ביוני האחרון [2019] הייתי אמור להגיע לאחד מיישובי הערבה. שקלתי לנסוע ברכב, אולם מצאתי טיסה זולה מנתב"ג לשדה התעופה החדש ע"ש אילן רמון, 20 ק"מ צפונית לאילת, שנחנך בינואר השנה. לא תיארתי לעצמי את מה שאראה ברגע שאצא מדלת המטוס. שיממון זועק לשמיים וחניוני ענק ריקים ממטוסים יצרו תחושה מוזרה שהתעצמה בעקבות דממת המדבר. כשהגעתי לאולם מסירת המזוודות, הרושם שמדובר בפארסה התגבר. השדה, שבהקמתו הושקעו כ-1.8 מיליארד שקל ובנייתו נמשכה כחמש שנים וחצי, היה שומם כמעט לגמרי. איש תחזוקה ששוטט עם מכונת ניקיון היה המקור לרעש המשמעותי ביותר באולם.
רמון הוא שדה התעופה הבינלאומי השני בישראל, אך רק למחצה. חברות התעופה הבינלאומיות מפעילות קווי תעופה מאירופה לאילת בחודשי החורף בלבד, רק כאשר אילת החמה והזולה אטרקטיבית לתיירים. בקיץ השדה שומם למדי ואמור לשמש בעיקר לטיסות פנים. באופן מוצהר שדה רמון אמור לחבר את המרכז לדרום הרחוק של ישראל ולשרת את האתוס הציוני של "הפרחת הנגב". בטקס החנוכה החגיגי יחד עם בני משפחת רמון [21 בינואר], הכריז ראש הממשלה נתניהו כי "החזון הציוני מתגשם" והבטיח כי השדה החדש "ייתן תאוצה נוספת עצומה בהיקפה לנגב, לערבה ולעיר אילת, ויפריח את הנגב".
