רבים תהו מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמזדרז לצייץ נגד כל פגיעה בכבודו של יהודי, נאלם דום לנוכח תקיפתם האכזרית (23 באוגוסט) של שלושה צעירים ישראלים בגלל היותם ערבים. לא, אין זו רשלנות או מעידה. ראש הממשלה פעל בדיוק על פי השקפת עולמו, השקפה שביטא כעבור שבוע בטקס לקריאת הקריה למחקר גרעיני בנגב על שמו של שמעון פרס. "החלשים קורסים, נטבחים, נמחקים מן ההיסטוריה", אמר נתניהו, "והחזקים, לטוב או לרע, הם אלה ששורדים. את החזקים מכבדים, עם החזקים כורתים בריתות". הרופא הערבי ושני חבריו, מה לעשות, היו חלשים, ואילו חברי כנופיית הפשיסטים היו חזקים, "לטוב או לרע".
חיזוק לאותה השקפת עולם דרוויניסטית העניקה השבוע (4 בספטמבר) שרת המשפטים איילת שקד. בכנס לשכת עורכי הדין איימה השרה כי ביקורת שיפוטית על חוק יסוד, כשהיא מכוונת כמובן לחוק הלאום המונח על שולחן בג"ץ, תהווה רעידת אדמה, "לא רק משפטית אלא גם פוליטית", ואפילו "רעידת אדמה משטרית". לא פחות. "כמי שמאמינה בדמוקרטיה בכל לבה", חתמה שקד את נאומה, "לא אוותר על מקומו של העם. לא אוותר על מקומם של נציגיו. לא אוותר על הדמוקרטיה. כנסת של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ".
