ישראל פולס

פתיחת מושב החורף: מה יגיע קודם, בחירות או מלחמה בעזה?

p
המחבר
בקצרה
בעוד נתניהו מתפאר בהישגיו בעשור האחרון ומתאר לציבור יקום פסטורלי מבלי להזכיר את החזית הדרומית המתחממת, רקטה מעזה מערערת על קביעתו. גוש השמאל-מרכז ממשיך מצידו במלחמות פנימיות שאינן מאפשרות לו להציע אלטרנטיבה שלטונית משמעותית לליכוד.

שתי מטרות לניגוח סימן לעצמו יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי בפתיחת מושב החורף של הכנסת [15 באוקטובר]: ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד. הראשון הוא היריב הטבעי, ראש מחנה הימין שאותו מבקש גבאי להחליף; השני הוא קולגה לגוש השמאל-מרכז הרואה את עצמו כמי שמסוגל להפיל את ראש הממשלה.

מבין השניים, המתקפה על לפיד היא היותר מעניינת ומשמעותית. גבאי ניצל את נאומו בישיבת סיעת המחנה הציוני כדי לסמן את לפיד כמי שמונע את הפלת ממשלת נתניהו משום שהוא תומך בחוק הגיוס. "הוא מוכר את השוויון בנטל עבור כיסא בממשלה הבאה ומשמש כשכפ"ץ של הממשלה של נתניהו", האשים גבאי את לפיד.

ההתנפלות של גבאי על לפיד נבלעה שלא בצדק בתוך האינטנסיביות של יום פתיחת מושב החורף, הראיונות האינסופיים ושלל הצהרות פופוליסטיות של ערב בחירות. מציאות שבה יו"ר המחנה הציוני תוקף ראש מפלגה "אחות" למחנה משרתת בעצם את נתניהו, ולא מאפשרת יצירת אלטרנטיבה מוצקה לשלטונו. גבאי נאלץ לעשות זאת מטעמי הישרדות אישיים – מצבה של מפלגתו בסקרים קשה ומאחורי גבו נרקמות תכניות להחלפתו. באמצעות מתקפה על לפיד, גבאי מקווה להחזיר אליו מנדטים שנדדו בתוך המחנה. זוהי הדרך הקלה מבחינתו להשיג אלקטורט זמין.

מצבה הקשה של "האלטרנטיבה" לשלטון נתניהו נראה עוד יותר קשה בעת נאומה של יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני. הנאום היה מצוין, ממוקד, והציג אלטרנטיבה רעיונית-מדינית לממשלת הימין של נתניהו. לבני דיברה על הצורך הדחוף בהתנעת תהליך מדיני ועל העדר תוכנית לפתרון בעיית עזה. אבל העניין הוא שלבני אינה זאת שעומדת בראש המחנה הציוני ולכן היא אינה יריבתו של נתניהו. זוהי אנומליה הכרחית משום שגבאי אינו חבר כנסת ואינו יכול לכהן בתפקיד יו"ר האופוזיציה, אך באופן הזה מתקשה מפלגת האופוזיציה הראשית לייצר תודעתית וציבורית יריב לנתניהו.

כך קריאתה של לבני בסוף נאומה לכל ראשי המפלגות "השותפות לדרך" להצטרף אליה, הייתה נטולת הקשר ממשי. "חובתנו לעמוד כגוש ולכתוב ביחד שוב את הווייז הלאומי", היא אמרה, "אנחנו נתאחד ביחד לגוש אחד גדול, אנחנו ניתן תקווה, ורבים וטובים יצטרפו ואז גם ננצח".

לבני לא הזכירה שמות כמובן, אבל כיוונה ללפיד ואולי גם לרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שעל פי הפרסומים מתכנן לרוץ במסגרת מפלגת מרכז-שמאל חדשה. גנץ, מבלי לומר מילה אחת או לפעול רשמית, כבר זוכה בסקרים לתוצאה נאה של כ-13 מנדטים. האלקטורט הזה מגיע ממפלגות השמאל-מרכז וגם מהליכוד.

לקריאה של לבני אין באמת משמעות אופרטיבית וגם אין לה היתכנות. הדבר האחרון שלפיד יעשה הוא לחבור אל המחנה הציוני, לאחר שבכל כוחו הוא פעל להרחיק את עצמו מכל קרבה ל"שמאל". באין איחוד, וכאשר גוש השמאל-מרכז סובל ממלחמות פנימיות, לא ניתן להציג אלטרנטיבה שלטונית משמעותית לנתניהו אשר תסוב סביב מנהיג אחד ומפלגה אחת חזקה וגדולה.

מחנה השמאל-מרכז בתצורתו הנוכחית, בוודאי כפי שבא לידי ביטוי ביום פתיחת המושב, לא קרוב אפילו לאיחוד כוחות. המחנה הציוני ויש עתיד נוגסים באותו אלקטורט, ובקרוב כנראה ייכנס למעגל הזה גם גנץ.

גם בקואליציה לא חסרים מחזות אבסורדיים. בעוד רוב ראשי מפלגות הקואליציה מעדיפים לדחות עד כמה שניתן את מועד הבחירות, דווקא ראש הממשלה הוא זה שחותר לפרק את הממשלה. על פי כל הסקרים האחרונים, נתניהו היה מנצח בפער משמעותי אם הבחירות היו מתקיימות היום. לנתניהו יש את שיקולי ההישרדות שלו, הקשורים ללוח הזמנים המשפטי בעניין חקירותיו. הרושם הוא שנתניהו מעוניין לפתוח בקמפיין בחירות לפני שהפרקליטות תכריע האם להגיש נגדו כתב אישום.

על רקע הבשורה שיצאה ביום ראשון בערב [14 באוקטובר] מהמפלגות החרדיות על פשרה מסתמנת בחוק הגיוס, מיהרו ראשי מפלגות הקואליציה להצהיר כי אין סיבה ללכת לבחירות. חוק הגיוס, שאמור היה להוות מבחינת נתניהו את העילה לבחירות מוקדמות, קיבל תפנית לנוכח הנכונות שהביעו החרדים להתפשר. "מי שחיפש תירוץ ללכת לבחירות, שיחפש תירוץ אחר", עקץ יו"ר ישראל ביתנו שר הביטחון אביגדור ליברמן את ראש הממשלה.

במקביל, בישיבת סיעת הבית היהודי, הבהיר יו"ר המפלגה ושר החינוך נפתלי בנט כי הבחירות צריכות להתקיים במועדן (נובמבר 2019) וכי "חוק הגיוס פתיר". בנט כמו ליברמן, החרדים וכחלון – מרכיבי הקואליציה הנוכחית – מעוניינים כל אחד מסיבותיו בזמן נוסף עד הבחירות, אך ספק רב אם יצליחו לכפות זאת על נתניהו. הם כולם מעריכים שנתניהו הוא זה שירכיב את הממשלה הבאה ומייחלים להיות חלק ממנה.

נתניהו מבחינתו כבר השיק בנאומו במעמד פתיחת המושב את קמפיין הבחירות שלו, שכלל שיר הלל עצמי על הישגיו בעשור האחרון בו הוא מכהן בתפקיד. נתניהו מנה הישגים בכלכלה, בביטחון ובמדיניות החוץ, כולל יחסיו המצוינים של ראש הממשלה עם טראמפ, לצד הלעג הקבוע לשמאל "החמוץ" והטלת אשמה על אבו מאזן על כך שלא מתקיים תהליך מדיני. נתניהו לא הזכיר אף לא במילה אחת את עזה – החזית הדרומית שבאותו הבוקר רשמה עוד התחממות לקראת מה שנראה כמו מלחמה נוספת. זה כמובן לא היה מקרי. נתניהו מעדיף לתאר לציבור יקום פסטורלי, או כלשונו "זה היה עשור מופלא, לא רק מבחינה כלכלית".

השאלה כעת היא מה יתרחש לפני מה: בחירות חדשות או מלחמה בעזה? נתניהו כבר הוכיח שאינו שש להילחם, בוודאי שלא בתקופת בחירות. יומיים אחרי פתיחת מושב הראה חמאס שהוא איננו מתחשב בשיקוליו הפוליטים של נתניהו. הרקטה שנורתה ביום רביעי לפנות בוקר מעזה אל בית בבאר שבע הצביעה על כך שלא הכל בידיו של ראש הממשלה. לכן, יכול להיות שגם עזה תיכנס אל תוך חישובי ההישרדות האישית שלו, בבואו לקבל החלטה על פירוק הממשלה.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: עזה

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept