ישראל פולס

הרצח הכפול של יצחק רבין

p
המחבר
בקצרה
במבחן התוצאה הפוליטית שלו, רצח יצחק רבין יכול להיחשב לרצח הפוליטי הנקי ביותר בהיסטוריה. לא רק שמובילי ההסתה אשר הכשירה את הקרקע לרצח לא שילמו על כך מחיר פוליטי, נתניהו וחבריו הופכים את עצמם לקורבנות הפוליטיים של רצח יריב פוליטי.

אומרים שהזמן הוא המרפא הטוב ביותר מיגון ואובדן. מדרך הטבע שבחלוף השנים מאז שראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח בידי מחבל יהודי [1995], היגון והאובדן הולכים ומתקהים. אך גיבוריו הפוליטיים של יגאל עמיר אינם מסתפקים בשחיקת הזיכרון. לא רק שהימין המתנחלי מסרב להודות באחריותו לגל ההסתה העכור שקדם לרצח, זה שהניע את הרוצח – כך על פי הודאתו – לירות בגבו של ראש הממשלה; לא די בכך שהרצח חיבל אנושות בהסכם אוסלו וסייע לימין בראשות בנימין נתניהו לזכות בירושה הפוליטית; השבוע, במלאת 23 שנה לרצח הפוליטי, אותם אנשי ציבור שהובילו את המערכה נגד "פושעי אוסלו", ניכסו לעצמם את קורבנוּת הרצח. הם עושים זאת בעזרת "אנשים טובים באמצע הדרך" כמילות שירה של נעמי שמר.

שעה קלה לאחר עצרת הזיכרון שהתקיימה במוצאי שבת בכיכר רבין [3 בנובמבר], צייץ ראש הממשלה נתניהו כי "מצער שהפכו את עצרת הזיכרון לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לכנס פוליטי. אלה שרוממות חופש הביטוי בגרונם מנסים להשתיק כל מי שלא מסכים איתם". בנו ושופרו יאיר נתניהו שיתף פוסט לאמור: "פרופורציות. 24 אלף חללי מערכות ישראל – יום זיכרון אחד. 6 מיליון חללי שואה – יום זיכרון אחד. רצח רבין – 10 ימי זיכרון".

יו"ר הבית היהודי ושר החינוך נפתלי בנט כינה את העצרת "הפגנת שמאל מבישה". פטרונם של הקיצונים שבמתנחלים לא שכח להוסיף כי "לא הימין רצח את רבין, אלא יגאל עמיר". הגדיל לעשות יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שהטיל ספק בכך שהרוצח השיג את מטרתו והוסיף שאם השיג משהו, "אז הן המטרות ההפוכות ממה שהרוצח הנתעב הזה כיוון להשיג". רוצה לומר, השמאל רוכב על הרצח על גבו של הימין וקוטף את הפירות הפוליטיים.

את תפקיד הקוזק הנגזל הראשי שיחק הפעם השר צחי הנגבי, זה שעבר אחרי אריאל שרון מהליכוד לקדימה וחזר לליכוד. הוא העניק לקריאות הבוז שהפריעו לנאומו בעצרת פרשנות פוליטית קוניוקטורלית. "נאמתי לעם וללב של העם", הוא אמר אחרי העצרת, "הניסיון לייחס לחצי מהעם פעולה של אדם קנאי אחד לא הצליח. לא נפקיר את העצב והגעגועים שיש לנו לצד השני של המפה. הכאב שלנו זהה, ולכן אני שמח שהגעתי".

הנגבי ציין כי הוא לא ייחס חשיבות לקריאות הבוז, והודה כי הוא ניצל את ההזדמנות כדי ל"לדבר לאנשים בבית" ולהשמיע להם את קול הימין/המחנה הלאומי. מקורבו של ראש הממשלה שאינו חדל להסית נגד מיעוטים, ארגוני זכויות אדם, עיתונאים וחוקרי משטרה, אמר על הפוסט ששיתף בנו של ראש הממשלה כי, "יש כאלה שמטעמים פוליטיים מעצימים את הדעות לקראת שנת בחירות," וקרא "לשמור מכל משמר על ניהול מאבק דמוקרטי". 

יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, שהתקבל אף הוא על ידי חלק ניכר מבאי העצרת בקריאות בוז וברעש זמבורות (מעין חצוצרות), עלה לבמה כדי להציב את עצמו במקום החביב עליו – על הגדר. הוא מתח קו ישר בין "השוליים משמאל והשוליים מימין", כאילו שהשמאל הישראלי היה שותף לרצח ראש הממשלה. "לא כל מי שחושב אחרת הוא קיצוני ואיום קיומי", המשיך לפיד את הסימטריה המדומה שנהפכה לסמל המסחרי של הסחורה הפוליטית החלולה שלו.  

מארגנת העצרת, תנועת "דרכנו", שמבקשת לבטא את "הרוב המתון", היא זו שאחראית להזמנתם של דוברים שאין דבר וחצי דבר בין עמדותיהם המדיניות לבין אלו שעלו לרבין בחייו. הם מבקשים "לאחד את העם", אך מסייעים לטשטוש טביעות האצבע של הנהגת הימין על אקדחו של הרוצח.

יו"ר האופוזיציה ציפי לבני ויו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי סירבו להשתתף בעצרת המחאה של השמאל היהודי והערבי נגד חוק הלאום בחודש אוגוסט האחרון. ח"כ מיקי רוזנטל מהעבודה, היחיד מבין חברי הסיעה היהודים שהשתתף אז בעצרת, הביע אכזבה מכך שחבריו למחנה חששו להתייצב בכיכר רבין לצדם של חברי כנסת ערבים, "שמא יבולע להם מבחינה ציבורית או פוליטית". רבין, יש לזכור, לא חשש להסתייע בחברי הכנסת הערבים, חרף הביקורת הגזענית מימין, כדי להעביר את הסכם אוסלו על חודו של קול. 

הזמנתו של נציג הממשלה אשר חוקקה את החוק הגזעני אל במת הנואמים בכיכר רבין, לא הפריעה לראשי האופוזיציה להתייצב הפעם על הבמה. ח"כ תמר זנדברג, יו"ר המפלגה הציונית היחידה שהשתתפה בעצרת נגד חוק הלאום, נאלצה להיאבק על הזכות לדבר בעצרת לזכר רצח רבין. אפשר שהיא הגזימה מעט כשאמרה שזה היה הרצח הפוליטי המוצלח ביותר בהיסטוריה, אך במבחן התוצאה הפוליטית שלו הוא יכול להיחשב לרצח הפוליטי הנקי ביותר בהיסטוריה. לא רק שעד היום מובילי ההסתה, אשר הכשירה את הקרקע לרצח, לא שילמו על כך שום מחיר פוליטי, ראש הממשלה וחבריו הופכים את עצמם לקורבנות הפוליטיים של רצח יריב פוליטי.

כפי שאמרה ח"כ זנדברג, נתניהו מוודא שמורשת הרצח תישאר על כנה כדי שמורשת השלום תישאר עמוק בקבר. עשר שנים בשלטון, ועוד יד הבוחר הנטויה, מלמדות שהזמן פועל לטובתו.

נמצא ב: oslo accords, nationality law, tzachi hanegbi, assassination, right wing, benjamin netanyahu, yitzhak rabin

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept