האם נתניהו לוטש עיניו אל שבעה מופלאים מכחול לבן?

ניסיון העבר מלמד על דפוס חוזר אצל נתניהו: כשהכול נראה אבוד, הוא רואה סיכוי הישרדות בצד השני של המעבר. האם, לנוכח התיקו הגושי המסתמן בבחירות, ינסה לעודד פרישה של חברי כנסת מכחול לבן שיחברו אליו? הוא ידוע כנדיב מאד כלפי פורשים שמצילים אותו

al-monitor .

יול 29, 2019

על אף החיבורים שנעשו ואולי עוד ייעשו ברגע האחרון לקראת הגשת רשימות המועמדים לכנסת ביום חמישי הקרוב (1 באוגוסט), מסתמן שוויון בין גודל גוש המרכז-ימין לגוש המרכז-שמאל. שניהם רחוקים למדי מהשגת 60 מנדטים, והחלטתו של אביגדור ליברמן שלא לחבור לראש הממשלה בנימין נתניהו (אלא במסגרת ממשלת אחדות לאומית) עשויה לגזור כליה פוליטית על ראש הממשלה, המתגאה בימים אלה בכהונת שיא בתפקיד חשוב זה.

ניסיונו הפוליטי של נתניהו מעניק לו יתרון מסוים על פני אחרים. הוא מתערב בנעשה במפלגות הימין כדי לעודד חיבור כזה ולמנוע חיבור אחר משיקולים שחלקם מתמטיים ונוגעים לשאלה מי לא יעבור את אחוז החסימה ויפגע בסיכויי הימין, וחלקם משפחתיים ונוגעים לאהבותיהם ולשנאותיהם של רעייתו ובנו.

אבל כל חישוביו מחזירים אותו למשבצת הראשונה: אם ליברמן אינו שב אל מחוזות הימין, אי אפשר יהיה להקים ממשלת ימין, ואילו כדי להקים ממשלת אחדות לאומית, המסתמנת כבר מאז הקמתה של כחול לבן כאופציה המעשית ביותר, יהיה עליו להסכים לכך שהליכוד ימליץ בפני הנשיא על מועמד אחר להקמת הממשלה הבאה (אלא אם כן גוש השמאל יהיה גדול יותר מן הימין והנשיא יטיל את התפקיד על יו"ר כחול לבן בני גנץ). בחירות נוספות אינן אופציה. זה היה הלהטוט האחרון בכובעו של הקוסם, ואי אפשר יהיה להשיג רוב בכנסת להתאבדות חוזרת.

כשהוא מתבונן בתמונת הכנסת, מתברר לנתניהו כי אם יש עדיין פתח תקווה כלשהו, הוא מצוי בצד השני של המתרס, בקרב 35 חברי הכנסת של כחול לבן. לאחר שכחול לבן הגישה את רשימתה לכנסת ה-21, נשאל יאיר לפיד על העדרה של אישה בהנהגת הרשימה. ברגע של גילוי לב הוא סיפר כי הרכבת הרשימה נעשתה בחיפזון: שלושת הגנרלים ישבו אתו שעות ארוכות ודנו בשורה של נושאים, וממש ברגע האחרון לפני מסיבת העיתונאים חשיפת הרשימה, עסקו בשמות המועמדים לכנסת.

התוצאה היא ייצוג חלקי מאד לנשים, העדר מועמדים שאינם יהודים, ודחיקת הצעירים לשולי הרשימה, משם כנראה לא יחזרו לכנסת הבאה. מנהיגי המפלגה החדשה לא טרחו לעשות שינויים בהרכב הרשימה אחרי הבחירות ב-9 באפריל, ומשמעות הדבר היא כי אינם מייחסים חשיבות מספקת למי שאינו בעמדות הנהגה. את זה נתניהו מבין היטב. מבחינתו, העיקר הוא לדעת מי מקרב המועמדים מחויב פחות לקולקטיב, אינו סולד מן הליכוד או ממנו עצמו, ויהיה מוכן לפרוש מכחול לבן, להקים סיעה בכנסת ולהצטרף לקואליציה בראשותו, ולהצביע נגד הסרת חסינותו.

פרישה מסודרת, המאפשרת לפורשים לקבל תפקידים ממשלתיים ולהתמודד על מקום ברשימה לכנסת, מתאפשרת רק אם שליש מחברי הסיעה פורשים. אבל בעצם, די יהיה לנתניהו גם בשבעה פורשים על אף שהם מהווים פחות משליש מחברי הסיעה. למה שבעה? ב-2009, לאחר שנבחר בשנית לראשות הממשלה, ניסה נתניהו לצרף את "קדימה" בראשות ציפי לבני (שקיבלה 29 מנדטים לעומת 28 המנדטים של הליכוד) לממשלתו החדשה. לבני סרבה. נתניהו הבין כי יתקשה לפתות שליש מסיעתה לחבור אליו ולכן יזם חוק שלפיו ניתן להסתפק בשבעה חברי כנסת פורשים, גם אם אינם מהווים שליש מחברי הסיעה. בזמנו נמצאו כנראה רק ששה כאלה, ו"קדימה" לא התפלגה, אבל החוק נשאר על עומדו.

בכיר בליכוד אמר לי כי נתניהו מבין שאין מדובר כרגע במעבר משמעותי של קולות משמאל לימין, וכי המאמץ שעשה למניעת עמידתה של איילת שקד בראש איחוד מפלגות הימין הוא הרבה יותר אישי מאשר פוליטי. הדבר החשוב לו ביותר הוא הבטחת רשת ביטחון של שבעה חברי כחול לבן לפחות, כדי שאם גם לאחר הבחירות יתעקשו גנץ וחבריו שלא לחבור לממשלת אחדות בראשותו או ברוטציה אתו, יוכל לפנות אל שבעת המופלאים הללו ולשלב את כולם בתפקידים שלא יכלו לחלום עליהם בממשלה בהנהגת או בהשתתפות כחול לבן.

נתניהו מוכר כבעל גישה נדיבה כאשר הוא מעודד פרישת חברי כנסת. מפלגת "עצמאות" שאותה הקים אהוד ברק ב-2011 עם חמישה פורשים מהעבודה (שהיו לה אז 13 מנדטים) זכתה מידי נתניהו לארבעה שרים (!), כשאחד מהם הוא ברק עצמו כשר ביטחון, ואילו חברת הכנסת עינת וילף קיבלה את ראשות ועדת החינוך של הכנסת.

ניסיון העבר מלמד על דפוס חוזר: נתניהו רואה את סיכוי ההישרדות שלו בצד השני של המעבר, ולעיתים הוא גם צודק בכך שמה שנראה כצירוף בלתי צפוי ואפילו בלתי הגיוני, הופך להיות מעשי אם מדובר בהצעות ש"אי אפשר לסרב להן". זה בדיוק מה שהוא מתכנן עכשיו: כאשר כל העיניים נטויות לעבר החיבורים והחיסורים בכל מחנה, הוא מתבונן במחנה השני.

חלק ניכר מראשי כחול לבן הם טירונים פוליטיים. חלקם אינם מודעים לאופציה הזו, וחלקם אינם יודעים מה לעשות כדי למנוע אותה. אבל גנץ ועמיתיו חייבים לקחת זאת בחשבון. ממש כפי שנתניהו עובר עכשיו בקפידה על כל שם ברשימתם לכנסת, כדאי מאד שגם הם ייקחו ברצינות את עשרות האנשים שהם הפכו במפתיע לחברי כנסת, יקיימו שיחות עומק עם כל אחד ואחת מהם, יקדישו להם תשומת לב, ויבטיחו להם כי תשומת לב זאת תוכפל לאחר הבחירות.

זאת הבטן הרכה שתיווצר מיד לאחר הבחירות הבאות. בלי סגירת שורות בכחול לבן, מה שעלול להתרחש לאחר היוודע התוצאות יהיה שונה מאד מן התסריטים המובנים מאליהם שטובי פרשנינו חוזרים עליהם לעייפה.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
מבחן 15 המנדטים של הרשימה המשותפת
דני זקן | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020