ישראל פולס

מהפך: כך הפכה העבודה למפלגת נישה חברתית

p
המחבר
בקצרה
הפריימריז במפלגת העבודה הוכיחו שמוקדם היה להספידה וכי המפלגה עדיין חיה ובועטת. אבל מתוך משבר הזהות שפקד אותה בנוגע לתפיסתה המדינית, צמחה כעת מפלגה אחרת בעלת סדר יום חברתי סוציאל דמוקרטי ברור.

הנבחרת החדשה שבחרו חברי מפלגת העבודה ביום שני [11 בפברואר] היא איכותית ומגוונת, אך בה בעת מבטאת את ירידתה מהבמה כאלטרנטיבה שלטונית מדינית. בשני המקומות הראשונים בפריימריז נבחרו בהתאמה שני חברי הכנסת הצעירים איציק שמולי (בן 39) וסתיו שפיר (בת 33) – שניהם סמלי המחאה החברתית של קיץ 2011. השניים הצליחו לגבור על שני יושבי הראש לשעבר של המפלגה: שלי יחימוביץ' שנבחרה שלישית בפריימריז ועמיר פרץ (נבחר רביעי), שכיהן בעבר כשר הביטחון מטעם העבודה.

יחימוביץ ופרץ הם מותגים חברתיים גם כן, חזקים ומנוסים, כך שמעבר לרצון חברי המפלגה בחילופי דורות, מפלגת העבודה – זו שהקימה את המדינה ושלטה בה ביד רמה במשך עשורים רבים בכל תחומי החיים – היא כעת לא יותר ממפלגה חברתית קטנה. לראיה, הסקרים של השבועות האחרונים אשר נותנים לה כשישה-שבעה מנדטים בממוצע (בדומה למפלגתו של ח"כ אחמד טיבי), אופק ההתאוששות המוגבל והיו"ר שאינו ממריא.

בבחירות הקודמות, ב-2015, החיבור עם התנועה בראשות ציפי לבני ייצר אלטרנטיבה ופתח להחלפת השלטון, כשיצחק הרצוג ולבני המנוסים מניפים גבוה דגל מדיני, חלופה לדרך הימין של בנימין נתניהו. לעומת זאת, מפלגת העבודה של בחירות 2019 אינה שם. מתוך משבר הזהות שפקד את העבודה בשנים האחרונות בנוגע לתפיסתה המדינית, אשר התבטא במאמצים שהשקיעו בכיריה לקרוץ לימין, צמחה מפלגה אחרת. אנשיה שייכים כמובן למחנה השמאל-מרכז ותומכים בפתרון שתי המדינות, אך רוב הווייתם היא חברתית. בחקיקה, במהות וגם בנראות.

היו"ר אבי גבאי, שגדל בבית ליכודי והבטיח 30 מנדטים שיגיעו גם מהליכוד, שחק  את שאריות סדר היום המדיני. הוא בחר לשבור ימינה בתחילת דרכו באמירות פרו התנחלויות שהבריחו את מצביעי העבודה המסורתיים ולא משכו ליכודניקים. הטעות הזאת הייתה קטלנית ובהמשך היה קשה לתקן אותה.

בהדחתה המתוקשרת של ציפי לבני מהשותפות איתו, גבאי שחק עוד יותר את הזרוע המדינית של מפלגתו. לבני, חרף כל הביקורת נגדה, היא כיום הדמות הפוליטית הבכירה ביותר המזוהה עם רעיון שתי המדינות. היא מדברת בקול ברור וחזק ומייצרת אלטרנטיבה מנומקת לשלטון הימין בתחום המדיני. עם לבני ועם המותגים החברתיים של העבודה אפשר היה להציג לציבור "מוצר" יותר שלם.

גבאי הוא שחקן פוליטי יחסית חדש. מאז נכנס לחיים הפוליטיים כשר בממשלת הימין מטעם מפלגת כולנו של כחלון ב-2015, עברו בסך הכל ארבע שנים. מאז הוא אמנם כבש את ראשות העבודה, אבל לא הבין את המהות שלה ומן הסתם גם לא ייחס לכך חשיבות. הוא ראה לנגד עיניו שלטון וראשות ממשלה, אך הפך ליו"ר מפלגת נישה שמדגדגת את אחוז החסימה.

אחרי בחירת הרשימה, צייץ גבאי בטוויטר: "ב-57 הימים הקרובים נלך משכונה לשכונה ומעיר לעיר ונחזיר את אזרחי ישראל לדרך שלנו, לדרך של בן גוריון ויצחק רבין". גבאי נתלה בדור המייסדים של העבודה ובשני ראשי הממשלה הפופולריים שלה, שהיו ביטחוניסטים ומדינאים דגולים, בניסיון לעורר את הסנטימנט השבטי. העניין הוא שלא מעט מזהים דווקא את יו"ר חוסן לישראל בני גנץ כממשיך דרכו של רבין.

בראיון לגלי צה"ל בבוקר שאחרי הפריימריז [12 בפברואר], גבאי נשמע מרוצה מתוצאות הפריימריז, ובצדק מבחינתו. אחרי ימים קשים של סקרים איומים ויוזמות להחליפו, הוא יכול להתעודד מעט וליהנות מכך שהאופוזיציונר הראשי שלו במפלגה ח"כ איתן כבל נדחק למקום לא ריאלי.

מפלגת העבודה הוכיחה ביום שני שהיא עדיין חיה ובועטת, כשמעל ל-30,000 חבריה יצאו מבתיהם והצביעו למען המועמדים השונים. זה אינו דבר של מה בכך כשהסקרים מנבאים קריסה. ההספד מסתבר היה מוקדם מדי. העבודה יוצאת לבחירות 2019 מצוידת ברשימה טובה ומגוונת כאשר שלושה גברים מזרחיים ושלוש נשים במקומות גבוהים. יש סיכוי טוב שהיא תתאושש בסקרים, אם כי אפשר להעריך שדרמה לא תהיה כאן. גם אם מפלגת העבודה תמריא ותעבור את סף עשרת המנדטים, היא לא במשחק המרכזי. תם עידן.

גבאי הכריז בראיון הרדיו שהעבודה בראשותו תעשה הכל כדי להחליף את השלטון, אך סירב להתחייב שימליץ בפני הנשיא על ראש המפלגה הגדולה ביותר במרכז-שמאל להרכיב את הממשלה. עניין של אסטרטגיה? אולי.

כל זה לא ישנה את העובדה שהפריימריז במפלגת העבודה השלימו את תהליך הפיכתה של המפלגה ההיסטורית מאלטרנטיבה מובילה לימין למפלגת נישה חברתית איכותית של חברי כנסת לוחמניים ומוערכים. העבודה מציגה כעת סדר יום חברתי סוציאל דמוקרטי ברור. את מקומה כאלטרנטיבה שלטונית מדינית לשלטון הימין תפסה המפלגה החדשה של  גנץ. יו"ר חוסן לישראל הוא גנרל שנתפס בסקרים כבעל אחוזי התאמה גבוהים לראשות הממשלה וחדר לוואקום שהשאיר גבאי. יו"ר העבודה לעומתו לא נתפס כמזוהה עם הדגל המדיני ולפי הסקרים אינו נחשב אלטרנטיבה לנתניהו נוכח אחוזי התאמה מזעריים לראשות הממשלה. במציאות אחרת בה העבודה הייתה פלטפורמה לאלטרנטיבה שלטונית, לא מן הנמנע שגנץ, כתואם יצחק רבין, היה מוצא את מקומו שם.

בינתיים מפלגת העבודה והעומד בראשה צריכים להתכתב עם המציאות החדשה. בשבועיים האחרונים גבאי הפסיק להצהיר שהוא יהיה ראש הממשלה הבא, מה שמעיד שגם הוא הפנים שהתרחיש הזה אינו מציאותי.

בעתיד הקרוב מאוד, אחרי הבחירות כנראה, כשהשאלה האם גבאי הוא האיש המתאים ביותר להנהיג את מפלגת העבודה תהפוך לקונקרטית, לא מן הנמנע שעל תפקיד היו"ר יתמודדו שמולי ושפיר, ואז יושלם המהפך סופית.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept