ממשלת נתניהו החליטה ב-2016 לבטל את המנהג העולמי לקבוע בכל שנה את תקציב המדינה, והנהיגה תקציב דו-שנתי. ראש הממשלה נתלה בבחריין כמקום היחיד בעולם שבו קיים נוהל כזה. מבחינתו היה בכך די על מנת להימנע ממשא ומתן מייגע עם שותפיו הקואליציוניים על התקציב הבא, ומניסיונות האופוזיציה להשתמש בתקציב כדי לגרום לחוליות חלשות בקואליציה לערער את הממשלה. הכלכלנים מתריעים על הקושי לתכנן לשנתיים מראש בשל שינויים מהירים המחייבים תשובות מידיות. היה זה בג"צ שהציל אותנו שוב, וגרם לביטול השיטה הדו-שנתית לעת עתה, אבל בינתיים היא בתוקף עד סוף שנה זו. על אחד מפירות הבאושים של התקציב הדו-שנתי למדנו לפני ימים אחדים, כאשר התברר כי משרד החוץ הוציא את כל תקציב הפעולות שלו ל-2018 ול-2019 בשנה הראשונה, ולשנה שהתחילה עכשיו לא נותרה לו פרוטה.
הדיפלומטים מתלוננים על כך שפעולות חיוניות של המשרד הוקפאו, כולל תקציב סיוע (הצנוע מדי) למדינות מתפתחות, פעולות הצלה בחו"ל, ואירועי יום העצמאות שבהם מזמין כל שגריר את נכבדי המדינה שבה הוא משרת ומציג את הישגיה של ישראל, כפי שעושות מדינות אחרות בעולם ביום חגן הלאומי. אבל אין אלה הפעולות היחידות המוקפאות. בימים רגילים, המשרד עוסק בהרבה מיזמים, כגון יצוא תרבות ישראלית והבאת עיתונאים ואורחים חשובים לישראל. ברגע זה הכל הוקפא.
