ישראל פולס

בניגוד למה שהוא חושב, נתניהו אינו תחליף למשרד החוץ

p
המחבר
בקצרה
כפי שמשתקף מפעילותו, נתניהו רואה עצמו כמשרד חוץ מוטס שעושה את כל העבודה ואינו זקוק למאות אנשי המקצוע הכפופים לו. ישראל משלמת מחיר כבד על יוהרה זו – ביחסיה עם ידידות ותיקות, בהרס הדיפלומטיה הישראלית, ובמשבר עם יהדות ארה"ב

ממשלת נתניהו החליטה ב-2016 לבטל את המנהג העולמי לקבוע בכל שנה את תקציב המדינה, והנהיגה תקציב דו-שנתי. ראש הממשלה נתלה בבחריין כמקום היחיד בעולם שבו קיים נוהל כזה. מבחינתו היה בכך די על מנת להימנע ממשא ומתן מייגע עם שותפיו הקואליציוניים על התקציב הבא, ומניסיונות האופוזיציה להשתמש  בתקציב כדי לגרום לחוליות חלשות בקואליציה לערער את הממשלה. הכלכלנים מתריעים על הקושי לתכנן לשנתיים מראש בשל שינויים מהירים המחייבים תשובות מידיות. היה זה בג"צ שהציל אותנו שוב, וגרם לביטול השיטה הדו-שנתית לעת עתה, אבל בינתיים היא בתוקף עד סוף שנה זו. על אחד מפירות הבאושים של התקציב הדו-שנתי למדנו לפני ימים אחדים, כאשר התברר כי משרד החוץ הוציא את כל תקציב הפעולות שלו ל-2018 ול-2019 בשנה הראשונה, ולשנה שהתחילה עכשיו לא נותרה לו פרוטה.

הדיפלומטים מתלוננים על כך שפעולות חיוניות של המשרד הוקפאו, כולל תקציב סיוע (הצנוע מדי) למדינות מתפתחות, פעולות הצלה בחו"ל, ואירועי יום העצמאות שבהם מזמין כל שגריר את נכבדי המדינה שבה הוא משרת ומציג את הישגיה של ישראל, כפי שעושות מדינות אחרות בעולם ביום חגן הלאומי. אבל אין אלה הפעולות היחידות המוקפאות. בימים רגילים, המשרד עוסק בהרבה מיזמים, כגון יצוא תרבות ישראלית והבאת עיתונאים ואורחים חשובים לישראל. ברגע זה הכל הוקפא.

קשה להאמין שהידיעה הזו מטרידה את בנימין נתניהו. מי שמכהן הן כראש ממשלה והן כשר חוץ בארבע השנים האחרונות, מי שהעביר בקור רוח פעילות דיפלומטית מובהקת ממשרד החוץ למשרדי ממשלה אחרים כחלק מהתשלומים הפוליטיים ששילם להקמת הקואליציה, סבור, כנראה, כי מדובר במשרד כמעט מיותר, שמוטב לו להתמקד בביקורי אח"מים ובסידורים טכניים אחרים.

כפי שמשתקף מפעילותו, הוא רואה את עצמו כמשרד חוץ מוטס. רק בשבוע שעבר (20 בינואר) חידש נתניהו את הקשרים הדיפלומטיים עם צ'אד, ומי יודע – אולי בקרוב נזכה לראות שגרירות צ'אדית במערב ירושלים. הוא טווה יחסים עם משטרים סמכותניים, יוצר בריתות מפוקפקות עם נשיא הפיליפינים, נשיא ברזיל, ראש ממשלת הונגריה וראש ממשלת פולין, הוא משמש מודל לחיקוי לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ועד לאחרונה הוא נהנה מדלת פתוחה אצל נשיא רוסיה. ביקורו בעומאן (באוקטובר 2018) ופגישתו שם עם הסולטן קאבוס הוכיחו כי הוא עושה מאמצים מוצלחים למדי לתקן את הנזקים הגדולים שעשתה מדיניותו מאז נבחר לראשונה, כאשר גרם לביטול השיחות הרב-צדדיות עם מדינות האזור לנתק עם מדינות ערב שבהן ביקורים רשמיים כאלה היו מובנים מאליהם, ולביטול נציגויות הדדיות שפעלו עד אז בגלוי. במצב זה, מוטב לו שהדיפלומטים ואנשי המנהלה של משרד החוץ יסתפקו בהגעה כל בוקר למשרדיהם ובשיחות חולין עם עמיתיהם. הרי הוא עושה את העבודה האמיתית.

אלא שלא זה המצב. גם אם פה ושם רשאי נתניהו לרשום לעצמו הישגים קצרי טווח, התשלום הלאומי על כך עלול להיות יקר בטווח הבינוני והארוך. נתניהו מהמר על מנהיגי ימין קיצוני, תוך התעלמות מגורמים דמוקרטיים וליברליים במערכת העולמית שעמם מקיימת ישראל קשרים מסורתיים. הזנחת הגורמים הללו באיחוד האירופי, כדוגמה, היא פגיעה ישירה באינטרסים החיוניים של ישראל, לא רק משום שישראל הופכת בהדרגה למדינה שהמועדון שבו היא רואה עצמה חברה מעדיף להתרחק ממנה, אלא גם משום שמדובר ביעד מרכזי לייצוא וייבוא ישראלי, שגם מספק לישראל מענקי מחקר וסיוע בתחומים רבים אחרים. הזנחת הקשרים עם המדינות הדמוקרטיות המובהקות באירופה היא חטא שלא יכופר.

ההיבט השני הוא זה היהודי. אי אפשר להאשים את נתניהו בכך שאינו מכיר את העולם היהודי, בעיקר זה שבארה"ב, או שאינו מבין את חשיבותו, אולם הוא מתנהג כמי שמוכן להקריב את הקשר הטוב עם יהודי אמריקה על מזבח הקואליציה שלו. זה איננו המשבר הראשון עם יהודי העולם, אך דומה שהוא יצר את העמוק שבהם. ביטול ההסכם שאפשר את תפילת נשות הכותל, למשל, אינו מרכזי במהותו. חומרתו של המשבר בקלות הבלתי נסבלת שבה יכול היה ראש הממשלה לחזור בו מסיכום שנעשה בדי עמל, ואשר הביא בחשבון שהיהודים הרפורמים הם הקבוצה המשמעותית ביותר בקרב יהודי אמריקה. לנו, בישראל, קשה להבין את העלבון העמוק שבו קיבלו יהודי ארה"ב את ההחלטה הזו. יותר משנעלבו מביטול ההסכם, הם נפגעו מן הזלזול בהם והנכונות לוותר עליהם. במקום להתמקד בעשייה חיובית שתתמודד עם אתגר ההמשכיות היהודית בעולם, מסתפקת הממשלה בחקיקה נוסח חוק הלאום שגורם לכעס בעולם היהודי (על הפטרונות שיש בו מול יהודי העולם) ולזעם בקרב יהודים ולא יהודים בארץ על הפגיעה החמורה שיש בחוק נגד לא-יהודים. הבטחת הקשר המתמשך עם יהודי העולם היא באחריותה של מדינת ישראל. זהו אחד התפקידים החשובים ביותר של משרד החוץ. בגלל מדיניות נתניהו, הוא הופך לתפקיד חיוני עוד יותר. ביטול פעילויות בתחום זה הוא מהלך מופקר.

זו אינה יכולה להיות תזמורת של איש אחד. מדובר בתזמורת של כאלף איש מיומנים, מסורים, שמשכורותיהם בישראל צנועות מדי, ואשר נאלצים, פעם אחר פעם, לתקן כשלים של שרים בלתי זהירים, להסביר החלטות ופעולות ישראליות שאותן העולם אינו מקבל כמובנות מאליהן, לעסוק בסיוע למדינות מתפתחות ובעוד אינסוף משימות אחרות.

נתניהו זקוק, נואשות, לגורם אחראי ומנוסה המסוגל לאזן את הבריתות הציניות שהוא מייצר ולהבטיח שאלה לא יחסלו בריתות ותיקות וחיוניות. כשר חוץ הוא חייב לדאוג לתקציב משרדו. אסור שמדיניות החוץ של ישראל תשלם מחיר גבוה רק משום ששר החוץ נתניהו מזלזל כל כך במשרדו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: budget, american jews, diplomatic relations, nationality law, chad, jewry, benjamin netanyahu, foreign ministry

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept