ישראל פולס

החינגה שבישל השר גלעד ארדן למערכת הביטחון הישראלית

p
המחבר
בקצרה
התעקשותו של השר לביטחון פנים לפגוע בתנאי כליאתם של האסירים הפלסטינים, למרות התנגדותם של מערכת הביטחון ושירות בתי הסוהר, כלאה את ישראל במלכוד. ערב בחירות, כל החלטה שתתקבל עלולה לסבך את המצב עוד יותר.

ביום ראשון הקרוב [7 באפריל], יומיים לפני הבחירות בישראל, יפתחו מאות אסירים פלסטינים מהחמאס בשביתת רעב. לפי הודעת מנהיגי האסירים ובשונה משביתות רעב בעבר, הפעם שביתת הרעב תכלול גם אי שתיית מים כדי לגרום לשובתים להתמוטט מהר יותר, להציף את בתי החולים ולהגביר את הלחץ על ישראל. מנהיגי האסירים בחמישה בתי כלא יהיו הראשונים לשבות, ובהמשך יצטרפו אליהם כל אסירי חמאס וכן אסירים מארגונים אחרים כמו אסירי הפת"ח ובראשם מזכ"ל התנזים לשעבר מרווואן ברגותי, השפוט בישראל לחמישה מאסרי עולם.

בשירות בתי הסוהר (שב"ס) כבר הכריזו על מצב חירום ותגברו כוחות. על פי הדיווח, גויסו רופאים לשירות מילואים כדי לאייש מתקני הזנה בכפייה, ככל שהשביתה תתרחב ומצב השובתים יתדרדר. בשביתות רעב קודמות של עצירים פלסטיניים התקיים ויכוח מר בקרב ההסתדרות הרופאים בישראל על החוקיות של הזנה בכוח. גם עתה הודיעו ראשי ההסתדרות לשירות בתי הסוהר כי יסרבו להזין בכפייה אסירים שיימצאו בסכנת חיים.

זה היה תסריט ידוע מראש, שהחל כשהוקדמו הבחירות לכנסת ולקראת הפריימריז בליכוד. השר לביטחון פנים גלעד ארדן כינס מסיבת עיתונאים לוחמנית [2 בינואר] בה הכריז כי יפגע בתנאי כליאתם של האסירים הביטחוניים. "לא תהיה יותר חינגה", הוא קבע והציג שורה של צעדים שיקשו על חיי האסירים: קיצוץ בשימוש במים (לטענתו צריכת המים של האסירים היא פי חמישה בהשוואה לאזרחים הישראלים), צמצום השימוש בקנטינה, איסור בישול באגפים, עירוב האסירים בבתי הכלא שלא על פי שיוך ארגוני ופירוק מוסד הנהגת האסירים שבמהותו מאפשר לשב"ס שליטה מלאה על חיי האסירים בכלא וקיום משמעת.

בהמשך, החליט השר ארדן להילחם באמצעות מיסוך טכנולוגי, בשימוש שעושים אסירים פלסטיניים בטלפונים ניידים מוברחים [פברואר 2019]. עד כמה היו מעוניינים בשב"ס להכריז מלחמת חורמה בטלפונים הניידים תעיד העובדה שהם נמנעו במשך שנים מלהפעיל את האמצעי הפשוט לכאורה של מיסוך טכנולוגי והסתפקו במבצעי חיפוש באגפים השונים והחרמת מכשירים מאסירים. לכולם היו ברור שלמבצעים גדולים מהסוג הזה תהיינה תוצאות הרסניות, ולכן הנחת העבודה הייתה שיש להילחם בתופעה בחוכמה. או במילים אחרות, להשלים עם שימוש מסוים בר-שליטה בטלפונים ניידים, אך להימנע ממצב אבסורדי שבו לכל אסיר יש טלפון.

ראשי מערכת הביטחון הזהירו ממדיניותו של ארדן, ראשי השב"ס טענו בשיחות סגורות כי השר טועה וכי הוא פועל משיקולים פוליטיים ערב בחירות, אבל אף אחד לא עצר בזמן. גם ראש הממשלה נתניהו לא העמיד את השר על מקומו ועתה ישראל נקלעה למלכוד. כל החלטה שתתקבל עלולה לסבך את המצב עוד יותר. אם ישראל תיעתר לדרישות האסירים זו תיחשב לכניעה; אם תיאבק בהם כדי לשבור אותם או להזינם בכוח, השביתה עלולה להתרחב ולגרום להפגנות תמיכה בקרב הפלסטינים בשטחים. אם ימות אסיר מרעב, עלולה לפרוץ בשטחים מחאה אלימה.

שביתת הרעב הצפויה מחזירה לדיון לא רק את סוגיית הטלפונים הניידים אלא גם את ביקורי המשפחות שישראל עצרה לפני מספר חודשים. והכול, יומיים לפני הבחירות לכנסת ושבוע בלבד אחרי שהושגו הבנות ראשונות עם חמאס בעזה. ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, כרך במסיבת עיתונאים בעזה [2אפריל] את הסכם ההסדרה עם ישראל בסוגיית האסירים. טלפונים, קנטינה, ביקורי משפחות - מבחינתו על זה אין פשרות. ישראל, כך הוא הבין במהלך השנים ובעיקר בשבועות האחרונים, מבינה רק כוח.

מנהיג התנועה יחיא סינוואר, ששוחרר בעסקת שליט [2011], רואה את עצמו "אבי האסירים הפלסטינים" נוכח הבטחתו להם כי לא ישכח אותם לרגע. הוא מוכן לשבור את הכלים, העיקר שרוחם של האסירים, חוד החנית של המאבק הפלסטיני, לא תיפול.

שביתת הרעב בבתי הכלא, שהיא תולדה של הרעת תנאי המאסר של אסירי חמאס בעיקר, מחדדת את המאבק בין פת"ח לחמאס ובין רצועת עזה לגדה. מי יצליח להיתפס בדעת הקהל הפלסטינית, בעיני האסירים ובני משפחותיהם, כתומך הגדול יותר העומד לצדם במאבקם? אבו מאזן או הנייה וסינוואר? היכן יתקיימו הפגנות תמיכה גדולות יותר, בעזה או בגדה? ואיזו תמיכה מורלית נוספת יצליחו להעניק להם חברי הארגונים, אנשי הזרועות הצבאיות – שיגור רקטה למרכז ישראל או פיגוע טרור מתוכנן בשטחים בסיוע והכוונה של תשתית מאורגנת? או שמא נהיה עדים ליוזמה מקומית של צעירים פלסטינים, כמחווה לאסירים השובתים? 

כל השאלות הללו נשאלו והונחו על השולחן בהערכות מצב ביטחוניות בישראל. כך או אחרת, במערכת הביטחון משוכנעים מעל לכל ספק כי שביתת הרעב המתוכננת תגרום להסלמה בגדה וברצועת עזה. אירוע ביטחוני בגזרה אחת עשוי לגרור סדרה של אירועים ביטחוניים בגזרה אחרת, שייצרו תחרות בין-ארגונית "למען בחורינו הגיבורים" .

כפרפרזה לפתגם יהודי ידוע, אפשר לקבוע כי אם שר לא חכם אחד זורק אבן אחת לתוך באר, מאה חכמים לא יצליחו להוציאה. השר ארדן הרברבן, ששגה אינספור פעמים בהערכותיו והוכיח כי לא רק שהוא אינו מבין בביטחון אלא גם מסרב להקשיב להערכות המצב של ראשי מערכת הביטחון, הכניס את ישראל ל"חינגה" מסוכנת ומיותרת. וכל זאת כאמור בשבוע בו יתקיימו בחירות בישראל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept