הדעה שרווחה במערכת הבחירות לכנסת ה-21 [אפריל 2019] הייתה שהמכשול המרכזי, אם לא היחיד, בפני ניצחון נוסף של הליכוד בראשות בנימין נתניהו הוא פרשיות השחיתות שמקיפות את ראש הממשלה. ההערכה-התקווה בקרב מתנגדיו, מהשמאל הקיצוני ועד הימין הליברלי, הייתה שהגילויים היום-יומיים כמעט על התנהלותה המושחתת (לכאורה) של משפחת נתניהו יכריעו את הכף. ההנחה הזאת לא עמדה במבחן התוצאה של בחירות אפריל. אם לוקחים בחשבון שרוב הישראלים שנתנו את קולם לישראל ביתנו רצו שהיא תצטרף לממשלת נתניהו, הרי שמנהיג המפלגה אביגדור ליברמן שלף את הניצחון מבין שיניו של נתניהו.
אין זה מקרה שהפעם השחיתות האישית והמשפחתית ירדה למקום נמוך יותר בסדר היום של הבחירות. מתברר שהאפשרות שראש הממשלה יועמד למשפט, יורשע ויישלח לכלא, לא רק שאינה מרחיקה מנתניהו את מעריציו, אלא מחזקת אותם. כמו חברי כתות מיסטיות שדבקים בגורו שלהם, על אף שהתגלה כי הוא נוכל שחי על חשבונם, ונחלצים לעזרתו. נתניהו הוא בעיניהם מנהיג יחיד בדורו, מדינאי-על, מר ביטחון, כלכלן צמרת, מצביא שהפך את ישראל לאימפריה.
