הפעם האחרונה בה יכולה הייתה ישראל להכריז על ניצחון צבאי מוחץ בשדה הקרב, הייתה במלחמת לבנון הראשונה [1982]. במלחמה ההיא הצליח צה"ל, בתמרון יבשתי שכלל אוגדות משוריינות בשלושה צירים (גזרת החוף, מרכזית ומזרחית) להגיע לביירות ולכביש ביירות-דמשק תוך שהוא נלחם וגובר על כוחות של מחבלים (אז היה מדובר בארגון לשחרור פלסטין של יאסר ערפאת), של מיליציות לבנוניות שונות ושל הצבא הסורי. המלחמה הסתיימה באסון (טבח הפליטים במחנות סברה ושתילה, שבוצע ע"י הפלנגות הנוצריות מתחת לאפו של צה"ל והביא לפרישת שר הביטחון אריאל שרון) וגררה שהייה ישראלית של 18 שנה ב"רצועת הביטחון" בדרום לבנון, אשר עלתה בחייהם של מאות חיילים ולא הניבה כל תועלת. כך שגם הניצחון הצבאי הפיזי בשדה הקרב לא הוביל את ישראל ב-1982 להישג מדיני או צבאי כלשהו.
ארבעת העשורים שחלפו מאז, לא עשו חסד עם כוחות היבשה של צבא ההגנה לישראל. זו נתפסת היום נקודת התורפה הגדולה של צה"ל. המשימה של הרמטכ"ל אביב כוכבי, שנכנס לנעליו הגדולות של רב אלוף במילואים גדי איזנקוט, היא לחדד ולהגדיר מחדש את המונח "ניצחון", ולנסות לייצר מצב שבו למרות השינוי הדרמטי שעבר על שדה הקרב המודרני, יוכל הצבא להכריז על ניצחון כלשהו גם בזירה היבשתית. לצורך כך, גיבש הרמטכ"ל כוכבי קבוצות חשיבה רבות וערך לעצמו סמינר אישי מעמיק בחודשים האחרונים. עכשיו, מתחילים לבצבץ עקרונותיו של מי שאמור להעביר את צה"ל בשנה הבאה [2020] לתכנית רב-שנתית חדשה, ולהניח בפני הקברניטים בדרג המדיני של ישראל יכולות שאמורות לממש את היתרון המכריע של ישראל על אויביה גם בשדות הקרב הכאוטיים והלא ברורים של האלף השלישי.