בבחירות 2019 נותרו בישראל רק שני מחנות פוליטיים מרכזיים: מחנה ביבי ומחנה אנטי-ביבי. האידיאולוגיה מתה, הניואנסים נקברו קבורת חמור. סופת האנרגיה של חסידי בנימין נתניהו ומתעביו השתוללה בעוצמה, סוחפת וגורסת כל מה שניצב בדרכה. כחול לבן, מפלגת הכלאה שהולחמה מרכיבים זרים, השמידה את מפלגת העבודה ושתתה בצמא את כל הקולות של מחנה המרכז-שמאל בעוד שנתניהו עשה את אותו הדבר לימין. למזלו של ראש הממשלה, אגן הניקוז של הימין והחרדים בישראל גדול בהרבה מהאגם הסגור של המרכז-שמאל. בני גנץ ויאיר לפיד הביאו השנה בדיוק את מספר המנדטים שהמחנה הציוני ויאיר לפיד הביאו בפעם הקודמת: 35. יחד עם מה שנותר ממפלגת העבודה, שרידי מרצ ושתי המפלגות הערביות המוחלשות, חזר סיפור 2015 על עצמו בדיוק נמרץ. נתניהו הוכיח שהוא גדול הקוסמים הישראלים הפוליטיים של כל הזמנים. ההישג שלו בלתי נתפס, אם כי הוא לא מקנה לו חסינות מול התהליך הפלילי שיואץ ביום שאחרי הבחירות. לא מן הנמנע שישראל תמצא את עצמה הולכת לבחירות נוספות בשנה הבאה.
מתברר שגם שלושה רמטכ"לים בדימוס, פלוס שני אלופי צה"ל ושני סגני ראש מוסד ושב"כ לא מספיקים כדי לנצח נתניהו אחד. ראש הממשלה הצטייד בקמפיינרים יעילים לא פחות: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מימינו, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין משמאלו, נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו חש לתגבר את העסק בשבוע שלפני הבחירות. מחנה הימין שומר על הרוב הגדול שיש לו בציבור הישראלי ואפילו מגדיל את הפער. הדמוגרפיה ממשיכה לעבוד לטובתו ובכנסת הבאה יהיו 16 ח"כים חרדים (שמונה ליהדות התורה ושמונה לש"ס). הילודה החרדית ונתוני הדמוגרפיה, שלא חלחלו עד עכשיו לייצוג פרלמנטרי בצורה בולטת, מתחילים לפעול ונתניהו גורף את כל הקופה. כל עוד המצב הכלכלי טוב והביטחון סביר, אין לישראלים סיבה להחליף את נתניהו. התיקים הפליליים, החקירות, כתבי האישום המתגבשים, כל אלה עוברים לחסידי נתניהו ליד האוזן ולא משאירים חותם. בדיוק כמו בארה"ב: או שאתה בעד טראמפ, או שאתה נגדו. אין אמצע.
