ישראל פולס

האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון

p
המחבר
בקצרה
הציבור הישראלי מאס בשיסוי הפנימי, בהסתה, בגידופים ובספינים שמחולל ראש הממשלה. הוא הביט בבני בגנץ המאופק, המשעמם, הלא-רהוט ולא מהוקצע, והעדיף אותו על פני האלטרנטיבה המבריקה והרעילה ששמה בנימין נתניהו.

קחו את בנימין נתניהו, תפשיטו אותו מרוב תכונותיו ותלבישו עליו קווי אופי הפוכים. קיבלתם את בני גנץ. הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל השלים השבוע את אחד המסעות המופלאים והמדהימים שנעשה אי פעם בפוליטיקה הישראלית. מסע שהחל לפני 60 שנה במושב קטן בדרום הארץ, עבר בבית ספר ממלכתי-דתי וישיבה תיכונית, נמשך בצנחנים והעפיל, כנגד כל הסיכויים, עד הצמרת הגבוהה ביותר של צה"ל. בניגוד למטאורים קודמים דוגמת אהוד ברק או נתניהו, גנץ מעולם לא סומן כמי שמיועד לגדולות, מעולם לא הדגים שאפתנות ואף פעם לא הותיר רושם מיוחד. אבל הוא המשיך להתקדם, בצירופי מקרים פלאיים ונסיבות מוזרות, בתוספת כמות אדירה של מזל. את אותו המזל הוא לקח איתו גם למסע הפוליטי שהפך אותו, תשעה חודשים בלבד אחרי שנכנס לג'ונגל הפוליטי הישראלי, למי שקורא כעת תיגר אמיתי על כס ראש הממשלה בישראל, ולמי שסיכוייו להרכיב בקרוב ממשלה טובים בהרבה מסיכוייו של בנימין נתניהו.

"המדינה צריכה עכשיו דבר פשוט", אמר גנץ לאל-מוניטור לפני כשלושה שבועות, "צריך לרפא את הפצע הפנימי, צריך לאחות את הקרעים, צריך להרגיע את העם, וצריך לעשות את כל זה בלי לפגוע בביטחון או בכלכלה". גנץ, לתפיסתו, הוא האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון למילוי המשימה הזו. הוא אדם רגוע שאינו מייצר יצרים אפלים כנתניהו. הוא לא שנוא ולא שונא, גם לא מול מתנגדיו הפוליטיים. בניגוד ליאיר לפיד, הוא גם לא מושך אש מכיוון החרדים. היותו סוג של מועמד "פרווה" הופכת בסיטואציה הנוכחית ליתרון מובהק.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע מוכיחות שהציבור הישראלי מאס בשיסוי הפנימי, בהסתה, ובעיקר בגידופים ובספינים שחוללה המכונה הפוליטית של נתניהו כלפי כל מי שלא התיישר איתה. יותר מרבע מיליון ישראלים נטשו את הימין בבחירות הללו, יחסית לבחירות שנערכו כמה חודשים קודם באפריל. נתניהו ולווייניו איבדו 11 מנדטים. האנשים הביטו בגנץ המאופק, המשעמם, הלא-רהוט ולא מהוקצע, והעדיפו אותו על פני האלטרנטיבה המבריקה והרעילה ששמה נתניהו. זה הסיפור.

הוא היה רמטכ"ל בינוני. כזה שלא מותיר חותם, אבל עושה את העבודה. דרכו לצמרת הייתה רצופת ניסים ונפלאות ונסיבות שבכל פעם איפשרו את קידומו הלאה, כנגד רוב הסיכויים. מעבר לכך, גנץ הוא איש נבון, איכותי ובעיקר רגוע. הוא נטול אובססיה, רגשי נחיתות או תסביכים, כמו רבים מקודמיו. להיפך: מכיוון שהוא גבוה, יפה תואר ומצליח, התרגל גנץ לאורך רוב חייו להצליח בקלות. הוא מאלה שלא מזיעים או נלחמים בשיניים ובציפורניים כדי להתקדם. הדברים קורים לו בקלות יחסית. שיאה של התופעה הזו הוביל למינויו לרמטכ"ל. גנץ היה סגן רמטכ"ל שכלל לא נלקח בחשבון כרמטכ"ל עתידי. לאחר שיואב גלנט מונה לתפקיד [אוגוסט 2010], השתחרר גנץ מאוכזב מצה"ל ואפילו תכנן להעניק ראיון זועם לאחד מערוצי הטלוויזיה. אלא שאז בוטל מינויו של גלנט על ידי הממשלה באופן חסר תקדים, בעקבות פרשת הקרקעות שבה הסתבך. גם כאן, נדרש מסלול מכשולים נוסף בטרם הגיעו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק לגנץ: הם ניסו אצל גדי איזנקוט, שלא היה בשל, עברו דרך אלוף מכהן נוסף ובסוף, בלית ברירה, הגיעו לגנץ.

ההחלטה ההיא, שנאכפה על ידי נסיבות מוזרות, הפכה את גנץ למה שהוא היום: הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, שיכול להיות ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל. הוא הוביל את צה"ל למבצע "צוק איתן" בעזה [2014] ולמהפך בתפיסת ההפעלה וההיערכות האסטרטגית בעקבות האביב הערבי וקריסת הצבא הסורי. מבצע צוק איתן, למרות הביקורת הקטלנית שספג מכל עבר, שיקם את ההרתעה הישראלית בדרום והביא לשקט של יותר משלוש שנים בתחום הרקטות מרצועת עזה. למרבה הפרדוקס, אם אכן ישביע גנץ בחודשים הקרובים את ממשלתו, עזה תהיה הבעיה הבוערת ביותר שתונח על שולחנו.

את צעדיו הראשונים בפוליטיקה החל גנץ לפני פחות משנה. בגישושים הראשוניים שקיים, נכללו גם מגעים עקיפים עם נתניהו. גנץ שקל אז, בשיחות עם מקורביו, לקבל מנתניהו תפקיד: שר הביטחון אחרי פרישת ליברמן, שר החינוך או אפילו שגריר ישראל בוושינגטון. גנץ שימש בעבר בתפקיד נספח צה"ל בבירת ארה"ב ונהנה מקשרים מצוינים עם הצמרת הביטחונית האמריקאית ועם המילייה הוושינגטוני. בינתיים, התברר שהוא פופולרי בציבור. הישראלים נטו חיבה לרמטכ"ל הגבוה ויפה התואר שלהם, ושמו הוביל באופן קבוע את רשימת האלטרנטיבות לנתניהו. בשלב ההוא, נתניהו היה עדיין השליט הבלעדי של הסקרים באשר הם. היחיד שבצבץ, הרחק מתחתיו, כיורש אפשרי מתישהו, היה גנץ.

גנץ התלבט ארוכות לפני שהחליט לקפוץ למים המסוכנים של הפוליטיקה הישראלית אך לבסוף הקים את מפלגת "חוסן לישראל" [דצמבר 2018], התאחד עם משה (בוגי) יעלון ובדקה ה-90 ממש, לפני תחילת קמפיין הבחירות שנערכו מוקדם יותר השנה, הצליח להגשים את המהלך הגדול: איחוד עם יש עתיד של יאיר לפיד תוך חיבור עם ה"אס" הפופולרי גבי אשכנזי. שלושה רמטכ"לים לשעבר, אחד מהם גם שר ביטחון, פלוס יאיר לפיד, נגד הדרקון הפוליטי המכונה בנימין נתניהו.

זה לקח שני קמפיינים, אבל בסופו של דבר נתניהו הובס. הבעיה היא שבחירות ספטמבר הסתיימו עם לוזר ברור (נתניהו), אבל עוד אין להן וינר מוחלט. גנץ יצטרך לגייס את השועלים הפוליטיים החדים ביותר ולהפגין ביצועים ועצבים יציבים כדי לצלוח את החודשים המותחים שמצפים לו, בדרך להרכבת ממשלה. אם נסתמך על ניסיון העבר, גם הפעם ישחק לו המזל, או הנסיבות, או גם וגם, וטובים סיכוייו להיכנס מתישהו לקראת סוף השנה למעון הממלכתי של ראש ממשלת ישראל ברחוב בלפור בירושלים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israeli elections, israeli politics, likud, blue and white party, benjamin netanyahu, benny gantz

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept