ישראל פולס

גם ב-2019 פרשת קסטנר ממשיכה להסעיר את הציבור הישראלי

p
המחבר
בקצרה
62 שנים אחרי שנרצח, ישראל קסטנר ממשיך לעורר מחלוקת חריפה בשיח הציבורי הישראלי. יש הסבורים כי הוא תמרן את הנאצים והציל אלפי יהודים ככל יכולתו, ומנגד יש הטוענים כי הוא הציל רק קומץ מקורבים וסייע בעקיפין בהשמדת רבבות אחרים.

ב-4 במארס 1957, כמה דקות לאחר חצות, כשד"ר ישראל קסטנר שב לביתו בצפון הישן של תל-אביב, הגיחו מהחשכה שלושה זרים ושאלו אותו האם הוא ד"ר קסטנר. כשהשיב בחיוב, הם ירו בו. קסטנר נפצע ומת לאחר כעשרה ימים בבית החולים. הריגתו הייתה לרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל. כמה שעות מאוחר יותר לכד השב"כ את הרוצחים, שלושה יהודים. הם הסבירו כי רצחו את קסטנר בעקבות משפט דיבה מתוקשר שהסעיר את המדינה באותן שנים, שממנו עלה כי הוא שיתף פעולה עם הנאצים וסייע להם בעקיפין לחסל את יהדות הונגריה. "קסטנר מכר את נפשו לשטן", קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר בנימין הלוי בפסק הדין. לימים, לאחר מותו, טוהר קסטנר מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים ברוב דעות של שופטי בית המשפט העליון.

62 שנים אחרי הרצח, החברה הישראלית עדיין נסערת בכל עת ששמו של קסטנר עולה. עד היום ההיסטוריונים מתווכחים בלהט האם קסטנר היה גיבור או נבל.

רודולף (ישראל) קסטנר נולד בשנת 1906 בעיר קלוז' שבחבל טרנסילבניה, שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד משפטים, עבד כעיתונאי, היה פעיל פוליטי והשתלב בעשייה ציונית. בתחילת שנות ה-40' היה קסטנר חבר בוועד שסייע לפליטים יהודים שנמלטו להונגריה מאימת הנאצים. לפי העדויות, הוועד הציל עשרות אלפים.

לאחר שהונגריה נכבשה, קיים קסטנר קשר עם בכירי שלטון הרייך ובהם אדולף אייכמן. על דבר אחד אין חולק: במסגרת קשריו הוא הצליח לעלות על רכבת לשוויץ כ-1,684 יהודים ולהצילם מהשמדה. לגבי כל היתר שנשארו בהונגריה (כלומר היהודים שניצלו), המחלוקת חריפה. החוקרים חלוקים מאוד לגבי חלקו של קסטנר בהצלה. השאלה המטרידה ביותר היא התמורה שסיפק קסטנר לנאצים ומניעיהם לשתף עמו פעולה.

בשנת 1952 פרסם העיתונאי מלכיאל גרינוולד מאמר שבו טען כי קסטנר, שבינתיים עלה ארצה והיה מועמד ברשימת מפא"י בבחירות לכנסת, שיתף פעולה עם הנאצים. המאמר החריף, שנפתח במילים "ריח פגר מגרד את נחיריי, זו תהיה הלוויה משופרא דשופרא. את ד"ר רודולף קסטנר צריך לחסל", טען כי לא רק שקסטנר סירב להזהיר את היהודים באשר לגורל הצפוי להם; הוא עזר להונות רבים, שבעקבות דבריו עלו על רכבות המוות. עוד טען גרינוולד כי קסטנר השתתף עם איש האס.אס קורט בכר בגזל רכוש יהודי, וכי העיד לטובתו אחרי המלחמה בגלל שותפות זו. טענת הגזל הופרכה עוד בבית המשפט המחוזי.

קסטנר, ששימש באותה עת דובר שר המסחר והתעשייה, הגיש תלונה רשמית נגד העיתונאי, ובעקבות כך פרקליטות המדינה הגישה כתב אישום נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. אבל במשפט הפך קסטנר ממאשים לנאשם. בעוד גרינוולד זוכה על ידי בית המשפט המחוזי מרוב סעיפי האישום, על קסטנר נכתבו בפסק הדין דברים קשים ביותר. פסק הדין קרע את המדינה ויצר משבר ממשלתי שהביא להקמת ממשלה חדשה.

בפסק הדין שניתן לאחר ערעור לבית המשפט העליון לא הופרכו הקביעות העובדתיות של המחוזי, אולם השופטים ברוב דעות סברו כי קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים, אם כי הוסכם על ידם שקסטנר הציל "באמצעות שקר" את הנאצי קורט בכר מעונש מוות.

לטענת פרופ' אלי רייכנטל, שפרסם ספר על הפרשה, קסטנר היה מודיע של הנאצים עוד לפני כיבוש הונגריה, ומכאן המעמד שרכש לעצמו בקרב הצמרת הנאצית. רייכנטל מייחס לו אחריות עקיפה לרצח כ-600 אלף יהודי הונגריה בתוך מספר שבועות. "קסטנר העלים מידע באופן שיטתי וגרם ליהודים לעלות על רכבות המוות במסגרת עסקה שסגר לכאורה עם אייכמן", הוא מסביר בשיחה עם אל-מוניטור. "לקסטנר הייתה הילה של עסקן ציוני, וזה גרם ליהודים להאמין לו. הנאצים העריכו את העזרה הזו וגמלו לו ולאנשיו באמצעות הצלתם האישית ברכבת של יהודים ספציפיים שהוברחו מהתופת. אייכמן עצמו אמר כי קסטנר היה שותפו הנאמן שעזר לו בהשקטת הגטאות".

מי שמציג עמדה הפוכה בתכלית הוא ד"ר אריה ברנע ומזכיר שלקסטנר הייתה אפשרות לברוח מהתופת אך בחר לחזור אליה. "קסטנר היה תחבולן שעשה הכל כדי להציל יהודים", הוא אומר לאל-מוניטור. "הוא נכנס לגוב האריות ועשה הכל כדי להציל כמה שיותר יהודים. הוא השתמש בשוחד, בהבטחות ובמתן אשליה של שיתוף פעולה. במסגרת זו הוא הבטיח לבכירים נאצים כספים ומתן אליבי למשפט עתידי. כך היה עם רכבת קסטנר, ועשרות אלפי היהודים שנשלחו למחנה עבודה. גם בסוף המלחמה הוא הסתובב יחד עם קורט בכר ושכנע מפקדי מחנות נאצים שלא לרצוח את האסירים כדי להציל את עורם".

ד"ר ברנע טוען, כי הטענה שקסטנר לא הזהיר את יהודי הונגריה מהנאצים לא נשענת על עובדות. "קסטנר שלח שליחים על מנת להתריע בפני ראשי הקהילות, אבל הם הגיבו כפי שכל אדם שפוי היה מגיב: בחסור אמון. המחשבה שהולכים להשמיד יהודים במשרפות נשמעה אז הזויה".

פרופ' רייכנטל טוען מנגד, כי ליהודי הונגריה הגיעו שמועות על מחנות ההשמדה בפולין. "המרחק בין קלוז' לרומניה היה ארבעה ק"מ של שטח מיוער. אם קסטנר היה מזהיר רק את 20 אלף יהודי קלוז', הם היו נמלטים על נפשם. המעטים שעשו זאת אכן ניצלו, אבל קסטנר גרם לרובם לעלות על רכבות המוות".

מי שמתעקשים לטהר את שמו של קסטנר הם בעיקר בני משפחתו – ובהם נכדתו חברת הכנסת לשעבר מירב מיכאלי אשר טענה השבוע כי סבה נרצח "בעקבות הסתה של כוחות ימין משיחיים ומסוכנים.'' גם צאצאי הניצולים של רכבת קסטנר פועלים לטיהור שמו. אחד מהם הוא האמן איתמר שגיא, שאמו, אחותה, הוריה ודודה נוספת ניצלו על ידי קסטנר. שגיא מארגן בעשור האחרון ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אירועים אלטרנטיביים לזכרו של קסטנר ברחוב שבו נרצח. הוא אף הציב ליד ביתו של קסטנר שלט זיכרון, אך זה הושחת כבר שלוש פעמים. "משישה מבני משפחתי שהיו על הרכבת נולדו כ-200 נפשות נכון להיום", אומר שגיא לאל-מוניטור, "זה דור שנוצר בזכות קסטנר. אנחנו חייבים לו את חיינו".

ד"ר ברנע משוכנע שמדינת ישראל צריכה לקרוא על שמו כיכרות ושדרות. "לפי יד ושם קסטנר הציל 21 אלף יהודים. אין ראוי ממנו להנצחה. הוא אולי עשה גם טעויות, אבל מה שהניע אותו זה הצלת חיים", הוא מסביר. פרופ' רייכנטל לעומת זאת טוען כי דווקא אלו שלא נמצאים כאן עמנו מספרים את הסיפור האמיתי על קסטנר. "זה בסדר שצאצאי ניצולי קסטנר פועלים להנצחת זכרו, אבל דווקא אלו שלא כאן כדי להעיד מציבים סימני שאלה קשים. מעטים מהם ששרדו והעידו במשפט גרינוולד, סיפרו עליו (על קסטנר) דברים קשים".

"את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט", קבע השופט שמעון אגרנט בפסק הדין שניתן בערעור. בשנים האחרונות ממשיכים להתפרסם עוד ועוד גילויים בפרשה – רק השבוע [29 באפריל] פורסמו לראשונה שתי רשימות שמיות של ניצולי רכבת קסטנר שנעשו לאחר שאלו הגיעו ליעדם בשוויץ. נראה כי משפט ההיסטוריה של קסטנר עוד רחוק מסיום.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

מרדכי גולדמן, עיתונאי חרדי, משמש בשנים האחרונות כפרשן המדיני והצבאי של היומון החרדי 'המבשר'. גולדמן הוא בוגר ישיבות חרדיות ומסלול הוראה בהלכה, וכן בוגר מסלול התנדבות לשירות אזרחי-לאומי. במקביל, למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. הוא מרצה בפני תלמידי ישיבות על התהליך המדיני ועל צה"ל, ומייעץ לחברות וארגונים בנוגע לציבור החרדי.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept