יום ועוד יום חלפו מאז שהנשיא דונלד טראמפ טפל במיליוני יהודים אמריקאים את האשמה נודפת האנטישמיות של חוסר נאמנות למולדתם [20 באוגוסט], ולשכת ראש הממשלה בירושלים שותקת. חברי קונגרס יהודים ולא יהודים מכלים את זעמם בנשיא, ארגונים יהודים ליברליים ופחות ליברליים דורשים מטראמפ לחזור בו מדבריו – ואילו המקליד המהיר מרחוב בלפור נאלם דום. גם מנהיגי ימינה, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ', שמסתערים על כל מנהיג זר שמעז לפגוע ביהודים ובזכותם על ארץ ישראל השלמה, בלעו את לשונם. ובשמאל-מרכז, הפעם האחרונה שיו"ר כחול לבן בני גנץ הזכיר את טראמפ היה כשגמר את ההלל על הנשיא לאחר הכרתו בריבונות ישראל ברמת הגולן [21 במארס]. גם ניצן הורוביץ ואהוד ברק מישראל דמוקרטית לא יצאו להגנתם של היהודים הדמוקרטים.
שוב היה זה נשיא המדינה ראובן ריבלין שנחלץ להציל מעט ממה שנותר מכבודה של מדינת היהודים. ריבלין אמר ליו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, בזהירות דיפלומטית מופלגת, כי "הקשר בין ישראל לארה"ב הוא קשר בין עמים, הנשען על קשרים היסטוריים, ידידות עמוקה ואמיצה וערכים משותפים, שאינם נובעים מחיבור מפלגתי כזה או אחר" [21 באוגוסט]. ואף מילה על ההתבטאות החמורה כלפי המיעוט היהודי הגדול בעולם, שכמותה לא יצאה מעולם מפיו של נשיא אמריקאי.