכו ב-17 בספטמבר יולידו בשבועות הקרובים קואליציה צרה או ממשלה דו-ראשית. במקרה הרע (הטוב?), בינואר-פברואר 2020 אזרחי ישראל ייגררו פעם נוספת לקלפיות. כך או כך, מדינת ישראל מתנהלת כבר חודשים ארוכים על ידי קבוצת אנשים שרוב מרצם וזמנם מופנים למאמץ לשמור על משרותיהם או לשפר עמדות. רוב מעייניו של ראש הקבוצה מופנים לשמירה על העסק הפרטי שלו, כלומר על משרתו-חסינותו.
בעל חנות מכולת שיוצא לחופשה שנתית דואג למחליף שישמור על העסק. לראש ממשלת ישראל, תפקיד הנחשב לאחד הסבוכים בעולם, אין מחליף (בהבדל מתחליף). בנימין נתניהו ממאן לצאת לחופשה ולהקדיש את זמנו ומרצו להוכחת חפותו. הוא מתבצר ברחוב בלפור והופך את ישראל למדינה בהקפאה. במאמץ לפרוץ את המבוי הסתום, רקח נשיא המדינה ראובן ריבלין, את נוסחת הממשלה הפריטטית כפולת הקודקודים. נתניהו, שעמד לצדו של הנשיא במסיבת העיתונאים אשר בה הציג את המתווה שלו [25 בספטמבר], הנהן מספר פעמים בהסכמה. ההנהון היה מחושב, לאמור, "עיניכם הרואות, אני זורם עם הנשיא, הכדור אצל בני גנץ".
