ישראל פולס

תושבי תל אביב חייבים הפעם להצביע

p
המחבר
בקצרה
כמעט 70% מתושבי תל אביב תומכים במפלגות השמאל-מרכז בתצורותיהן השונות, אבל אחוז ההצבעה בעיר הוא נמוך מהממוצע הארצי. כדי למנוע מנתניהו את המנדט ה-61, צריכות המפלגות הליברליות לשכנע את הציבור התל אביבי הגדול לצאת מהבית אל הקלפי ולהצביע.

תל אביב איננה גוזלת שינה מעיניהם של פוליטיקאים ערב בחירות. כמעט תמיד ניתן לדעת מראש כיצד היא תצביע. היא נחשבת לעיר הליברלית ביותר בישראל, היסטורית היא העניקה תמיכה גדולה מאוד למרצ ולמפלגת העבודה, והיא גם טרנדית מאוד: מפלגות האמצע החולפות תמיד זכו אצלה לתמיכה. כך למשל התנועה הדמוקרטית לשינוי ב-1977, שינוי בראשות יוסף טומי לפיד ב-2003, הגמלאים ב-2006, וכמובן – קדימה באותה שנה, וגם כחול לבן בבחירות הרחוקות ההן, שנערכו באפריל השנה, שבהן זכתה ב-45.7% מקולות הבוחרים בעיר העברית הראשונה.

תל אביב (אם לשפוט על פי נתוני אפריל למשל) מעניקה פחות מ-5% לחרדים, כ-3% לרשימות הערביות, כרבע מקולותיה לליכוד ולמפלגות לוויין שלו, וכמעט 70% מצביעים עבור מפלגות המרכז-שמאל בתצורותיהן השונות.

אבל הסוד הגדול הוא שתל אביב אינה מצביעה; בבחירות לכנסת ה-21 באפריל היו בתל אביב כ-426 אלף בעלי זכות בחירה, אבל מספר המצביעים בפועל היה רק 268,795. אחוז ההצבעה עמד על 63.04% – נמוך בכ-8% מן הממוצע הארצי (שעמד אז על 68.46%). מבחינת הימין זו בשורה חשובה מאוד: אחד המאגרים הגדולים ביותר בארץ של קולות המרכז והשמאל נוהג לצאת להפסקה בעיר המתגאה בכך שאין בה הפסקה. אין ספק שמבחינת הליכוד זה מצב שלא יכול להיות טוב ממנו. השאלה היא, מדוע המפלגות הליברליות מעדיפות להתבונן בהתפלגות ההצבעה ולא בשיעור המצביעים?

בהצגה השנייה של מערכת הבחירות 2019 יש לאופוזיציה מטרה ברורה הרבה יותר מזו שהייתה לה לפני חצי שנה: בבחירות הקודמות באפריל המטרה הייתה לזכות בכמה שיותר מנדטים, מתוך ידיעה שאין אפשרות להקים ממשלת מרכז-שמאל על פי הסקרים, וכי הסיכוי הטוב ביותר הוא ממשלת אחדות לאומית בין כחול לבן לליכוד ברוטציה כזו או אחרת; הפעם המטרה היא למנוע מנתניהו להשיג את המנדט ה-61, ולהביא את הימין, לכל היותר, למצב שבו שהיה באפריל, מתוך הבנה שהפעם תהיה ישראל ביתנו מוכנה לשחק משחק משוחרר הרבה יותר במרכז המפה.

משחקו של נתניהו (הנראה בימים אלה פתטי במאמציו בנושא המצלמות, חשיפות המידע המודיעני על איראן, הבטחות סיפוח שונות ועוד דברים היוצאים באלה) הוא הפוך: המטרה שלו היא להשיג את המנדט ה-61 למחנהו, בלי ליברמן. ככל שהריכוזים הנוטים שמאלה בציבור הישראלי יצביעו פחות, כך הסיכוי של המחנה כולו למנוע מן הימין את המנדט ה-61 הוא קטן יותר.

מחזהו המפורסם של מוריס מטרלינק "הציפור הכחולה" מסתיים בכך שלאחר מסע ארוך של חיפוש אחר אותה ציפור מיוחדת, היא מתגלה סמוך לנקודה שממנה יצא המסע. תל אביב היא המקום שבו נמצאים מטות רוב המפלגות, שבה מתבצעת הפעילות המפלגתית העיקרית ושבה מתקיימים הדיונים במועצות, בוועידות, במרכזים; אבל תחושתם של פעילים פוליטיים מרכזיים היא שהם עושים עבודה פוליטית "אמיתית" רק כשהם יוצאים ממנה ויוצאים לערי הפיתוח, ליישובים הערביים במשולש ובצפון, ליישובי הבדואים בדרום, לקיבוצים ולמושבים.

חלילה לי מלבטל את חשיבות המסעות הללו, שביליתי בהם את מרבית שנותיי כמבוגר. תמיד לאחר דבריך, ולאחר השאלות והתשובות, ניגשים אליך אנשים, טופחים על שכמך ואומרים לך את המשפט הנצחי: "פעם ראשונה שאתם אומרים את זה", ואתה אומר לעצמך – כבר כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה פעמים אמרתי זאת, אבל מחייך, ומודה, וממשיך ליעד הבא בלוח הנסיעות הצפוף שלך, הגורם לך להרגיש כי אתה תורם את תרומתך הממשית למאמץ הפוליטי.

אבל אסור לשכוח את הציפור הכחולה בתל אביב. המאמץ העיקרי בעיר הזו, ברגע האחרון לפני הבחירות, אינו לשכנע את הציבור הגדול החי בה שיש פה כבר רוב ערבי ממזרח לירדן, ושמי שרוצה להבטיח את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית חייב להציב גבול בינה לבין המדינה הפלסטינית העתידית. כאן לא צריך לשכנע את רוב האנשים כי מותר לילדים שנולדו בישראל, גדלו וחונכו בה, והמדברים עברית כמו ילדינו ונכדינו, להישאר בארץ הזאת ולא להיות מגורשים לפיליפינים או לדרום אמריקה דווקא על ידי יהודים שסבלו מן הגירוש יותר מעמים אחרים. גם לא צריך לשכנע בנחיצות ההפרדה בין דת ומדינה ובנחיצות לסיים את המצב שבו ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה דיני האישות, החשובים כל כך, הם חוקים דתיים.

אז אם כך חושבים רוב התל אביבים, ואם הם אינם מיואשים מהדמוקרטיה הישראלית, ויודעים שהכל יכול להשתנות בעזרת מנדט אחד לכאן או לכאן, ואם הם מעניקים לגיטימציה למוסדות השלטון וגם אינם סבורים כי אין, באמת, הבדל בין ליברלים לשמרנים, ימנים ושמאלנים, ניצים ויונים, חילוניים ודתיים, אז מדוע הם נשארים בבית דווקא באותו יום נדיר שבו אפשר לשנות את המצב?

נדמה לי שלא הושקע מספיק במחקר על הצבעת התל אביבים, ואני מאוד מקווה שמחקר המנסה להבין את פשר אחוז ההצבעה הנמוך אכן ייערך, הוא ממש חיוני. אבל עד לבחירות לכנסת ה-22 זה כמובן כבר לא יקרה.

בימים ובשעות שנותרו עד לבחירות ביום שלישי, חייבת להתקיים היערכות מפלגתית (אם עדיין אפשר – בין-מפלגתית בהשתתפות כחול לבן, המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר), שכל מטרתה לשכנע אנשים לצאת מבתיהם ולהגיע אל הקלפי שבו הם אמורים להצביע.

בבחירות לנשיאות בארה"ב, ניו יורק איננה חשובה. ברור מראש כי היא תעניק תמיכה גדולה מאוד למועמד הדמוקרטי, ושכל נציגיה בקולגיום שמצביע עבור הנשיא המיועד יהיו דמוקרטים. אין טעם לשכנע את הניו יורקים לתמוך במועמד רפובליקני, וכמעט שאין טעם לשכנע אותם לצאת מבתיהם ולהצביע כי התוצאות אינן קשורות כלל למספר הארצי של המצביעים אלא במה שמחליטה כל מדינה.

תל אביב אינה ניו יורק. השיטה אצלנו, לשמחתנו, איננה שיטה מן המאה ה-18 שאבד עליה הכלח. תל אביב חשובה מאוד לתוצאות הבחירות, גם אם התפלגות ההצבעה בה צפויה מראש. הציפור הכחולה של האנשים הליברלים בישראל נמצאת בה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: blue and white party, liberals, likud, israeli elections, israeli politics, voter turnout, tel aviv

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept