ישראל פולס

האם הברית עם טראמפ שוקעת במקום הכי נמוך בעולם?

p
המחבר
בקצרה
ההכרזה על סיפוח בקעת הירדן היא תעמולת בחירות שקופה שנועדה להסיח את הדעת מכך שהנשיא טראמפ – הנכס האסטרטגי האחד והיחיד של נתניהו במערב, נהפך לנגד עיני הבוחר למשענת קנה רצוץ, אם לא לנטל אסטרטגי.

 

ל-10 בספטמבר 2019 יש סיכוי להפוך לטראומה עבור חלק נכבד מהישראלים – קצת פחות ממחציתם לפי הסקרים האחרונים, אלה שיתנו בשבוע הבא את קולם לאחת ממפלגות "גוש הימין.'' עבור שאר בעלי זכות הבחירה – גוש ה"רק לא נתניהו" – ה-10 בספטמבר עשוי להיזכר כיום שבו נתניהו והאסטרטגיה שלו שקעו במעמקים.

אתמול בשעה שש בערב כינס נתניהו את כל שרי וחברי הכנסת של הליכוד כדי להריע להודעתו ה"דרמטית" בדבר החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וצפון ים המלח. זאת, כמובן, אם הבוחר יאפשר לו להקים את קואליציית החסינות, אשר תסכל את סיפוחו שלו לכלא מעשיהו.

שעה קלה אחרי תשדיר הבחירות הנכלולי, במסווה של "הודעה מדינית", נפתחו מהדורות החדשות בהודעה מדינית אמיתית, הפעם דרמטית בלי גרשיים, על החלטתו של הנשיא טראמפ לפטר את היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון. במקביל לסילוק התאום האידאולוגי-פוליטי של נתניהו בבית הלבן, התבשרו בוחרי ישראל שהנשיא האמריקאי מוכן להיפגש עם עמיתו האיראני בלי תנאים מוקדמים. הבשורה האחרונה יצאה מפיו של מזכיר המדינה מייק פומפאו, שנהפך באחת לאיש המפתח בזירת יחסי החוץ של ארה"ב. את ליל האימים של נתניהו חתמה דרמה מצולמת של מנוסת "מר ביטחון" מכנס בחירות באשדוד לצלילי אזעקת "צבע אדום".  

הירידה של נתניהו לבקעה ולים המלח הייתה עוד תרגיל הסחת דעת מהצונאמי המדיני-ביטחוני שמאיים להרוס את סלע קיומו הפוליטי של נתניהו. הנשיא טראמפ, הנכס האסטרטגי האחד והיחיד של נתניהו במערב, הפך לנגד עיני הבוחר למשענת קנה רצוץ, אם לא לנטל אסטרטגי. הפרה שנתניהו חלב ממנה את מיטוט ההסכם עם איראן, העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, הכרה בסיפוח רמת הגולן ומסמוס התהליך המדיני, בעטה בדלי המלא עד גדותיו. עם כל החשיבות שהישראלים מייחסים לתרומתו של נתניהו לקידום מעמדן של ירושלים ורמת הגולן ולהבטחה הממוחזרת לספח את הבקעה, הכותרת המתנוססת על כרטיס הביקור של נתניהו, באותיות קידוש לבנה, היא "גיבור המלחמה נגד הגרעין האיראני". מאות תמונות הענק של נתניהו לצידו של טראמפ ברחבי הארץ הן הלוגו של הכרטיס.

ההימור על טראמפ כלא את נתניהו במצב של לא לבלוע ולא להקיא. איך הוא יכול לומר מילה רעה על "הידיד הגדול ביותר של ישראל"? לכל היותר ראש הממשלה מרשה לעצמו לצייץ ביקורת צמחונית נגד איתותי הפיוס שטראמפ משגר לעבר טהרן. מילים בוטות יותר, כאלה שהיו שמורות אצלו לנשיא ברק אובמה ומשמשות היום נגד שושבין הפיוס האמריקאי-איראני, נשיא צרפת עמנואל מקרון, יהפכו את שלטי נתניהו-טראמפ לקריקטורה.

ההכרזה על סיפוח בקעת הירדן היא תעמולת בחירות שקופה, שמעידה בעיקר על היסטריה ברחוב בלפור. היא נועדה להסיח את הדעת מצליעתה של התרנגולת האמריקאית, שסיפקה לראש הממשלה ביצי זהב פוליטיות, יקרות יותר אפילו מהסיגרים והשמפניה שארנון מילצ'ן שינע למשפחה הלוחמת בתקשורת. כמה בעלי זכות בחירה הצפים עדיין בין גוש המרכז-שמאל לגוש הימין יזוזו ימינה בעקבות ההבטחה להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וצפון ים המלח? במקרה הטוב, מבחינתו של נתניהו, ההבטחה שלו שכנעה כמה מצביעי ימין לשלשל לקלפי פתק "מחל" במקום לתת את קולם לאחד משני החברים האחרים בגוש הימין-חרדים, ימינה ועוצמה יהודית. אבל ספק רב אם המהלך הזה יקרב את הליכוד למספר הזוכה – 61 מנדטים בלי ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.

זה המקום להזכיר שנתניהו בלם בשנים האחרונות יוזמות חקיקה של אנשי מפלגתו לספח את בקעת הירדן. זאת ועוד, לפני מספר שבועות [31 ביולי] הכריז יריבו הגדול, יו"ר כחול לבן בני גנץ, בתום ביקור מתוקשר של צמרת רשימתו בבקעת הירדן, כי "בכל הסדר עתידי נשמור עליה כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל". לפי הסקרים, ההבטחה הזאת לא הקפיצה את כחול לבן בטבלת המנדטים.

כפי שפורסם כאן, במסמך שהוכן במועצה לשלום וביטחון קובעים בכירים לשעבר בצה"ל, כי הימין המתנחלי מציג בפני הציבור הישראלי "תרחישי אימים ביטחוניים חסרי רציונל ביטחוני" סביב הבקעה, ומנצלים באופן ציני את פחדיו של הציבור הישראלי למטרות פוליטיות צרות.

סרטון אחד, המשודר בלופ, של מנהיג מעצמה גרעינית (על פי פרסומים זרים) קוטע אספת בחירות באשדוד, העיר השישית בגודלה בישראל, על רקע אזעקת "צבע אדום", מגחכת אותו יותר מכל הכרזת בחירות היסטרית. תמונה אחת של נתניהו מוברח מאימת רקטות ששיגר טרוריסט קטן לעבר אשדוד ואשקלון מגמדת את כל התמונות של נתניהו מתרועע עם מנהיגים זרים שמתחפשים גם הם לדמוקרטים. אך כמו שאמרה שרת התרבות בהווה ודוברת צה"ל בדימוס מירי רגב, אחרי אחת הפעמים הקודמות שבהן רקטות נחתו באזור, "אז מה אם הם ירו על אשקלון? ירו על אשקלון ואנחנו ירינו עליהם בחזרה" [מארס 2019].

אפשר להמשיך מכאן ולשאול – אז מה אם נתניהו שם את יהבו בנשיא קפריזי שיציל את ישראל מ"האיום האיראני", ומאיים כעת להפוך את עורו? אז מה אם נתניהו אמר פעם שהוא תומך בפתרון שתי המדינות והיום הוא מבטיח לספח שליש מאדמת המדינה השנייה ולחסל בכך את הסיכוי לשלום?  אז מה אם כדי להציל את עורו, ראש ממשלת ישראל מוכן להרוס את יסודות הדמוקרטיה הישראלית?

את התשובה לשאלות הללו ייתנו אזרחי ישראל ביום שלישי הבא. ואולי הנשיא טראמפ ישוב להפתיע וישלוף ברגע האחרון חבל הצלה לנתניהו, כדי להציל אותו  מהמקום הכי נמוך בעולם.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept