ישראל פולס

בין סמוטריץ' לטראמפ: תכנית השלום היא עצם בגרונו של נתניהו

p
המחבר
בקצרה
עדיף לנתניהו בדחיית תכנית טראמפ ככל האפשר וזירוז המעשה שישעה את ההליך המשפטי נגדו כדי שעימות עם שותפיו בנושא המדיני לא יגרום להם להצביע נגדו גם בשאלה המשפטית. למהלך כזה יתרון נוסף: דחיית הניגוד הבלתי נמנע בינו לבין ידידו נשיא ארה"ב

התוצאות הסופיות של הבחירות לכנסת ה-21 מאפשרות אמנם לראש הממשלה בנימין נתניהו אנחת רווחה, אך הן רחוקות מלבטא מגמה של חיזוק הימין. אדרבה, היעלמותה של מפלגת הימין הקיצונית ביותר בכנסת ה-20, הימין החדש, וקיטונן של מפלגות ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן וכולנו של משה כחלון, עשויים להצביע על כיוון הפוך. גוש הימין בכנסת הנוכחית קטן מזה שהיה בכנסת שעברה. המתחזקים הם הליכוד והחרדים.

משאל העם על נתניהו לא הסתיים בניצחונו. מול הליכוד, שקיבל 35 מנדטים וייאלץ להסתפק רק ב-34 (כיון שאלי דהן, איש מפלגת הימין המאוחד, שוריין באורח חריג במקום ה-27 כדי לאפשר את חבירת הבית היהודי עם תלמידי כהנא), ניצבת מפלגת כחול לבן שקיבלה אף היא 35 מנדטים. וזאת, על אף שנוצרה, כמעט יש מאין, ברגע האחרון לפני הבחירות.

כאשר מתבוננים בקואליציה העתידה של נתניהו, המורכבת ממפלגות הימין ומהחרדים, נראה כי כמעט כל שותפה פוטנציאלית עלולה לערער את הרוב הצר שלו, וכי מרחב התמרון שלו מוגבל. על פניו, אין במחנה הליברלי שום מפלגה שהוא עשוי לשכנע אותה להצטרף אליו. זאת בניגוד לעבר, ובוודאי לקדנציה הקודמת, כאשר סיעת המחנה הציוני הייתה מעוניינת בממשלת אחדות לאומית, אך לא נקראה לדגל.

אם לא די בכך, תקוותו השקופה של נתניהו לטרפד את תכנית השלום של הנשיא דונלד טראמפ על ידי כמה מילים חיוביות והמתנה לכך שהנשיא מחמוד עבאס ידחה אותה, מתגלה כבעייתית ממה שחשב. מפלגת הימין המאוחד, שלא הייתה עוברת את אחוז החסימה ללא סיועו המאסיבי של נתניהו, הודיעה כי גם אם טראמפ יציע (רק) אוטונומיה לפלסטינים, היא לא תשב בממשלה שתאמץ זאת.

כנראה שלכך לא ציפה נתניהו. עבורו, מדינה המשתרעת על שטחי ישראל הריבונית והגדה המערבית, ואשר בתוכה מתקיימת אוטונומיה פלסטינית ברוח מנחם בגין, היא הפתרון המתאים ביותר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וגם הימני ביותר. אבל מי שאינו מסתפק בשלילת המדינה הפלסטינית ודורש את שלילת רעיון האוטונומיה, ימנע מנתניהו אפילו את מס השפתיים החיובי לתכנית טראמפ. ואת זה הוא כנראה איננו יכול להרשות לעצמו.

כאשר העלה מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' שולץ את תכניתו המדינית למזרח התיכון ב-1988 וניסה, ללא הצלחה, לשכנע את ראש ממשלת ישראל דאז יצחק שמיר ואת מנהיגי ערב לקבלה, הוא התהדר בכך שאף אחד מהם לא שלל אותה... גם טראמפ יראה את אי דחייתה של התכנית כהצלחה בלתי מבוטלת, וברור שהוא משוכנע כי ניתן לסמוך על נתניהו שלא הוא יהיה מי שישלול אותה. נתניהו, מצידו, איננו יכול להרשות לעצמו להיקלע בין הנשיא טראמפ לסמוטריץ, האיש הבולט והמרכזי בימין המאוחד. זאת משום שהפוליטיקאי הצעיר והנמרץ הזה הוא אחד התומכים הנלהבים בטרפוד התהליך המשפטי נגד נתניהו, במסגרת מאמציו לפגוע ברשות השופטת בישראל.

הצלחתו הגדולה של נתניהו בבחירות האחרונות היא בכך שהבטיח לעצמו למעלה מ-60 חברי כנסת הצפויים לתמוך במניפולציה המשפטית שיציעו עורכי דינו כדי להצילו ממשפט ("החוק הצרפתי" שישעה כל כתב אישום עד תום כהונתו, שינוי חוק חסינות חברי הכנסת, או אופציה דומה אחרת). החרדים תומכים מסורתית בכל פגיעה בבית המשפט החילוני ורבותיהם מזהירים, חזור והזהר, מפנייה לערכאה זו. הימין מקצין את מאבקו בבית המשפט, בעיקר משום שהוא רואה בו גורם המעכב התרת כל רסן בהתנהלות צה"ל בשטחים ובעיקר, מי שימנע את סיפוח השטחים. גם אם לא כל הימין מאמץ את אמירתו ההזויה של ח"כ מוטי יוגב מאיחוד מפלגות הימין [2015] על כך שצריך לעלות על בית המשפט העליון עם 9D, זוהי גישה המתגברת והולכת. לא בכדי נאמר לשרת המשפטים היוצאת איילת שקד שאילו התמודדה על ראשות הליכוד, יכולה הייתה לזכות בהנהגתו. מפלגת כולנו בראשות משה כחלון הצליחה בקושי לצלוח את אחוז החסימה, וכחלון כבר הודיע שלא ימשיך בתפקיד שומר בית המשפט שנטל על עצמו בקדנציה שחלפה. גם אביגדור ליברמן ישמח על כל הזדמנות לפגוע במערכת המשפטית, שעוצמתה רבה מדי, על פי תפישתו הדמוקרטית.

נתניהו יעשה מאמץ לשמר את הקואליציה הלעומתית לבית המשפט, בין אם יצליח לצרף לליכוד את כחלון ואת ליברמן, ובין אם לא. כדי לעשות זאת, עדיף לו לדחות ככל האפשר את הגשת תכנית השלום האמריקאית ולעשות בהקדם את המעשה שישעה את ההליך המשפטי נגדו. הוא בוודאי לא ירצה שעימות מדיני בינו לבין שותפיו הקואליציוניים יגרום להם להצביע נגדו גם בשאלה המשפטית בגלל הידרדרות ביחסים הפוליטיים והאישיים עמם. מבחינתו, תכנית טראמפ עכשיו היא עצם בגרון ולאו דווקא הזדמנות לספח שטחים בטענה כי אין לישראל פרטנר.

טראמפ כבר אמר שיגיש את התכנית בעוד חודשיים עד ארבעה. אחר כך נאמר שהתכנית תוגש מיד לאחר הבחירות ועוד לפני הקמת הממשלה החדשה כדי שתהפוך לחלק מעיצוב קואליציה שתוכל לקבלה בחיוב. עכשיו מדובר על פירסומה של התוכנית לאחר הקמת ממשלה בישראל, ולאחר תום צום הרמדאן. אם אכן כך יהיה – מדובר בתחילת יוני.

אבל אם עד כה לא היה אור יום בין עמדותיהם של טראמפ ונתניהו, ברור כי ברגע שתונח התכנית, ייווצר ביניהם ניגוד אינטרסים: טראמפ ירצה בהצלחתה, נתניהו ירצה להכשילה. גם אם יבטיח נתניהו את מניעת משפטו, עדיין יהיה לו עניין בשימור הקואליציה, ואם כחול לבן לא תצטרף אליו בניסיון למימוש תכנית טראמפ (בהנחה שמדובר בתכנית שאינה חסרת סיכוי מבחינת הפלסטינים והעולם הערבי), יהיה לו קשה מאד להימנע מעימות עם מי שסבור כי רק הוא יכול לפתור את הסכסוך המורכב ביותר בעולם.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: coalition government, likud, israeli elections, israeli government, peace plan, israeli politics, donald trump, benjamin netanyahu

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept