ישראל פולס

מתנת הבחירות של נתניהו לנשיא טראמפ

p
המחבר
בקצרה
בהחלטתו לאשר או למנוע את כניסתן לישראל של שתי המחוקקות הדמוקרטיות נתניהו היה צריך לבחור בין האינטרס הלאומי לבין האינטרס של טראמפ. כמי שזקוק לכל מה שהנשיא מסוגל לנפק לטובתו לקראת הבחירות הקרובות, אין לו את הפריבילגיה לחשוב קודם על מדינת ישראל.

כשהגיע לנאום בפני שני בתי הקונגרס, ערב בחירות 2015 (בישראל), הלך בנימין נתניהו "על הראש" של נשיא ארה"ב, המפלגה הדמוקרטית, חלקים מהמפלגה הרפובליקנית, התקשורת האמריקאית והישראלית ואפילו רוב הארגונים היהודיים הגדולים באמריקה. הוא עשה את זה אז משלוש סיבות מצטברות: שאיפתו לנצח בבחירות שהתקיימו כעבור ימים ספורים, איבתו העזה לברק אובמה וסלידתו הקשה מהסכם הגרעין. היו מי שאמרו לו אז שהוא גורם נזק אסטרטגי ליחסים עם המפלגה הדמוקרטית. נתניהו התעלם. הוא ניצח בבחירות, נפטר מאובמה כעבור שנה וקיבל את דונלד טראמפ.

השבוע [15 באוגוסט], עשה נתניהו מעשה דומה, עם נרטיב הפוך: גם הפעם הוא הולך "על הראש" של המפלגה הדמוקרטית, חלקים משמעותיים מהמפלגה הרפובליקנית, התקשורת וכמעט כל הארגונים היהודיים באמריקה (כולל איפא"ק וועידת הנשיאים), אלא שהפעם הוא לא עושה את זה נגד הנשיא המכהן, אלא למענו. בהחלטה שקיבל ברגע האחרון למנוע את כניסתן לישראל של שתי המחוקקות הדמוקרטיות האנטי-ישראליות אילהאן עומאר וראשידה טלאיב, יצא נתניהו מהארון באופן סופי: הוא אמנם "הפך את ישראל לאימפריה" (כותרתו של ספר שמופץ לאחרונה בישראל בידי חסידיו), אבל האימפריה הזו היא גם מדינת חסות. לא מדובר במדינה ה-51 של ארצות הברית, אלא במדינה השנייה של דונלד טראמפ. החסות אינה לאומית אלא אישית.

בהחלטה הזו, הסופגת ביקורת קשה בישראל ובקהילה היהודית באמריקה, עומד נתניהו נגד כו-לם. אפילו מקורבו, איש סודו ובעל בריתו הקרוב ביותר, השגריר הישראלי בוושינגטון רון דרמר, הודיע לפני כעשרה ימים שעל ישראל להתיר למחוקקות הדמוקרטיות להיכנס ארצה. ראש הממשלה יודע שבחישוב "נקי" החלטתו שגויה. נתניהו הוא מלך יחסי הציבור והתקשורת והוא מבין טוב יותר מכל אחד אחר שבהחלטה להשאיר את עומאר וטלאיב בחוץ הוא הופך אותן לקדושות מעונות, מספק להן כמויות מסחריות של יחסי ציבור וגורם נזק אדיר למה שנותר מהתמיכה הדו-מפלגתית של האמריקאים בישראל.

מצד שני, עומד טראמפ. נתניהו וטראמפ אחוזים ולפותים זה בזה כתאומים סיאמיים. עוד לא נולד הכירורג שיוכל לבצע ניתוח הפרדה. טראמפ הביע את "מורת רוחו" מההחלטה והפעיל לחץ על ישראל לחזור בה. נתניהו היה צריך לבחור בין האינטרס הלאומי לבין הנשיא. שניהם, נתניהו וטראמפ, נמצאים בקמפיין בחירות קיומי. גורלו של נתניהו בקלפיות ייגזר בעוד חודש, טראמפ נמצא רק בתחילת מסע הבחירות. הוא משתמש בשתי המחוקקות הדמוקרטיות כבדגל אדום בוהק המסייע לו להקהיל את הבייס הרפובליקני והאוונגלי לשורותיו. הוא היה צריך מנתניהו את הטובה הזו. נתניהו סיפק לו אותה. אם אחרי כל מה שהנשיא אמר וצייץ היו עומאר וטלאיב עושות "סיבוב ניצחון" ב"פלסטין", היה טראמפ סופג חבטה על האף. במקום זה, התנדב נתניהו לספוג את החבטה הזו ועשה כמצופה ממנו. בדיוק כמו ב-2015, גם הפעם ניתכת על נתניהו הביקורת מכל עבר. גם הפעם הוא מתעלם. הוא בטוח שההיסטוריה לצידו.

"זה לא שהייתה לביבי ברירה", אמר לאל-מוניטור אחד המקורבים הוותיקים של נתניהו, "הוא קיבל מהנשיא הזה הכל, כולל דברים שלא חלם לקבל. הוא קיבל את ירושלים ואת רמת הגולן ומטריה מדינית אינסופית וסיוע במערכת הבחירות. עכשיו, כשטראמפ צריך סיוע, ביבי לא יכול להפנות אליו כתף קרה. האופציה הזו בכלל לא קיימת".

ויש עוד משהו: נתניהו מצפה למתנות נוספות. הוא מפעיל לחץ כבד לקיים ביקור פתע נשיאותי נוסף בירושלים, הוא מנסה לייצר סוג של הכרזה (נטולת תוכן ממשי) על "ברית הגנה" בין ישראל לארה"ב, הוא זקוק לכל מה שטראמפ מסוגל לנפק לטובתו לקראת הבחירות הקרובות, בהן הוא נאבק כנגד רוב הסיכויים בכיוון הלא נכון של מדרון חלקלק. במצב הזה, אין לנתניהו את הפריבילגיה לחשוב קודם על מדינת ישראל. הוא חושב בעיקר על עצמו, אבל מכיוון שהוא מאמין שקיומו חיוני להמשך פריחתה של מדינת היהודים, הרי שבסופו של דבר זה מתכנס.

גם בסביבתו הקרובה של נתניהו נמתחת ביקורת על ההחלטה. גם בצמרת הליכוד, גם בלשכה עצמה, שלא לדבר על משרד החוץ (שהתפרק כמעט לחלוטין בעידן נתניהו) ומערכת הביטחון. כמעט כל מי שמבין משהו ברגישותו של מרקם היחסים בין ישראל לארה"ב וליהדות האמריקאית, יודע שאיסור על כניסתן של נבחרות ציבור אמריקאיות, חברות קונגרס, תהא דעתן על ישראל אשר תהא, משול להכרזת מלחמה. כך בדיוק הגדיר הלובי האמריקאי-שמאלני למען ישראל, ג'יי סטריט, את ההחלטה.

אלא שנתניהו לא באמת מתעניין בכל רעשי הרקע האלה. הוא מחק כבר מזמן את יהדות אמריקה, כולל איפא"ק, ממצבת הנכסים האסטרטגיים של ישראל בארה"ב. הוא משוכנע שההתבוללות בקרב היהודים הליברלים בארה"ב תעלים את היהדות הגדולה הזו מעל המפה בעשור הקרוב. במקומה, הוא מטפח את הנוצרים האוונגלים כמשענת העיקרית למען ישראל בארצות הברית. האוונגלים הם אלה שמספקים לו את הסחורה בשנתיים האחרונות מול הבית הלבן. על המפלגה הדמוקרטית הוא ויתר מזמן.

נתניהו בונה על ניצחון נוסף של טראמפ בנובמבר 2020. חוץ מזה, הוא עצמו כבר לא באמת בטוח שיהיה שם, כשזה יקרה. בינתיים, מונחות כל הביצים של נתניהו בסלסלת הבחירות הקרובות בספטמבר, שמונחת בחיקו החם של דונלד טראמפ. כל שאר השיקולים והאינטרסים יכולים לחכות.

ברגע האחרון החליט שר הפנים אריה דרעי להיענות לבקשתה של חברת הקונגרס ראשידה טלאיב להכנס לישראל מסיבות הומניטריות. לטלאיב יש סבתא קשישה כבת 90 באחד הכפרים הפלסטיניים בגדה והיא מעוניינת לבקר אותה. הביקור יתקיים בתנאים מגבילים: טלאיב התחייבה לא להפר את החוק הישראלי ולא לנצל את הביקור כדי להסית נגד ישראל או להטיף לחרמות נגדה. עד כמה מורכב המצב אפשר להבין מהעובדה שהחוק הישראלי לא חל על כפר פלסטיני ביהודה ושומרון, לאור העובדה שישראל לא סיפחה את השטחים הללו ולא החילה עליהם את חוקיה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: us-israeli relations, israeli elections, israeli politics, benjamin netanyahu, donald trump, congress, rashida tlaib, ilhan omar

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept