ישראל פולס

חוק גדעון סער הוא חוק מלוכת נתניהו

p
המחבר
בקצרה
האמון הציבורי המוחלט בנתניהו, ורצועת הביטחון הפוליטית שמקיפה שליט ריכוזי כמוהו ומאפשרת לו לחוקק חוק בעייתי שנועד לחלץ אותו מספסל הנאשמים, הם עדות מדאיגה להיחלשות מנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית.

האדישות שבה קיבל הציבור הישראלי את המלצות המשטרה להעמיד לדין את ראש הממשלה באשמת שוחד וסקרי דעת קהל שמוסיפים להחמיא לו, מזכירים את האבחנה של דונלד טראמפ מינואר 2016: "אני יכול לעמוד בשדרה החמישית בניו יורק ולירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים." בנימין נתניהו יכול להשתלח במשטרה, לחלק תעודות כשרות לאנטישמים, להסית נגד פעילי זכויות אדם, להעליב פעילה חברתית מקריית שמונה ולצרף את רעייתו למשלחת דיפלומטית לגואטמלה, ועדיין לא לאבד בוחרים. הפזמון החוזר ביותר בשיחות סלון הוא "נכון שהוא מושחת, אבל יש לך מישהו יותר טוב?" המענה המקובל הוא הנהון הסכמה.

בשעה שמתנגדיו של הנשיא האמריקאי יכולים לייחל לכך שממצאי צוות החקירות של רוברט מולר יקרבו את קץ הקריירה הפוליטית של טראמפ, נתניהו לא צריך למהר לתפוס תור בלשכת התעסוקה. בעוד שהמפלגה הדמוקרטית, אשר מציגה אלטרנטיבה למדיניות הממשל, הצליחה לכבוש את בית הנבחרים, מפלגות המרכז-שמאל הישראלי אינן מאיימות על שלטון הימין-חרדים. דומה שכל פרשיית שחיתות שנחשפת מחזקת את כוחו של נתניהו. הוא שבר את שיא העולם הדמוקרטי בכל הזמנים במספר התיקים הפליליים והמיניסטריאליים שפוליטיקאי אחד מחזיק בידיו בעת ובעונה אחת.       

למרבה האבסורד, אם יוגש נגדו כתב אישום, נתניהו יאלץ להיפרד רק מתיקי הביטחון, החוץ, הבריאות והקליטה שבהם הוא מחזיק כיום. על פי החוק, יש אומרים לקונה אבסורדית בחוק, רק לראש הממשלה שמורה הזכות לחלוק את עתותיו בין לשכתו בקריית הממשלה לספסל הנאשמים.

נתניהו מצדו אינו חושש שהדבר ישפיע על בוחרי הליכוד. אז מה אם נתניהו אמר בעבר שיש חשש כי "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי" [2008]. הוא בכלל התכוון לראש ממשלה ששמו אהוד אולמרט, לא לבנימין נתניהו. כשמדובר בו, האינטרס הלאומי הוא שמשפחת נתניהו תשכון ברחוב בלפור עד קץ הימים, גם אם בית המשפט (ש"כידוע", נשלט בידי שמאלנים) יפסוק שזו משפחת פשע.

עם זאת, נתניהו מוטרד מהסכנה שנשיא המדינה ראובן ריבלין יסרב להיכנס להיסטוריה כנשיא הראשון שהטיל את הרכבת ממשלת ישראל על אדם שקופת שרצים רובצת עליו. כדי למנוע את האפשרות שהנשיא יטיל את המשימה על חבר כנסת אחר מצמרת נבחרי הליכוד, הפיץ נתניהו בפומבי את הטענה כי "שר לשעבר בליכוד (הוא כיוון לגדעון סער) מדבר עם גורמים בקואליציה ורקח תרגיל חתרני, שאני אביא את הליכוד לניצחון סוחף בבחירות ואחר כך ידאגו שאני לא אהיה ראש ממשלה" [24 באוקטובר].

כדי לסתום את הלקונה הזאת, כדבריו, משמע להגביל את סמכותו של הנשיא, הביא נתניהו השבוע [9 בדצמבר] לאישור מזורז של ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שתחייב את הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על ראשה של אחת המפלגות שהתמודדו בבחירות. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב, כי  החוק הקיים עלול להביא למצב אבסורדי שבו מלאכת הרכבת הממשלה תוטל על חבר כנסת שאינו ראש מפלגה ואשר לא היה כלל מועמד לעמוד בראשות הממשלה במהלך הבחירות עצמן. מצב שלא נוצר מאז קום המדינה.

לעומת זאת, אם החוק החדש יעבור, יתכן מצב שבו ראש המפלגה הגדולה ביותר ייאלץ לפרוש בתקופה שבין הבחירות לכינון הממשלה (לדוגמא, עקב בעיה פלילית או רפואית) והנשיא יהיה מנוע מלהפקיד את הרכבת הממשלה בידי מחליפו. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי תיאר תרחיש בעייתי כזה בישיבת ועדת השרים לחקיקה. לפי ניזרי, המצב הזה עלול להוביל לבחירות חוזרות.

למרות הקשיים המהותיים הללו, כעבור שלושה ימים [12 בדצמבר] הובאה ההצעה לאישור מליאת הכנסת בקריאה טרומית ועברה ברוב של 60 חברי קואליציה נגד 55 נציגי אופוזיציה. ראשת מרצ, ח"כ תמר זנדברג, כינתה את התומכים "חסרי חוליות" שמספקים לנתניהו חומת מגן אנושית. המשמעות המעשית של החוק היא "תמות נפשי עם פלישתים" (שופטים טז ל).

אף שבשנה הבאה [אוקטובר 2019] נתניהו יחגוג את יום הולדתו השבעים, אין סימן לכך שהוא מתכנן לצאת לגמלאות. לפני יותר משני עשורים, במהלך כהונתו הראשונה בראשות הממשלה, אמר נתניהו כי "אם לא נעשה את זה בקדנציה הראשונה, אולי נעשה מה שצריך בקדנציה השנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך. תעשה את הדברים, לך הביתה - במובן הפוליטי" [1997]. באותה ההזדמנות הוא גם התפאר כי היה אחד מיוזמי תיקון לחוק "שיגביל את  כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות". אבל מאז נתניהו התמודד וזכה בשלוש קדנציות נוספות, ועוד ידו נטויה. זאת ועוד, בינואר השנה [2018] דחתה הקואליציה בראשותו הצעת חוק יסוד של חברי הכנסת יאיר לפיד מיש עתיד ומירב מיכאלי מהמחנה הציוני, להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות החל מהכנסת ה-21.

נייר עמדה שפרסם אז המכון הישראלי לדמוקרטיה שלל את הרעיון, בין השאר בטענה כי "שסתומי הביטחון המשטריים" בישראל אשר מאפשרים את החלפתם של ראשי ממשלה, עדיין משמשים ערובה מספקת מסכנות של ריכוזיות יתר והשחתה. מומחי המכון בחרו להזכיר את "הלחצים הקואליציוניים שהובילו את אולמרט להכריז על התפטרותו על רקע חשדות למעורבותו בפרשיות שחיתות." ברם,  חברי הקואליציה הנוכחית מתחרים זה בזה בהאדרת שמה של משפחת נתניהו, כמו היו חבורת סריסים בחצרה של משפחת מלוכה. שלל החוקים שנועדו להנציח את שלטונו של פוליטיקאי "השקוע עד צוואר", כהגדרתו, בפרשיות שחיתות, מעידים שמנגנוני ההגנה של החברה נרדמו בשמירה על הדמוקרטיה הישראלית.  

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept