קחו את בנימין נתניהו, תפשיטו אותו מרוב תכונותיו ותלבישו עליו קווי אופי הפוכים. קיבלתם את בני גנץ. הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל השלים השבוע את אחד המסעות המופלאים והמדהימים שנעשה אי פעם בפוליטיקה הישראלית. מסע שהחל לפני 60 שנה במושב קטן בדרום הארץ, עבר בבית ספר ממלכתי-דתי וישיבה תיכונית, נמשך בצנחנים והעפיל, כנגד כל הסיכויים, עד הצמרת הגבוהה ביותר של צה"ל. בניגוד למטאורים קודמים דוגמת אהוד ברק או נתניהו, גנץ מעולם לא סומן כמי שמיועד לגדולות, מעולם לא הדגים שאפתנות ואף פעם לא הותיר רושם מיוחד. אבל הוא המשיך להתקדם, בצירופי מקרים פלאיים ונסיבות מוזרות, בתוספת כמות אדירה של מזל. את אותו המזל הוא לקח איתו גם למסע הפוליטי שהפך אותו, תשעה חודשים בלבד אחרי שנכנס לג'ונגל הפוליטי הישראלי, למי שקורא כעת תיגר אמיתי על כס ראש הממשלה בישראל, ולמי שסיכוייו להרכיב בקרוב ממשלה טובים בהרבה מסיכוייו של בנימין נתניהו.