ישראל פולס

במצב מדיני אחר חכירת האדמה הירדנית הייתה נמשכת

p
המחבר
בקצרה
מלך ירדן לא הפר את הסכם השלום בכך שמימש את הסעיף המאפשר לו להפסיק להחכיר את אדמת מדינתו. אם תוקם בישראל ממשלה אחרת, שתהיה מעוניינת במו"מ עם הנשיא מחמוד עבאס, יכול להיות שלחקלאי צופר ונהריים תהיה אפשרות להמשיך ולעבד את השדות

יום לאחר החתימה על הסכם אוסלו [ספטמבר 1993] הזדרזו הירדנים לחתום, עם נציגים ישראלים בוושינגטון, על מזכר הבנות לקראת הסכם שלום ישראלי-ירדני. הם הופתעו מתהליך אוסלו וגם קצת נבהלו ממנו, ורצו להבטיח את מקומם בהסדרים החדשים המתהווים באזור. באותו רגע החל המשא והמתן בין שתי המדינות אשר הסתיים בארמונו של המלך חוסיין, כאשר ראש ממשלת ישראל דאז יצחק רבין ומלך ירדן יושבים בארבע עיניים שעות ארוכות לתוך הלילה ומסכימים ביניהם על כל הנקודות שנותרו עד אז במחלוקת.

בעקבות מזכר ההבנות, ביקשו כמה מנציגי יישובי הערבה בנגב להיפגש איתי. הם הסבירו כי יש להם מידע חשוב הנוגע לשלום עתידי בין ישראל לירדן. כשקיבלתי אותם, הופתעתי לשמוע את סיפורם ואת בקשתם.

הם סיפרו לי כי במהלך השנים שלאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן ב-1949, הזיזו החקלאים הישראלים במושבים ובקיבוצים בערבה את סימני הגבול שבין שתי המדינות, וכבר זמן רב הם מעבדים את שדותיהם מעבר לקו מבלי שהירדנים ימנעו זאת מהם. לדבריהם, אם הסכם השלום ינציח את גבול שביתת הנשק, יישבר מטה לחמם. הם דרשו שנדאג לכך שהגבול החדש יכלול את שטחי העיבוד שלהם.

נדהמתי מהסיפור וגם מהדרישה. אמרתי להם שיכולתי להבין מצב שבו יש מחלוקת על קו הגבול, כלומר שכל צד טוען ששטח מסוים שייך לו ויש צורך לפתור את הבעיה על ידי חלוקת השטח או על ידי בוררות בינלאומית. אבל כאן אין ויכוח כלל: החקלאים הישראלים מודים שנטלו את מה שאינו שלהם, ועכשיו הם מבקשים שישראל לא תחתום על הסכם שלום עם ירדן עד שזו לא תסכים לבלוע את הצפרדע!

אמרתי להם כי ייתכן שהבעיה תיפתר באמצעות חילופי שטחים, וכי אעביר את הבקשה לראש הממשלה העוסק בנושא הירדני באופן אישי, וכך היה. אני מניח שיצחק רבין קיבל תביעות נוספות מחקלאי האזור, וברור שהדבר הובא בחשבון במהלך המשא והמתן.

וכך נקבע: 16.8 קמ''ר מהריבונות הירדנית סופחו לישראל תמורת שטח באותו גודל שעבר מהריבונות הישראלית לידי ירדן. נוסף על כך, 20 קמ"ר של שטח מעובד, באזור צופר שבערבה, הוחכרו לישראל למשך 25 שנה עם אופציה להארכה; ושטח קטן יותר, של 8.5 קמ"ר באזור נהריים שבצפון הארץ, אשר עובד שנים רבות על ידי חקלאי שני קיבוצים באזור, הוחכר גם הוא באותם תנאים.

בהסכם השלום נאמר כי אם אחד הצדדים יבקש לבטל את הסדר החכירה, יהיה עליו להודיע על כך שנה לפני מועד תום החכירה, כדי שהצדדים יוכלו לקיים התייעצות ביניהם באשר לגורל השטחים.

ההסדר הזה היה בעל חשיבות רבה, לא רק במסגרת יחסי ישראל וירדן אלא גם בהשפעה אפשרית שלו על הסדרים עתידיים: חילופי שטחים על בסיס גבול 67' הפכו לאופציה ריאלית בהסכם הצפוי בין ישראל לפלסטינים, ואילו עקרון החכירה אמור היה להוות תקדים להסדר אפשרי עם סוריה באשר לרמת הגולן או לחלק ממנה.

הסדר החכירה שימש ככלי ניגוח בידי האופוזיציה הירדנית נגד המלך. ככל שהתקרב המועד האחרון להודעה על כוונה שלא להאריך אותו, גברו ההפגנות ברחוב הירדני והקריאות בפרלמנט להימנע מלתת "מתנות" לישראל. המלך עבדאללה חש כנראה שמוטב לו להישמע לקולות המתלהמים, ומכאן הודעתו השבוע על ביטול הסדר החכירה [21 באוקטובר].

ממשלת ישראל הופתעה וכעסה, ואילו החקלאים טוענים כי אי ההארכה תגזול מהם את מקור פרנסתם. קשה להבין את הפתעת הממשלה, שהרי מדובר בסעיף ברור מאוד בנספח להסכם, ואי אפשר להבין מדוע לא ניסו החקלאים למצוא חלופות לחקלאות. המלך לא הפר שום הסכם בכך שמימש את הסעיף המאפשר לו להפסיק להחכיר את אדמת ירדן לאחר רבע מאה, ומי שלא עלה בדעתו לקיים משא ומתן מבעוד מועד, יצטרך לנסות עכשיו את כוחו בהשארת האדמות בידי החקלאים הישראלים תחת ריבונות ירדנית.

מן המפורסמות הוא שכאשר מסתיים חוזה של דירה שכורה, בעליה רשאי לדרוש דמי שכירות גבוהים יותר לתקופה הבאה או כל דרישה אחרת הקשורה בדירה. במקרה הירדני, ספק אם הפתרון לבעיה שנוצרה טמון בהעלאת המחיר. לאחר שעבדאללה נשמע לקול ההמון, הוא יזדקק לסיבה טובה מאוד כדי להסביר את נסיגתו מן ההחלטה. הסיבה הזו עשויה להיות כרוכה במהלך מדיני במישור הישראלי-פלסטיני.

באחת השיחות שניהלתי עם המלך הוא אמר לי מפורשות: "אתם הישראלים אינכם מבינים כי מול כל פלסטיני שנהרג מידכם, מוקמת סוכת אבלים ממזרח לירדן". סביר להניח כי פתיחת מו"מ מדיני בין ישראל לאש"ף על בסיס גבולות 1967 במהלך השנה, יוכל להסביר החלטה עתידית של המלך להאריך את החכרת השטח לישראל. עם זאת קשה מאוד להאמין שאופציה כזו נמצאת בקלפים, בעיקר כאשר  מדובר בשנה של מערכת בחירות בישראל.

עכשיו נשאלת השאלה עד כמה חשוב לנתניהו לעזור לחקלאי האזורים שיסבלו מביטול ההחכרה הירדנית. הוא ינסה בוודאי להגיע להסכמה על הארכת החכירה, הפעם לתקופה קצרה יותר, ואולי להגדיל את תשלום החכירה הישראלי. זה לא יספיק, אך הוא לא ירצה להיכנס לעימות קשה עם ירדן שהרחיקה את גבול הביטחון של ישראל מרחק עצום.

אם במשך השנה הבאה [2019], בעקבות בחירות מוקדמות או התפטרות נתניהו על רקע החשדות הפליליים נגדו, תוקם ממשלה אחרת, שתהיה מעוניינת במו"מ עם הנשיא מחמוד עבאס ולא רק כדי להוכיח שאין לישראל פרטנר, יכול להיות שלחקלאי צופר ונהריים תהיה אפשרות להמשיך לעבד את השדות. אחרת – יהיה עליהם לעבור הסבה מקצועית.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept