חזון השלום הכולל של ראש המוסד יוסי כהן

ראש המוסד הזהיר השבוע מפני החמצת הזדמנות נדירה לשלום כולל במזרח התיכון. האם רמז בדבריו לביקורת על נתניהו שעוסק במחוות מול מדינות ערב במקום לנצל את תמיכתו של טראמפ לעשיית שלום היסטורי עם הפלסטינים?

al-monitor .

יול 8, 2019

עכשיו זה רשמי. ראש המוסד הכריז בכנס הרצליה, כי נוצר חלון הזדמנויות חד-פעמי להסכם שלום כולל במזרח התיכון. עכשיו זו כבר איננה משאלת לב של שואפי שלום תמימים, אלא מידע מקצועי שהושג על ידי יחידה מיוחדת במוסד, שתפקידה לאתר הזדמנויות מדיניות. המידע מובא מפיו של האיש של נתניהו, יוסי כהן, שכיהן כראש המועצה לביטחון לאומי לפני שמונה לראשות המוסד על ידי נתניהו.

יוסי כהן כיהן בשנים האחרונות באופן לא רשמי כשר החוץ של נתניהו, והעובדה שבחר לומר מה שאמר פירושה כי הוא אינו רוצה רק להסתפק בהדהוד דברי זולתו. נתניהו ממנה אנשים בעלי פרופיל מסוים, אבל הוא אינו מסוגל לשבט אותם ולהפוך אותם לכפיליו. רובם מתגלים, לימים, כאנשים שיש להם מה לומר, וחלקם גם חולקים על דעותיו של נתניהו ומבקרים אותו בגלוי. יכול להיות שראש המוסד מצטרף אליהם.

לכאורה, מבליט הניתוח שלו את הישגי ראש הממשלה: הקשר ההדוק עם ממשל טראמפ, הפגישות התכופות עם הנשיא פוטין, ההחזרה החלקית של הקשרים עם מדינות המפרץ, התרומה ליצירת מכנה משותף אנטי-איראני – כל אלה יוצרים מצב חדש באזור. אבל למעשה, יש כאן מעין קריאת תיגר; בעצם, אומר כהן, יש כאן הזדמנות שישראל עלולה להחמיץ, ויש כאן מדיניות שאותה ישראל לא מנצלת כדי להגיע לשלום כולל.

ברור שקיימת כיום הזדמנות יוצאת מן הכלל. חלו שינויים בעולם הערבי, ההתנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל נמחקה, למעשה, עם פרסום היוזמה הערבית לפני למעלה מ-17 שנה. היוזמה קבעה כי העולם הערבי (והעולם המוסלמי) יכיר בישראל ויקיים אתה קשרים נורמליים אם זו תגיע לשלום עם הפלסטינים, אולם ממשלות ישראל מאז ועד היום החמיצו את ההזדמנות. ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הצליח למסמס את חשיבות החלטת הליגה הערבית, ושום ראש ממשלה אחריו לא היה מוכן לקיים משא ומתן לשלום על בסיס היוזמה הערבית. החרפת האיום האיראני הוסיפה רלבנטיות לאותה החלטה, אלא שההתקרבות למפרציות, כמו גם ההתקרבות למעצמות, נוצלה בדרך אחרת לגמרי.

אף אחד איננו זקוק לשגריר האמריקאי בישראל, דוד פרידמן, כדי שזה יכה בפטיש ויפרוץ איזו דרך בירושלים המזרחית. על ה"הישג" הזה יכולה ישראל לוותר בקלות. שום שינוי לא חל ברמת הגולן לאחר שהנשיא דונלד טראמפ החליט שהיא חלק מישראל, ואפילו הישוב שהוקם שם על שמו בחיפזון, ספק אם יאויש לאחר שקודמו ננטש. כשתהיה ממשלה בישראל אשר תחליט להגיע לשלום עם סוריה, היא תחזיר לה את רמת הגולן עם או בלי נדיבותו של נשיא ארה"ב בלחצו של השגריר-המתנחל. גם ההחלטה – הנכונה כשלעצמה – להכיר בירושלים כבירת ישראל, צריכה הייתה להגיע כחלק מהכרה בכך שבשטחה המוניציפלי של ירושלים יוכרו שתי בירות: של ישראל במערב ושל פלסטין במזרח. ההחלטה של טראמפ, כמו גם ההעברה הסמלית של חלק מסמכויות השגרירות לירושלים, תתממש באמת רק כאשר הפלסטינים יכירו בה.

אומר יוסי כהן: יש כאן מפגש כוכבים, נצלו אותו לפני שיחלוף ועשו שלום כולל שמשמעותו היא, קודם כל, שלום ישראלי-פלסטיני, במחירים שאין בלתם; שום צוות גאוני בראשות חתנו של הנשיא האמריקאי ג'ארד קושנר בכבודו ובעצמו לא ימציא לו חלופה טובה יותר מזו שהוצעה בפרמטרים של הנשיא קלינטון בשנת 2000, ופורטה ביזמת ז'נווה מ-2003.

מי שירצה, יוכל לשמוע בדבריו של ראש המוסד ביקורת קשה מאד על כך שהממונה הישיר עליו מבזבז הזדמנות בינלאומית נדירה על מחוות פתטיות בחלקן, במקום להשיג הישג היסטורי לישראל באווירה נוחה. קונסטלציה דיפלומטית בהחלט נוחה יותר לעומת, למשל, הלחץ שהפעילו בשנות ה-50 המוקדמות  הנשיא דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה ג'ון פוסטר דאלאס על ישראל להסכים לוויתורים טריטוריאליים ולבינאום ירושלים.

אם נכון הדבר שנתניהו הסכים להצעת מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי לפני שנים מעטות כי הפתרון בין ישראל לפלסטינים יתבסס על שתי מדינות שהגבול ביניהן יהיה גבול 1967, עם תיקונים הדדים (טענה שנתניהו נותן "להבהיר" כי אינה מדויקת, ואילו גורמים יודעי דבר שהיו נוכחים בשעת מעשה מוכנים להישבע בנקיטת חפץ כי הדברים היו גם היו), יש כיום סיכוי טוב יותר לממש זאת מאשר בתקופת המתח הקשה בין מדינות ערב לבין ממשל אובמה.

גורם בכיר באחת מזרועות הביטחון האחרות ששוחחתי עמו, התייחס בחיוך מסוים לכותרת על הרצאתו של ראש המוסד. לדבריו, מדובר בהזדמנות הקיימת מאז שבשדרות פנסילבניה 1600 יושב נשיא שאמר בפומבי כי יעשה מה שנרצה ממנו, מדינה אחת, שתי מדינות וכמעט כל דבר אחר. ברור שזו הזדמנות נדירה ביותר ואם לא נדע לנצלה תהיה זו בכיה לדורות. ראש המוסד אמר דבר שהכול מבינים, ואשר אין מחלוקת עליו בזרועות הביטחון האחרות. ישראל מאבדת את הרוב היהודי, וזהו סיכון אסטרטגי ולא רק מכה נוראה לחזון הציוני. אם בשעה שבה ייקבע הגבול בין ישראל לפלסטינים יעמוד לצידה של ישראל נשיא אמריקאי כה אוהד, שיוכל להיות מעורב גם במימון הפיצויים לפליטים הפלסטינים, יהיה זה הניצול הנכון ביותר להזדמנות הקיימת כרגע באזור, ואשר – כמו כל ההזדמנויות – נראית כתופעת קבע, אבל למעשה איננה אלא מצב חולף.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020