ישראל פולס

כך נהפכה השואה לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית

p
המחבר
בקצרה
כל אימת שיהודים נופלים קורבן לירי המוני שכוון כלפיהם בגלל היותם יהודים, חזקה שמישהו ישלוף את השואה. ההשראה לחיבור האינטנסיבי הזה מגיעה דווקא מישראל, הדואגת לכך שההקשר המקובל לשואה בקרב בני נוער לא יהיה סלידה מגילויי גזענות אלא "לא עוד".

"לפני 70 שנה, בזמן השואה, ירו בנו ככה", אמר הרב ישראל גולדשטיין, שנפצע בשבת [28 באפריל] בירי במרכז חב"ד בעיירה פאווי בסן דייגו שבקליפורניה, שבו נרצחה לורה קיי. "אני רוצה שאחינו האמריקנים יידעו שלא ניתן לזה לקרות כאן".

למרבה הצער, אין כמעט שבוע שבו לאומן קיצוני, קנאי דת או חולה נפש רוצח ללא אבחנה גברים, נשים וילדים חפים מפשע בארה"ב. זה קורה בבתי ספר ציבוריים, במסגדים, בכנסיות וגם בבתי כנסת. בחודש אפריל לבדו נהרגו 25 אזרחים אמריקאים ועשרות נפצעו ב-33 אירועי ירי המוני. ממוצע של יותר מתקרית ליום. כל רצח כזה מצית מחדש את הדיון הציבורי בסוגיית הגבלת מכירתם של כלי נשק קטלניים. ריבוי מקרי הרצח המיוחסים לאנשי "העליונות הלבנה" מעוררים ביקורת נגד הסלחנות עד אהדה שפוליטיקאים בכירים מעניקים לארגונים ניאו פשיסטים. אך כל אימת שיהודים נופלים קורבן לירי המוני שכוון כלפיהם בגלל היותם יהודים, חזקה שמישהו ישלוף את השואה.

ההשראה לחיבור האינטנסיבי של רצח המתבצע בקהילה היהודית החזקה ביותר בעולם לטבח שעשו הנאצים ביהודים חסרי אונים, מגיעה מהמדינה החזקה ביותר במזרח התיכון. ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל השבוע [2 במאי] התייצבו קציני צה"ל באושוויץ כדי להצדיע לניצול השואה אריה פינסקר ולהבטיח לו "לעולם לא עוד". הכל, כמובן, בליווי צמוד של צוות טלוויזיה מערוץ 13. כמדי שנה, שב השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתמש בשואה חוט מקשר לאיום האיראני. בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם (1 במאי) הבטיח נתניהו כי "מול איומי השמדה ישראל לא תושיט את צווארה לשחיטה,'' והוסיף "בניגוד למה שהיה בזמן השואה, אנו מסוגלים ונחושים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו.'' כבר ב-1989 כתב בעל הטור בניו יורק טיימס, תומס פרידמן, בספרו "מביירות לירושלים", כי ישראל נהפכת ל"יד ושם עם חיל אוויר".

במבוא לספר חדש בשם "שיח הקורבן בישראל העכשווית" בהוצאת Lexington Books, טוען העורך, ד"ר אילן פלג, כי יום השואה ואפילו יום ירושלים הם וריאציות של קורבן יהודי, התנגדות וגאולה. מוסיפים לכך הסכסוך הישראלי-פלסטיני הבלתי פתור. ביקורת של זרים על המדיניות הישראלית בשטחים הכבושים, מוסיף פלג, מתפרשת על ידי מנהיגים פוליטיים בעלי השפעה כהמשך המשטר האנטישמי הישן. 

בפרק שכותרתו Historical Victimhood and the Israeli Collective Consciousness Legacies, מתאר פרופ' יחיאל קלר את התהליכים ההיסטוריים שבאמצעותם הפכה החברה הישראלית מישות המבקשת להשתחרר מהוויית הקורבנות היהודית לחברה שמתפלשת בתוך התמהיל הייחודי של קורבנות ואדנות נצחיים. הפרק מבוסס על מחקר שערך קלר, העומד בראש התוכנית לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת תל אביב, ביחד עם ד"ר נועה שורי-אייל ויונת קלר ז"ל. בראיון לאל-מוניטור מסביר קלר, כי בשנים האחרונות השואה עוברת תהליך של הפנמה או "ישראליות" ונהפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית. קלר מבהיר כי באופן פרדוקסלי המגמה הזאת התגברה במקביל להתחזקות היכולות הצבאיות והכלכליות של ישראל.

קלר טוען עוד שהשינוי בהשקפה הישראלית על השואה התרחש בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. הוא מצטט את ההיסטוריונית פרופ' אניטה שפירא, שכתבה ב-1998 כי "התחושה של חוסר אונים, שאין מוצא, שזוהו עד כה רק עם השואה והחיים בגלות, נתפסו עתה כמצויים גם במדינה היהודית החופשית".

לדבריו, תוכנית הגרעין האיראנית, המלווה באיומים שגרתיים של הנהגת איראן לחיסולה של ישראל, עוררה את המונח המחריד של "שואה שנייה", המופיעה בתדירות גבוהה בשיח הישראלי. בנימין נתניהו הכריז בשנת 2006 כי "זה 1938 ואיראן היא גרמניה, ואיראן רצה להתחמש בפצצות אטומיות...בעוד נשיא איראן מכחיש את השואה, הוא מכין שואה נוספת למדינה היהודית". במפגש של חוג תנ"ך [2017] אמר ראש הממשלה שממלכת החשמונאים שרדה רק כ-80 שנה, וכי הוא פועל על מנת להבטיח שמדינת ישראל תגיע לשנת המאה שלה. משמע, השואה הבאה היא רק ענין של זמן.

"השואה נוכחת לא רק כאשר שיקולי הביטחון וההישרדות מונחים על כף המאזניים", מדגיש קלר, "היא מצויה במגוון רחב של נושאים העומדים בפני החברה הישראלית". כך לדוגמא, התבוללות תרבותית ונישואין לגויים מכונים "השואה השקטה" ולעתים קרובות "גרוע יותר מהשואה".

אך בעוד שהקשר של השואה לאיומים על מדינת ישראל הם עניין שבשגרה, אנלוגיות להתנהגות של ישראל כלפי הפלסטינים נחשבות לסטייה חמורה מהקונצנזוס. דוגמא בולטת לכך היא התגובה לדבריו של אלוף יאיר גולן, אז סגן הרמטכ"ל, בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה [2016]. המשפט "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי של תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה ובמיוחד בגרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו" סימן את סוף הקריירה הצבאית הפעילה של הקצין המבטיח.

מערכת החינוך דואגת לכך שההקשר המקובל לשואה בקרב בני נוער לא יהיה סלידה מגילויי גזענות, אלא "לא עוד". מדי שנה מבקרים אלפי תלמידי תיכון במחנה ההשמדה אושוויץ, עטופים בדגלי המדינה ובמסרים לאומיים.

במאמר שפרסם הסוציולוג ד"ר ג'קי פלדמן, שליווה בשנות ה-90' שבע קבוצות שהשתתפו במסעות לפולין ("תיאוריה וביקורת", 2001), הוא כתב כי המסעות לפולין מגבשים את היחס בין השואה למדינה כדי להעניק משמעות בלתי ניתנת לערעור לצורך בהקרבה עצמית למען המולדת. תחושת הסכנה עלולה בקלות לבנות צידוק להקרבה עצמית (כמו בצבא), כדי להגן על מדינתך ומשפחתך. ואפשר להוסיף, שהצורך (הישראלי) הזה בהקרבה ניזון ממנות יתר של התקרבנות, הפחדה ושנאת זרים. תחושת חוסר האונים אשר שוטפת את הישראלים גורמת להם לראות בכל זר אנטישמי בפוטנציה, ומכאן הדרך לשנאת זרים קצרה.

אפשר לעשות זאת אחרת. מן הראוי להפוך את השואה לשיעור על הערך היהודי הנעלה המתומצת באמרה ההומאנית של הלל הזקן (מסכת שבת, דף ל''א עמוד א') "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה". 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: benjamin netanyahu, iranian-israeli conflict, nazi, israeli-palestinian conflict, israeli occupation, israeli politics, holocaust

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept