למסמכי ההתחייבות שנתניהו מחתים בשבועות האחרונים את שותפיו החרדים ומהימין, כדי לסכל הקמת ממשלה בידי בני גנץ, אין ערך ממשי. בתנאים מסוימים כל שותף קואליציוני פוטנציאלי פשוט יצפצף על המסמך עליו חתם, ויעדיף לפעול על פי "דין התנועה" או "דין הרבנים". לכן לא ברור מה גרם לשותפיו ל"בלוק" של נתניהו, שוודאי הבחינו כי זו הפעם השנייה בתוך חצי שנה שהוא אינו יכול להרכיב ממשלה, להיעתר לדרישתו לנאמנות מוחלטת.
המסמך שעליו נאלצו לחתום השבוע [16 באוקטובר] "שותפיו הטבעיים" – ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי-האיחוד הלאומי (נפתלי בנט ואיילת שקד מהימין החדש סירבו לחתום), הוא מטריד במיוחד. "אם חלילה תושבע ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת או חלק ממנה, אנו לא נצטרף לממשלה זו בשום שלב, נצביע נגדה בכל הצבעה ונפעל בכל דרך להפלתה", נכתב בו. כדאי לשים לב לניסוח המותאם למפלגות החרדיות – הביטוי "אם חלילה" שמור לסכנות מאיתני הטבע או רעות חולות שאין אדם יכול למנוע בכוחו הדל.