ישראל פולס

נתניהו לא באמת מחויב למאבק נגד אנטישמיות

p
המחבר
בקצרה
בעוד הדו"ח השנתי של המכון למדיניות העם היהודי מציג נתונים המעידים על עלייה דרסטית במספר האירועים האנטישמיים ובעוצמתם, נתניהו ממשיך להעניק לנשיא טראמפ חסינות מפני כל ביקורת על יחסו הידידותי לחוגים אנטישמים.

כמה דקות, אם לא שניות, היה לוקח לבנימין ו/או יאיר נתניהו לשגר ציוץ מתלהם נגד מנהיג מערבי שהיה מזמין לפגישה מאייר שקנה לעצמו מוניטין כיוצר קריקטורות אנטישמיות? לא מדובר בתרחיש דמיוני, זה קרה ביום שני השבוע [8 ביולי] והמארח הוא לא אחר מאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הקריקטורות הללו אינן מקוממות אותו, כנראה. כך לדוגמא, באחת מהן הציג המאייר, בן גאריסון שמו, את נשיאי ארה"ב ורוסיה מציצים מראשו של מלאך המוות, הנושא על חוטמו מגן דוד ועל מצחו המילה "מלחמה" באותיות קידוש לבנה. באיור אחר אותו גאריסון צייר את היועץ לביטחון לאומי וראש ה-CIA כמריונטות של המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס והרוטשילדים. כל המאמצים לאתר בדל של גינוי מרחוב בלפור עלו בתוהו.

כל זה קרה כשבוע אחרי ישיבת ממשלה [1 ביולי] שבה הציגו ראשי המכון למדיניות העם היהודי את הדו"ח השנתי שלהם בפני נתניהו והשרים. לאחר הישיבה נמסר שראש הממשלה קיבל את המלצת המכון להקים מטה פעולה, שיקבל את כל הכלים המתאימים לפעולה רב תחומית נגד האנטישמיות.

אלו "כלים" מתאימים להתמודדות עם ראש ממשלה יהודי שמחלק תעודות כשרות למנהיגים אנטישמים? משאל שנערך לאחרונה על ידי המכון למדיניות העם היהודי, בקרב קבוצה נבחרת של 180 רבנים ומנהיגים קהילתיים יהודיים, מעלה כי 50 אחוזים מן המשיבים מאמינים שהממשל האמריקאי לא נלחם באנטישמיות בצורה יעילה, ו-40 אחוזים מודאגים מירידה אפשרית בהשתתפות בפעילות הקהילתית באזוריהם עקב החשש מתקריות אנטישמיות.

נציגי המכון הציגו נתונים המעידים על עלייה דרסטית במספר האירועים האנטישמיים ובעוצמתם. שיאם היה שתי התקפות הירי שהתרחשו בבתי כנסת בארה"ב. ה-FBI דיווח שהיהודים הם הקבוצה הדתית שמשמשת כמטרה הרווחת ביותר לפשעי שנאה, זאת על אף שהם מהווים פחות משני אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב. סקרים מלמדים שקרוב לשלושה רבעים מהם מרגישים פחות בטוחים בשנתיים האחרונות. כלומר, בתקופת שלטונו של הנשיא טראמפ.

בהודעת המכון נאמר שדניס רוס, היושב ראש המשותף של המכון, ציין כי בקרב המחנה הדמוקרטי חלה ירידה משמעותית בתמיכה בישראל. מי שהיה יועצם של נשיאים משתי המפלגות, המליץ שישראל תעשה כל מאמץ לטפח את היחסים עם שתי המפלגות הגדולות בארה"ב. בדו"ח מוזהרת הממשלה לבל תאותת שהיחסים ההדוקים עם ממשל טראמפ "הם עדות לאימוץ מלוא סולם הערכים של הנשיא...חיבוק הדוק מדי עם הנשיא עלול לשחוק את ההזדהות עם ישראל והתמיכה בה...הנשיא הוא דמות מקטבת בחברה האמריקאית, וזיהוי עמו מוביל לניכור של תומכי המפלגה הדמוקרטית ושל חלק משמעותי של יהודי אמריקה מישראל".

בהמשך ישיר לביקורת ביחס לברית עם הימין האמריקאי, מציין המכון כי מנהיגים פופוליסטים במדינות דוגמת הונגריה, איטליה ופולין שתומכים בישראל, "יוצרים סביבה לא-ידידותית למהגרים ולמיעוטים המגבירה תופעות אנטישמיות". מעניין מה עבר במוחם של נתניהו ושריו למקרא השורות הבאות: "החיבוק של מנהיגים אוטוריטריים כמו אורבן מהונגריה מעורר בקרב יהודים בתפוצות את השאלה האם ועד כמה ישראל מחויבת למאבק נגד אנטישמיות". מעניין אם המשפט הזה הזכיר למי מהשרים שנתניהו ובנו מסייעים לאורבן להשליך בוץ אנטישמי בנדבן היהודי האמריקאי ג'ורג' סורוס. 

הדו"ח מתריע כי התקרבות למנהיגים כאורבן מאותתת ליהודי התפוצות שהציבור הישראלי-יהודי מתרחק מערכים כסובלנות וכבוד לזולת, הנחשבים בעיני רוב יהודי התפוצות כערכי יסוד יהודיים.

למרות כל זאת נראה כי שום "מטה מיוחד למאבק באנטישמיות" לא יצליח להנחיל לנתניהו ערכים כסובלנות כלפי האחר וכבוד למיעוטים. ראש הממשלה אינו יכול לוותר על תומכים כאורבן ההונגרי, ז'איר בולסונרו הברזילאי ורודריגו דוטרטה הפיליפיני. הוא זקוק לתמיכתם של מנהיגים שענייני זכויות אדם אינם מעניינים אותם ושלא איכפת להם שישראל פוגעת בזכויות הבסיסיות של הפלסטינים. 

ראשי המכון התריעו כי התפשטות תופעת האנטישמיות  ואוזלת היד של השלטונות המקומיים באירופה (כלומר, ידידיו של נתניהו) בטיפול בתופעה, עשויים להביא  לפגיעה משמעותית בקהילות היהודיות. חלק מהיהודים שוקלים הגירה או עלייה לישראל ואחרים עשויים לוותר על זהותם היהודית.

שר החינוך רפי פרץ, מנציגי הימין הקיצוני, הגדיר באותה ישיבת ממשלה את נישואי התערובת בין יהודים ללא יהודים "שואה שנייה". במלים אחרות: נישואין ללא יהודי או ללא יהודייה כמוהם כשריפת מיליוני יהודים בכבשנים. אך אותו פרץ, כמו ראש הממשלה שהפקיד בידיו את חינוכם של ילדי ישראל, מטיף לסיפוח הגדה המערבית – שטח המאוכלס בכשלושה מיליוני לא יהודים. מצד אחד, נתניהו הציע בדיון בממשלה להתכונן לכך שהמוני יהודים יהגרו לישראל כדי למצוא מקלט בטוח מפעולות איבה ומהתבוללות. מצד שני, הוא מקדם מדיניות שמנציחה סכסוך אלים עם השכנים ומעודד את יישובם של יהודים בלב אוכלוסייה לא יהודית עוינת. איזו "זהות יהודית" הוא מציע לעולים חדשים במדינה החיה כבר, מבחינה דמוגרפית, במציאות דו-לאומית, בואכה אפרטהייד?

אנשי המכון, שאינם חשודים בשמאלנות (אחרת הם לא היו זוכים לעבור את מפתן לשכת ראש הממשלה), לא מסתפקים בתירוץ "אין פרטנר פלסטיני". כדי למנוע את הפיכתה של ישראל ממדינה יהודית למדינת תערובת, דבר שהם מגדירים כ"איום אסטרטגי על עצם זהותה היהודית של ישראל,'' הם ממליצים למנף את יחסו הידידותי של הנשיא טראמפ לישראל כדי לקדם יוזמה מדינית חד-צדדית.

עם זאת, נראה כי בעתיד הנראה לעין (לפחות עד להרכבת הממשלה הבאה) נתניהו ושריו יוסיפו להעניק לנשיא טראמפ חסינות מפני כל ביקורת על יחסו הידידותי לחוגים אנטישמים. גינוי מתבקש לא יגיע מביתו הירושלמי של מי שהכתיר את עצמו "מנהיג העם היהודי".

אגב, ביום רביעי [10 ביולי] דווח שהבית הלבן החליט לבטל את הזמנתו של גאריסון בעקבות מחאה מצד ארגונים יהודים בארה"ב. לא נמסר על פנייה מבית נתניהו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: democrats, american jews, annexation, west bank, benjamin netanyahu, donald trump, cartoons, anti-semitism

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept