ישראל פולס

מעשה בלעם הפוך: ישראל באה לקבל ברכה מהאו"ם וחטפה סטירה

p
המחבר
בקצרה
גם אחרי שהאו"ם הפיל הצעת החלטה לגנות את חמאס, בישראל לא הודו בכישלון. אבל התבוסה הוכיחה פעם נוספת כי על אף הזלזול של ישראל, האו"ם הוא ארגון חשוב שאי אפשר להתעלם ממנו.

ממשלת נתניהו איננה מחשיבה את האו"ם. עובדה: ראש הממשלה החליט לשגר לשם כשגריר ישראל את האיש שהעז להתמודד נגדו בבחירות הפנימיות על ראשות הליכוד, דני דנון. נאומו החשוב ביותר של בנימין נתניהו בכל שנה מתקיים בעצרת האו"ם, ולקראת כל ספטמבר הוא מכין הפתעה כמי שמחפש בכל פעם מחבוא אחר לאפיקומן.

ממשלת הימין אינה מחשיבה את האו"ם, אך מזעזעת את אמות הספים בכל פעם שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מצטרף לאחד הארגונים המסונפים לאו"ם, שבדרך כלל אף אחד לא שמע עליו עד אז, והיא קופצת בעליצות בכל הצבעה אנטי-ישראלית שבה עולה מספר הנמנעים ומדיניות ישראל זוכה למעט פחות קולות מתנגדים.

אולי משום שהיא כל כך לא מחשיבה את האו"ם, התקבלה התפטרותה של ניקי היילי, שגרירת ארה"ב וישראל באו"ם בצער עמוק וקולני אצלנו, משל איבדנו משענת שאין לה תחליף. ואילו הניסיון שלה להעניק לישראל מתנת פרידה בצורת הצבעה בעצרת האו"ם נגד ארגון החמאס התקבלה כראשית צמיחת גאולתנו.

דני דנון, עוזרה הנאמן של היילי, נערך היטב בסוף השבוע הראשון של דצמבר לקראת יוזמת השגרירה, אך שכח את הכלל התנ"כי לפיו עדיף שחוגר לא ימהר לדבר כמפתח. נראה היה כי ישראל עומדת לקראת ניצחון נדיר באו"ם כתוצאה מגל האהבה כלפינו השוטף באחרונה את מדינות ערב ודיפלומטיה בינלאומית חכמה. כל החישובים אמרו כי הפעם ניתן יהיה לסטור על לחיו של החמאס, בעקבות ירי לפני חודש (12 בנובמבר) של יותר מארבע מאות טילים מרצועת עזה לעבר מטרות אזרחיות בישראל, בהן גני ילדים.

השניים שכנעו אותי ללא קושי רב כי לאחר 700 גינויים לישראל, הגיע הזמן שהעצרת הכללית תגנה פעם אחת גם גורם ערבי הראוי, באמת, לכל גינוי. אלא שדון קישוט וסנשו פנשה שכחו דבר אחד שכל פרלמנטר בעולם לומד אותו בימיו הראשונים בבית המחוקקים: את התקנון צריך לדעת בעל פה.

כאשר ראו מדינות ערב כי הרוב בעצרת תומך בהצעת ההחלטה של היילי, מיהרו וביקשו מחבריה לקיים הצבעה באשר לרוב הדרוש לכך שהצעת היילי תתקבל, והרוב מקרב 193 חברות הפורום הנכבד תמך בכך שהחלטה כזו תותנה ברוב של שני שלישים. בבת אחת השתנתה התמונה. היילי עברה בין ראשי המשלחות, פה איימה, שם ביקשה, ויש אומרים כי אפילו התחננה, עד שהחלה ההצבעה.

כיוון ש-33 מדינות נמנעו בהצבעה, ו-16 ראשי נציגויות נעלמו מן האולם, נוצר רוב בעד הצעתה של היילי (87 מול 57). במצב של רוב פשוט ניתן היה להכריז על ניצחון, אלא שהרוב לא הגיע לכדי שני שלישים, וההצעה נפלה. לא רק שהעצרת לא טרחה לגנות את חמאס על פגיעתו באזרחים ישראליים, היא החליטה החלטה בעייתית להתנגד לגינוי. אפשר לומר כי היה זה מעשה בלעם הפוך: במקום לזכות בברכה מארגון האומות המאוחדות, קיבלנו מכה נוספת. אקורד הסיום של היילי הפך ניצחון לחמאס במישור הדיפלומטי. גם אבו מאזן הפך מעין תינוק שנשבה – הוא פעל נגד ההחלטה והתברך בהכשלתה, למרות שהכל יודעים שהוא לא היה יושב שבעה על גינוי בינלאומי לחמאס.

ניתוח ההצבעה אינו מפתיע. בעלות בריתנו האינטימיות, סין ורוסיה, הצביעו נגד בהמשך למסורת ארוכת שנים שאיננה גורמת לנו לבקר אותן בחריפות יתרה. המדינות שחתמו אתנו הסכמי שלום, ואשר מבחינתן החמאס הוא עצם בגרון, מצרים וירדן, התנגדו להצעת היילי וכך עשו כל מדינות ערב.

מיד לאחר מכן התקיימה בעצרת הצבעה שלישית. הפעם הייתה זו הצעת החלטה אירית, שקראה לאו"ם לעמוד על מימוש החלטת מועצת הביטחון 2334 משלהי כהונתו של ברק אובמה בדצמבר 2016, אשר קבעה כי ההתנחלויות אינן חוקיות וציינה פרמטרים לשלום ישראלי-פלסטיני. ההצעה הזאת נדחתה בשאט נפש על ידי ממשלת נתניהו.

הכישלון האמריקאי-ישראלי באותו יום היה מהדהד. אבל אצלנו לא מודים במהלכים כושלים, כמובן. שגרירנו באו"ם קרא למי שהתנגד להצעה להתבייש. ראש הממשלה דיבר על חצי הכוס המלאה ועל כך שהיה רוב בעצרת לגינוי. הוא שיבח את המדינות שהצביעו בעד הצעת היילי, והביע ביטחון כי בעתיד יגדל הרוב הזה. קשה לדעת אם המאמץ להציג את הכישלון הזה כחצי ניצחון שכנע מישהו.

ראש המשלחת הסעודית לאו"ם, עבדאללה אל מועלימי, היה הפתטי מכולם. מיד לאחר ההצבעות התראיין והסביר כי לו התקבלה הצעת היילי, עלול היה הדבר לפגוע באפשרות להגיע לפתרון שתי המדינות. לא פחות ולא יותר. מדוע? והרי החמאס עצמו מתנגד בכל תוקף לפתרון שתי המדינות, וביום טוב הוא מוכן לדבר על כך שבשלב הראשון תקום מדינה פלסטינית בגבולות 1967, מבלי לציין מיהו השכן של מדינה עתידה זו וכיצד בכוונת הארגון להביא להיעלמותו.

אבל מועלימי בוודאי ידע את אשר הוא סח כאשר הוסיף ואמר כי הצעת היילי עלולה הייתה להסיט את תשומת הלב מן הכיבוש הישראלי, ההתנחלויות, והמצור על השטחים הכבושים.

כן. ההצעה של השגרירה האמריקאית הייתה במקומה, ונכון היה שהאו"ם יגנה את חמאס. אבל הדרך שבה נעשה הניסיון להשיג רוב בעצרת האו"ם, תוך התעלמות מן התקנון, הייתה שלומיאלית. התוצאה הייתה מזיקה והוכיחה שוב כי האו"ם הוא ארגון חשוב, שאי אפשר להתעלם ממנו, וכי כאשר דוד בן גוריון הגדול אמר "או"ם שמום", הוא פשוט פלט שטות. ואחרון אחרון: האשליה שלפיה מדינות ערב יעמדו כאחד ויצביעו נגד גורם פלסטיני נמצאת במנעד שבין נאיביות ואיוולת. מי שינסה להשיג שלום עם העולם הערבי תוך עקיפת הנושא הפלסטיני ייכשל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept