מצעד הציניות הירושלמי

לשון הכרזתו של ראש ממשלת אוסטרליה כי ממשלתו מכירה במערב ירושלים כבירת ישראל, ויותר מכך שלל התגובות המגוונות שליוו אותה, מייצגים נאמנה את מצבו העגום של מה שמכונה "תהליך השלום".

al-monitor .

נושאים מכוסים

israeli-palestinian conflict, australia, jerusalem, israeli occupation, united nations

דצמ 20, 2018

אוסטרליה הרחוקה איננה חברה קבועה במועצת הביטחון וגם לא נמנית על מועדון המזרח התיכון הנכבד המכונה "הקוורטט". בדרך כלל עמדותיה בנוגע לסכסוך הישראלי-הפלסטיני הן בתצורת "העתק הדבק" של מדיניות הממשל התורן בוושינגטון. והנה, בימים אלה החלטתה של אוסטרליה להכיר במערב ירושלים כבירת ישראל [15 בדצמבר] העלתה אותה לכותרות מדורי המזרח התיכון בתקשורת העולמית. הנפת דגל אוסטרליה מעל משרדים חדשים לענייני סחר וביטחון שייפתחו בירושלים, ראויה בדוחק להערת שוליים בדפי ההיסטוריה של הסכסוך. אולם, לשון ההחלטה, ויותר מכך שלל התגובות המגוונות שליוו אותה, מייצגים נאמנה את מצבו העגום של מה שמכונה "תהליך השלום". קשה למצוא דוגמא טובה יותר להפיכתו של משא ומתן מדיני לסחר-מכר ציני.

נתחיל בהכרזה של ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, בנאום שנשא בסידני, כי ממשלתו מכירה במערב ירושלים כבירת ישראל. עם זאת, הוא הדגיש, "אנו מצפים להעביר את השגרירות שלנו למערב ירושלים לאחר השגת הסדר קבע וכתמיכה בו". אבל אם מכירים – למה לא מעבירים? אולי בגלל "הפקעת הקרקעות, ההריסות וההתנחלויות שמערערות את השלום ותורמות למבוי הסתום (בתהליך המדיני)", כדברי מוריסון באותו נאום.

וכיצד אוסטרליה מבטאת היום את תמיכתה בהסדר קבע שיכשיר את הקרקע, כך לפי מוריסון, להכרה במזרח ירושלים כבירת פלסטין? ובכן, עשרה ימים לפני אותו נאום [5 בדצמבר] הצביעה משלחת אוסטרליה באו"ם נגד החלטה שתומכת ללא עוררין בפתרון שתי המדינות ישראל ופלסטין, החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון על בסיס גבולות 1967, ואימוץ יוזמת השלום הערבית, מפת הדרכים והחלטת מועצת הביטחון 2334 מדצמבר 2016.

156 מדינות תמכו בהחלטה, ורק ארבע – אוסטרליה, ליבריה, איי מרשל ונאורו – נענו לבקשת ישראל וארה"ב להצביע נגד. הצבעתה של אוסטרליה נגד החלטה הקוראת לקדם את פתרון שתי המדינות, מהלך שלא זכה לכותרות הראויות, הרשימה את הפלסטינים יותר מההבטחה, העתידנית משהו, להכיר במזרח ירושלים כבירת פלסטין עם בוא השלום (המשיח?).

ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, סאיב עריקאת, טוען שמעמדה של ירושלים על כל חלקיה הוא אחת הסוגיות שצריכות למצוא את פתרונן במשא ומתן על הסדר הקבע. עריקאת "שוכח" לציין שבכל הדיונים שהוא השתתף בהם על מעמד הקבע של ירושלים, הצד הפלסטיני הכיר במפורש בישראל בקווי 67' ובחלקה המערבי של ירושלים כבירתה, כבסיס להסדר קבע. יתרה מכך, הפלסטינים הסכימו שבמסגרת הסדר חילופי שטחים הם יכירו בריבונות ישראל בשכונות היהודיות שהיא הקימה במזרח העיר מאז 67'.  

כאשר "התהליך המדיני" נמצא בתרדמת, הבאזר המזרח תיכוני מתעורר לחיים. מצד אחד ראש ממשלת מלזיה, מהאטיר מוחמד, מחה נגד המהלך האוסטרלי והכריז כי "ירושלים הייתה תמיד תחת פלסטין" [16 בדצמבר]. מנגד, שר החוץ של בחריין ח'אלד בן אחמד אל-ח'ליפה, הגדיר את הצהרת הליגה הערבית נגד אותו מהלך "רטוריקה גרידא וחסרת אחריות" [15 בדצמבר] וציין כי החלטתה של אוסטרליה אינה עומדת בסתירה ליוזמת השלום הערבית. מהבחינה הפורמאלית אל-ח'ליפה צודק, אך גם הוא יודע מן הסתם שיוזמת השלום הערבית רחוקה מממשלת נתניהו-בנט כרחוק רובע הבילויים של סידני מהרובע היהודי בחברון.

כפי שציינה השבוע [17 בדצמבר] מנכ"ל עמותת "עיר עמים" יהודית אופנהיימר, אוסטרליה הצליחה לעצבן לא רק את הערבים. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאינו מחמיץ הזדמנות להעלות את ירושלים על ראש שמחתו, הפנה את הכתבים שביקשו את תגובתו למהלך האוסטרלי לדובר משרד החוץ. הלה בחר להצביע על חצי הכוס המלאה ובירך את ההחלטה של ממשלת קנברה לפתוח בירושלים משרד סחר והגנה אוסטרלי. לעומת זאת, השר לשיתוף פעולה אזורי, צחי הנגבי, התמקד בחצי הכוס הריקה והדגיש כי "אין דבר כזה 'מערב ירושלים' ו'מזרח ירושלים'" וכי ירושלים היא "הבירה הנצחית והבלתי מחולקת של ישראל". יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לא הסתפק בנזיפה חמורה, וטען שההחלטה מעודדת בעקיפין אלימות פלסטינית. לא פחות.   

כל תלמיד שנה ראשונה בחוג ללימודי מזרח תיכון יודע שפתרון שתי המדינות קשור בטבורו לפתרון שתי הבירות. התגובה הישראלית להכרה של אוסטרליה באבחנה הזאת מדגישה שפניה של ממשלת ישראל לניהול הסכסוך ולא לפתרונו. כפי שנטען בפוסט של "עיר עמים", לנוכח המציאות הזאת ההכרה האוסטרלית היא צעד חד-צדדי שמחריף את חוסר-הסימטריה בירושלים ומהווה פרס שישראל של נתניהו אינה ראויה לו. דברים דומים כתב ראש קבוצת העבודה למדיניות של ארגוני השלום, השגריר (בדימוס) אילן ברוך, לראש ממשלת אוסטרליה.

לא בטוח שהמכתב הונח על שולחנו של מוריסון. לעומת זאת, ראש הממשלה האוסטרלי קרא מן הסתם בעניין רב את הודעת הברכה שפרסמה המועצה לאוסטרליה/ישראל (AIJAC) על "הכרה ממשלתית במציאות שירושלים היא בירת ישראל." מוריסון  רשאי להיות מרוצה מכך שארגון המייצג את הזרם המרכזי בקהילה היהודית באוסטרליה, כתב כי ההחלטה שקיבל בעניין ירושלים "מדגימה את אומץ הלב שגילה מול בריונים שאין להם אינטרסים של שלום בלב". זה המקום להזכיר כי "אומץ הלב" הירושלמי פרץ במלא עוזו בחודש אוקטובר האחרון. מוריסון התייצב אז מאחורי הבטחתו של השגריר לשעבר לישראל דיוויד שארמה לקדם את נושא העברת השגרירות לירושלים. ההבטחה אולי  דיברה אולי ללבם של בני הקהילה היהודית הגדולה במחוז הבחירה שלו, אך לא הספיקה להעביר את שארמה לפרלמנט. למרבה הצער, נראה כי לא תהיה זו התחנה האחרונה במצעד הציני הירושלמי.   

מאמרים מומלצים

הסדרה בעזה – בין סיסמה ריקה לאחיזת עיניים
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 25, 2020
האנטי-נורמליזציה בגדה צוברת תאוצה: מה יעשו ארגוני השמאל?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 20, 2020
שקט, בוחרים: מדינת פלסטין חייבת להתאזר בסבלנות
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 20, 2020
האם השמאל הציוני יצביע לרשימה המשותפת?
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 18, 2020
בדחייתו את התכנית, אבו מאזן אינו מוותר על פיתוי כלכלי גדול
יוסי ביילין | דונלד טראמפ | פבר 16, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020