ישראל פולס

כתב האישום שנתניהו מחביא מתחת לשטיח

p
המחבר
בקצרה
תיקי נתניהו דחקו מסדר היום הפוליטי את הסיפוח הזוחל של השטחים, שהופך את ישראל למדינת אפרטהייד. אבל אפילו המעריץ של נתניהו והסנגור מספר אחת של ישראל בעולם – עו"ד אלן דרשוביץ, מזהיר מפני המשך מדיניות הסטטוס קוו.

"לא מתחילים שימוע לפני הבחירות אם לא מסיימים אותו עד הבחירות", כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו [6 בינואר], והוסיף כי "לא ייתכן שהציבור ישמע רק את הטענות של צד אחד ולא את התשובות של הצד השני!". הטענה הזאת כובשת את סדר היום הפוליטי ודוחקת הצידה את מדיניות הסטטוס קוו המדיני והסיפוח הזוחל, שהופכים את ישראל למדינת אפרטהייד. זכותו של הפריבילג נתניהו למצות את חזקת החפות תופסת, בסדר היום הציבורי, את מקומה של סוגיית זכויות המיעוטים המקופחים במדינה ובשטחים הכבושים.

אכן, לא ייתכן שאזרחי ישראל ילכו לקלפיות ב-9 באפריל מצוידים אך ורק בטענות צד אחד, כלומר בכתב אישום נגד מועמד לראשות הממשלה. מי יודע, אפשר שבתום שמיעת הטיעונים שיציג צוות הפרקליטים היקר של נתניהו באוזניו, היועץ המשפטי לממשלה ישליך את תיקי 1000, 2000 ו-4000 לפח האשפה. אולי עורכי הדין ישלפו טיעונים מפתיעים, כאלה שחוקרי המשטרה לא שמעו מפי נתניהו כאשר התפנה לארחם במעון הרשמי (ולא כמקובל בחקירות של חשודים מן היישוב בתחנת משטרה או בבית המעצר). אבל, כך נתניהו, האמת תצא לאור רק אחרי שהסוסים יהיו הרחק מהאורווה, כלומר אחרי  ה-9 באפריל.

האמת היא שנתניהו זכה להציג את טיעוניו לא רק בפני ד"ר אביחי מנדלבליט וצוות הפרקליטות שמלווה את החקירות, אלא גם בפני פורומים נרחבים הרבה יותר. בניגוד מוחלט לקובלנה שלו כי "לא ייתכן שהציבור ישמע רק את הטענות של צד אחד ולא את התשובות של הצד השני!", הטענות של "הצד השני", כלומר של ראש הממשלה, נישאות ללא הפסקה במרחב הציבורי. כך, שעות אחדות לאחר שהתלונן על קיפוח גרסתו, השתלט נתניהו בעורמה על ערוצי הטלוויזיה, הרדיו, העיתונות המקוונת והרשתות החברתיות. בחסות התרעה לקראת "הודעה דרמטית", בזמן צפיית שיא, הוא הציג במשך 15 דקות את גרסתו בפרשיות השחיתות [7 בינואר]. 

כדי לסבר את אוזני הבריות, נתניהו "גילה" את המניע המסתתר מאחורי סירובם (לטענתו) של גורמי האכיפה לעמת אותו עם עדי המדינה: תמיכתם בחלוקת ירושלים ובנסיגה לקווי 67'. אילו רק היה מציע לחלק את ירושלים ולסגת לקווי 67' ולהפקיר את ביטחון ישראל, כדבריו, "מסע הציד הנורא נגדי ונגד משפחתי" היה נפסק. פוליטיקאי מנוסה וממולח כנתניהו לקח מן הסתם בחשבון שאפילו משפטן מאופק כמנדלבליט לא יישאר אדיש להאשמה החמורה כאילו הוא והמערכת הכפופה לו משמשים כדור משחק בידי השמאל הקיצוני. מנדלבליט יגיב, נתניהו יאשים, התקשורת תתקוף ונתניהו יתקרבן. 

וכך היה. מנדלבליט הפר את שתיקתו. בזהירות אופיינית, אמר היועץ לחדשות 12 "אני מקצוען. אני עובד לפי ראיות וזה הכל. אסור לתת למתקפות להשפיע וזה לא ישפיע" [19 בינואר]. מנדלבליט גם הדגיש כי "במדינה דמוקרטית שלטון החוק הוא אחד לכל אדם – מהאזרח הפשוט ועד לראש הממשלה".

תגובתו של נתניהו, כצפוי, לא איחרה לבוא. "תוכנית כזאת, שמשודרת ערב החלטה שהיועמ"ש אמור לקבל בענייני, מטרידה", התקרבן ראש הממשלה והוסיף: "הבחירה לשתף פעולה עם תוכנית כזאת, בעיתוי כזה, היא חסרת תקדים בתולדות המשפט הישראלי ומעלה סימני שאלה קשים" .

הוא צודק בהחלט. אך חוסר התקדים של תכנית כזאת, איננו החריג היחיד. בתולדות המשפט הישראלי, ואולי בתולדות כל המדינות הדמוקרטיות הנאורות (לבד מארה"ב בעידן טראמפ), לא היה מנהיג כנתניהו שניצל את הרשתות החברתיות ואת הבמות הציבוריות שעומדות לרשותו למסע דה-לגיטימציה של מערכת אכיפת החוק וערעור האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה והחברה האזרחית.

זאת ועוד. להתקפה על מנדלבליט קדמה הסתערות על מפכ"ל המשטרה הקודם, רוני אלשיך, אשר נתניהו נפרד ממנו במחמאה שליורשו "תהיה עבודת שיקום גדולה לעשות". את מבקר המדינה יוסף שפירא, שמתח ביקורת על התנהלות נתניהו בפרשת בזק-יס, האשים ראש הממשלה בהפצת "פייק ניוז" [יולי 2017]. במכה מתחת לחגורת הביטחון אמר נתניהו בתגובה לדו"ח הביקורת על התנהלות הקבינט במבצע "צוק איתן" כי "בניגוד לדו"ח המבקר, אני מגבה את ראשי צה"ל, השב"כ ומערכת הביטחון" [פברואר 2017].

לשלושת "הציידים" שרודפים את ראש הממשלה ומשפחתו – מנדלבליט, אלשיך ושפירא – יש מכנה משותף. כולם אותרו ומונו על ידו. כך גם עדי המדינה, שלמה פילבר, ארי הארו וניר חפץ, שהמשטרה והפרקליטות נעזרות כעת במסמכים ובהקלטות שהשלושה העמידו לרשותם.

מכאן שיש שלוש אפשרויות שקשה להחליט איזו מהן צריכה להדאיג יותר את אזרחי ישראל. האחת, שכל  ששת הבכירים, כמו גם עשרות החוקרים והפרקליטים שממליצים להגיש כתבי אישום נגד נתניהו, קשרו קשר עם השמאל לבצע הפיכה פוליטית. האפשרות המדאיגה לא פחות היא שישראל מונהגת במשך עשור בידי מאותגר סדרתי בבחירת שומרי הסף הבכירים ביותר במדינה ואנשי סודו הקרובים ביותר. השלישית היא שראש הממשלה הוא אדם מושחת עד היסוד.

יש הטוענים שמעשיו של נתניהו אינם גובלים בפלילים, ולפיכך המקום הנכון לשפוט אותם הוא בקלפי. בולט במיוחד הוא המשפטן האמריקאי-יהודי הנודע אלן דרשוביץ. מאמר שפורסם והופץ בעמוד הפייסבוק של נתניהו [17 בינואר] דרשוביץ טוען שקבלת מתנות ותקשורת אוהדת (הוא מתעלם מכך שהמלצות המשטרה והפרקליטות מלמדות על הזמנת מתנות ולחצים לסיקור חיובי) אינם עבירה פלילית. דרשוביץ קורא להפסיק את ההליך הפלילי נגד נתניהו ולהניח לו לייחד את כישרונו הרב להתמודדות עם האתגרים הגדולים שעומדים בפני ישראל. עם לחץ ציבורי מהסוג הזה נתניהו יודע להסתדר.

כאמור, הוויכוח הלוהט סביב כתב האישום הפלילי (שבדרך) של נתניהו, דוחק אל מתחת לשטיח את הדיון בכתב האישום המדיני-ביטחוני-כלכלי שצריך להגיש נגדו ב-9 באפריל, ללא צורך בשימוע. בכתב האישום הזה צריך לכתוב שאם במקום להתקדם לפתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 67' וחילופי שטחים ישראל תוסיף לדבוק בסטטוס קוו, היא תאלץ לבחור בין זהותה היהודית לדמוקרטית.

הדברים האלה לא נאמרו מפיו של אחד השמאלנים שנושפים כביכול בעורפו של התובע מנדלבליט. הם נכתבו בראיון [2014] שהעניק לכתב העת "עורך הדין" המעריץ של נתניהו והסנגור מספר אחת של ישראל בעולם – אלן דרשוביץ.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: corruption, alan dershowitz, jerusalem, roni alsheikh, indictment, avichai mandelblit, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept