ישראל פולס

במפלגות הימין והשמאל הפנימו: אין מעבר בין הגושים

p
המחבר
בקצרה
סקר עומק שהזמינה אחת המפלגות מגלה שאין מעבר מצביעים בין הגושים. בכך ניתן האות, בבת אחת, לקרבות פנימיים בתוך גוש השמאל ובתוך גוש הימין – עמיר פרץ נגד יאיר לפיד, אהוד ברק נגד בני גנץ, בצלאל סמוטריץ' נגד בנימין נתניהו.

לפני כעשרה ימים [אוגוסט 2019] הגיעו אל מטה הבחירות של אחת ממפלגות השמאל-מרכז תוצאותיו של מחקר עומק מקיף במיוחד. סדרת שאלות ארוכה בחנה עד כמה חזקה הצבעת הנשאלים לליכוד, כדי לגבש קמפיין שינסה להעביר מצביעי ימין רך ממפלגת השלטון אל אותה מפלגה.

מומחים לקמפיינים פוליטיים יודעים ששאלות עומק מאפשרות לסוקרים לקבל תמונת מצב מדויקת יותר באשר לכוונת הנשאלים להצביע למפלגה מסוימת. כוונה להצביע למפלגות החרדיות נחשבת לבעלת מקדם ביטחון גבוה יחסית (בקיזוז מרכיב אי אמירת האמת). אבל בכל הנוגע למפלגות שלהן קהל מצביעים חופשי גדול, שאלות העומק הן קריטיות להבנת המציאות.

הדבר שבלט בסקר העומק של אותה המפלגה הוא מרכיב הביטחון הגבוה של בוחרי הליכוד בהצבעתם. למעלה מ-90% מהנשאלים אמרו שהם בטוחים שיצביעו ליכוד בבחירות הקרובות. ככל שהנשאלים היו מבוגרים יותר, כך גבר ביטחונם בהצבעתם: 95% מבני ה-55 ומעלה הם בלשון הסוקרים "ברזל". כלומר הם אינם מוכנים לשקול הצבעה למפלגה אחרת, אפילו לא בימין.

את הנתונים הללו רואה כל מי שעושה סקרי עומק והם מסבירים מדוע כל אלה ששאפו בתחילת הקמפיינים שלהם לשים יד על מצביעי ליכוד מאוכזבים – עמיר פרץ יו"ר העבודה-גשר, אהוד ברק מראשי המחנה הדמוקרטי וצמרת כחול לבן, לא הצליחו לעשות זאת עד עתה. וכמו בתמונת ראי, גם לא מסתמן מעבר מנדטים מגוש השמאל-מרכז אל הימין. היחיד שערבב את הקלפים הוא יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, כנראה מכיוון שהוציא את עצמו ממשחק הגושים.

"בישראל של 2019 אין מעברים משמעותיים בין הגושים. למעשה בעשור האחרון זה כמעט לא קרה", אמר לאל-מוניטור אחד הסוקרים הבכירים בישראל.

בהיסטוריה הפוליטית הישראלית יש כמה וכמה דוגמאות למעבר מצביעים טקטוני ששינה את פני המפה הפוליטית. הראשון והדרמטי מכולם היה בבחירות 1977, שהביאו את המהפך הפוליטי הראשון. אז עברו מצביעי שמאל-מרכז אל הליכוד ואל מפלגת המרכז החדשה ד"ש בראשות יגאל ידין. המעבר היה מגוש השמאל החוצה: המערך איבדה 19 מנדטים (ירדה מ-51 ל-32), ובהנחה שרובם עברו לד"ש (קיבלה 15 מנדטים) הרי שכמה מהם עברו לליכוד בראשות מנחם בגין (עלתה מ-39 ל-43).

המחסום הפסיכולוגי נשבר אז בפעם הראשונה, אבל הדפוס חזר על עצמו בהמשך. בבחירות 1992 העבודה בראשות יצחק רבין הצליחה להעביר אליה כמה מנדטים מהליכוד המתרסק (שירד מ-40 ל-32) וכבשה את השלטון.

בבחירות 1999 אהוד ברק בראשות רשימת "ישראל אחת" הצליח להעביר אליו מצביעי ליכוד (שירד מ-32 מנדטים ל-19). זה קרה גם בבחירות 2006. הליכוד בראשות בנימין נתניהו הגיע אז לשפל של 12 מנדטים (אחרי 38 מנדטים בבחירות 2003 בראשות אריאל שרון). מרבית מצביעיו עברו למפלגת המרכז קדימה.

מאז, הליכוד התאושש כמובן. ראשי מפלגות השמאל-מרכז לא מפסיקים לנסות לפנות את לב הליכודניקים בכל מערכת בחירות, אבל נכשלים פעם אחר פעם. כנראה קשה להם להפנים שדפוסי ההצבעה השתנו. עם זאת בימים האחרונים ניכר על הקמפיינים שיש השלמה עם המצב. פחות מארבעים יום לפני הבחירות, ייתכן שגם פרץ הבין זאת ולכן נזעק להחזיר למפלגתו את מצביעיה שעברו לכחול לבן. כך בבת אחת ניתן האות לקרבות בתוך הגושים. כחול לבן בעלת מאגר המנדטים הגדול הפכה יעד להתקפות קשות מצד העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי.

ביום שני [12 באוגוסט] הציג פרץ את החזון הכלכלי-חברתי של רשימתו הכולל בין היתר העלאת מסים משמעותית לבעלי שכר גבוה. הוא בחר לתקוף את מספר 2 בכחול לבן ח"כ יאיר לפיד. "איך יאיר לפיד מעיד על עצמו? אני קפיטליסט עם חמלה. בעיני קפיטליסט עם חמלה יותר מסוכן מקפיטליסט רגיל, כי הוא מביט על האוכלוסיות החלשות ומעמד הביניים בזלזול וברחמים", טען פרץ.

תגובת כחול לבן הייתה מכה מתחת לחגורה ורמזה לתמונתו המפורסמת של פרץ כשר ביטחון שתועד ב-2007 מביט על תרגיל צה"לי מבעד למשקפת סגורה. "מבעד למשקפת הסגורה לא רואים את המציאות. את התוכנית שפרץ הציג לא ניתן יהיה לממש בממשלת החסינות של נתניהו", הייתה לשון התגובה, שרמזה גם שבכוונת פרץ להצטרף לממשלת נתניהו אחרי הבחירות.

כמעט באותה השעה, המחנה הדמוקרטי השיק את קמפיין הבחירות שלו במתקפה ישירה ובוטה על יו"ר כחול לבן בני גנץ. באחת הכרזות הוצג פרצופו המפוצל, במטרה לתקוף את חוסר העקביות שלו בשאלה לאיזו ממשלה יצטרף אחרי הבחירות. "פחדנות או ממשלת אומץ", היה הטקסט שנלווה לכרזה. ברק עצמו תקף בראיונות לתקשורת את גנץ והאשים אותו כי הוא מתכוון להצטרף לממשלת נתניהו. בכחול לבן תקפו בחזרה: "לא נקבל ייעוץ פוליטי מאהוד ברק שיכול להעביר קורס בזחילה אל ממשלות נתניהו".

ואילו בימין, הקרבות אכזריים אף יותר. בעיקר בין נתניהו לרשימת הימין המאוחד ששינתה את שמה ל"ימינה". בימינה גמרו אומר למנוע את שתיית המנדטים שלהם על ידי נתניהו כפי שקרה בעבר. הסיבוב הזה התחיל בשר התחבורה וחבר הקבינט בצלאל סמוטריץ', שכינה את נתניהו "ראש ממשלה חלש עם אפס מנהיגות" [11 באוגוסט]. נתניהו זימן אותו לשיחת נזיפה, ואיים עליו שאם לא יתנצל הוא יפוטר. הפעם זה נגמר בהתנצלות פומבית של סמוטריץ', אבל לפי כמות הדם הרע וההיסטוריה בין נתניהו לראשי ימינה איילת שקד ונפתלי בנט, לא נאמרה כאן המילה האחרונה.

ומעל הכל, הקרב העיקרי של נתניהו הוא מול ליברמן ומתרחש גם הוא בתוך גוש הימין. אם יצליח נתניהו להעביר אליו אפילו שני מנדטים מישראל ביתנו, יעמוד כמעט בוודאות בראש גוש של 61 מנדטים על טהרת הימין והחרדים וירכיב ללא בעיה את ממשלתו החמישית.

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept