ישראל פולס

כך מסייעת ישראל לחמאס לא לאבד את השליטה ברצועה

p
המחבר
בקצרה
מנהיגות צעירה שאינה קשורה באופן ישיר לחמאס צוברת לאחרונה כוח ועוצמה בזכות הפגנות הגדר ומאיימת על שלטון היחיד של התנועה ברצועה. הפעולות הצבאיות המדודות של צה"ל בתגובה לירי רקטות מתחשבות במצוקת חמאס.

זו כבר שגרה. כמעט בכל סוף שבוע נשמעת ביישובי עוטף עזה אזעקת צבע אדום שלאחריה צה"ל משיב במה שדובר צה"ל נוהג להגדיר "תקיפת מטרות טרור". מדובר במונח סתמי שנועד לתת תחושה שנעשתה פעולה התקפית בעלת משמעות, אבל בעצם מדובר בתגובות סרק ללא אפקט הרתעתי. אלה הן תגובות אשר נועדו לרצות את דעת הקהל בישראל ושעולות הרבה כסף למשלם המסים הישראלי, אך יעילותן אפסית. עיקר תגובותיו של צה בחודשים האחרונים הן נגד מטרות לא מאוישות כמו עמדות תצפית נטושות של חמאס או מבנים לא חשובים. לעתים מטיל חיל האוויר בשטחים פתוחים פצצות שרק גורמות רעש, שנשמע היטב גם ביישובי עוטף עזה.

בשישי בלילה [6 בספטמבר] נורו חמש רקטות מעזה לשטח ישראל בעקבות הרג שני מפגינים פלסטינים מוקדם יותר בהפגנות הגדר. בזרוע הצבאית של חמאס האשימו את ישראל ואמרו כי היא "נושאת בהשלכות הפשע", אך נדמה כי תגובת חמאס הרפה יחסית נועדה פשוט לרצות את דעת הקהל הפלסטינית נוכח הביקורת החריפה שסופגים מנהיגי התנועה על מדיניות ההבלגה עם ישראל. מקור ביטחוני ישראלי מעריך בשיחה עם אל-מוניטור, כי לא מן הנמנע שהזרוע הצבאית פעלה מתוך כורח, כדי לצאת ידי חובה, ולכן ירי הרקטות כוון לעבר שטחים פתוחים. לדבריו, כשחמאס חוטף מכה – שני הרוגים על הגדר במקרה הזה – וראשי הזרוע הצבאית רוצים להגיב באמת, "התגובה שלהם הרבה יותר נחרצת כמו שימוש ברקטות ארוכות טווח ורמת דיוק גבוהה הרבה יותר".

אלה כנראה כללי המשחק שנוצרו בין שני הצדדים. זה משחק מוזר כאשר כל צד יודע היטב מהם הקווים האדומים שאסור לו לעבור כדי שלא להיגרר להסלמה, בוודאי שלא למלחמה. או במילים אחרות, מהו ה"ירי אין ברירה" שהוא חייב לבצע עקב לחץ מבית אשר ייחשב כתגובה מכילה על סף ההבלגה. ישראל מצדה חייבת לתקוף כדי להדוף ביקורת על אובדן הרתעה; חמאס מצדו חייב לירות כי גם הוא חוטף ביקורת ברצועה המתבטאת, בין היתר, בהתרחבות תופעת ה"סוררים" בואכה אובדן שליטה. שכך, כל צד חייב להגיב, אבל משתדל שלא לפגוע.

ראוי לציין שמדיניות זו באה לידי ביטוי גם בעימות האחרון בצפון עם חיזבאללה. על פי דיווח בעיתון הארץ [6 בספטמבר], צה"ל יכול היה לפגוע בחולייה ששיגרה שני טילי נ"ט לעבר שטח ישראל, אך העדיף שלא לפגוע בה כדי לסיים את העימות עם חיזבאללה ולחזור לשגרה.

בחזרה לעזה: הפעולות הצבאיות המדודות של צה"ל בשבועות האחרונים ברצועה בתגובה לפיגועי ה"סוררים", התגברות הפגנות הגדר, ירי רקטות או ניסיון פיגוע באמצעות רחפן – מעידות על חשיבה זהירה של הדרג הביטחוני (המקבל כמובן גיבוי מהדרג המדיני, קרי שר הביטחון בנימין נתניהו). ישראל מבינה שחמאס מצוי במשבר ועלול לאבד את השליטה בעזה, ולכן היא נוקטת בזהירות כאשר היא מגיבה צבאית. ובמילים אחרות, ישראל מתחשבת במצוקת חמאס ומעניקה למנהיגיו סוג של שקט כדי שיתגברו על המשבר וישליטו סדר. הקו המנחה את ישראל הוא פשוט: עדיף חמאס אחראי המשליט סדר ברצועה על פני שפע ארגונים קטנים חסרי משמעת שיקשו על ישראל להתמודד עם רצועת עזה.

לדברי המקור הביטחוני, אחת התופעות הבולטות ברצועה בשבועות האחרונים היא התחזקות של מנהיגות צעירה שאינה קשורה באופן ישיר לחמאס, אשר אנשיה הם פעילים מרכזיים בארגון הפגנות הגדר. "הם הולכים וצוברים כוח, השפעה ומעמד בתוך הרצועה", הוא אומר, "הם קוראים תיגר על הנהגת התנועה ברצועה".

הפגנות הגדר – "השיבה הגדולה" בפי הפלסטינים, החלו לפני כשנה וחצי [מארס 2018] לאחר הכרזת הנשיא טראמפ על העברת שגרירות ארה"ב לירושלים. ההפגנות החלו כיוזמה עממית – צעדה לעבר נקודות חיכוך עם חיילי צה"ל לאורך הגדר, ובמשך הזמן הצליחו להפוך לנשק מאיים ויעיל נגד ישראל. עד כמה שזה יישמע פרדוקסלי, דווקא הפגיעות הרבות והקשות שספגו המפגינים מאש צה"ל המסתכמות עד כה במאות הרוגים ואלפי פצועים, חלקם מירי צלפים, העניקו למארגני ההפגנות מעמד של מובילים, מנהיגי מחאה עממית, שהצליחו לשנות את כללי המשחק עם ישראל – יותר מהנהגת חמאס. עובדה: ישראל נקלעה למגננה, ולראשונה החלה לדבר על הסדרה והקלות על הסגר.

מנהיגי חמאס הבינו מיד את פוטנציאל ההפגנות הללו, שאכן הביאו מבחינת עזה ליותר הישגים מאלפי הרקטות שנורו לעבר ישראל במהלך השנים. אפילו יותר מ"צוק איתן" [2014] שגרם לאלפי הרוגים ומעל עשרת אלפים פצועים אך לאפס הישגים.

מנהיגי חמאס לקחו חסות על ההפגנות; יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה, חליל אל-חיה ואחרים באו להראות נוכחות. אבל המפגינים עצמם, שבאו להפגין שבוע אחרי שבוע, יודעים היטב מיהם המארגנים האמיתיים ולמי שמורות זכויות ההצלחה. ככל שתוצאות הפגנות הגדר הפכו מוחשיות – ישראל נכנסה למשא ומתן עקיף עם חמאס והביעה נכונות להקלות והסדרה, כך גבר מעמדם של מארגני הפגנות הגדר. כעת, עם ההצלחה בא התיאבון. הם החלו להקצין את עמדותיהם, להציב דרישות לחמאס ומנהיגיו ולדרוש מהזרוע הצבאית להגיב בעוצמה ובנחישות על נפגעים בהפגנות הגדר. אם לא כך, יוקיעו אותם כתבוסתנים.

כך אירע בסוף השבוע האחרון. שני צעירים הרוגים מאש כוחות צה"ל, נער בן 14 ונער בן 17, וחמאס לא יכול היה להבליג. חמאס הודיע בגלוי שתגובה תבוא, ואכן כמה שעות מאוחר יותר נורו חמש רקטות לדרום. ומה עשה צה"ל? הגיב כאמור בתקיפת "מטרות טרור".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept