ישראל פולס

המאבק הלא חכם של הנהגת ערביי ישראל בחוק הלאום

p
המחבר
בקצרה
חוק הלאום הוא חוק גזעני, אבל הדרך שבחרה הנהגת ערביי ישראל להיאבק בו מגייסת יותר אויבים מתומכים. הצדקת הנפת דגלי פלסטין בתל אביב או הכפשת המדינה בעולם תוך שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית מקטינה את המחאה במקום להרחיבה.

ב"קשת" – הערוץ המסחרי הנצפה ביותר בישראל, משודרת תוכנית ראיונות שבועית של שני מראיינים פרובוקטיביים: אופירה אסייג, עיתונאית ספורט מהבכירות בישראל; ואייל ברקוביץ', כדורגלן נבחרת ישראל לשעבר ופרשן ספורט בהווה. תוכניתם אינה תוכנית ספורט אלא תוכנית אקטואליה המחוללת לא פעם, במכוון כנראה, סערות ציבוריות, פועל יוצא של הסגנון האישי הפרוע של מגישיה.

בסוף השבוע האחרון [17 באוגוסט] נחצה קו אדום נוסף, שהכריח את מנהלי הערוץ לנקוט אמצעי ענישה נגד התוכנית אחרי שמגישיה הצליחו להתעלות על עצמם בביטויים גזעניים. בפתיחת התוכנית ציינה אסייג כי ח"כים ערביים מסרבים להתארח אצלם, ובמענה לכך כינה אותם ברקוביץ' "מחבלים", "מרגלים" ו"שונאי ישראל" בעוד אסייג מחייכת.

זה היה מופע בוטה, מהגזענים שנראו מעולם על מסך טלוויזיה בישראל, גם בימים טעונים יותר של מלחמות ומבצעים צבאיים. בתגובה, הודיעו מנהלי הערוץ כי הם משעים את התוכנית לשבוע, אך נדמה כי עשו זאת רק כדי לצאת ידי חובה. התגובות באתרי החדשות באינטרנט דיברו בעד עצמן. הצופים לא הבינו על מה ולמה הושעתה התוכנית, משום שמבחינתם ברקוביץ' ואסייג ביטאו את מה שרבים חשים כלפי חברי הכנסת הערבים.

מפגן השנאה הזה קשור לאווירה הציבורית בישראל, הניזונה בין היתר מהסתה פרועה של מנהיגי ימין ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן.

דבריו של ברקוביץ' נאמרו כשבוע אחד בלבד אחרי הפגנת ערביי ישראל בתל אביב נגד חוק הלאום, שבה הונפו דגלי פלסטין [11 באוגוסט]. נתניהו, המגן על חוק הלאום בחירוף נפש, לא יכול היה לבקש יותר מכך. בפתח ישיבת הממשלה שהתקיימה למחרת ההפגנה הוא אמר: "קיבלנו עדות חותכת... לנחיצותו של חוק הלאום, ראינו את דגלי אש"ף מונפים בלב תל אביב". יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הביע את מה שכנראה חשו רבים, לאו דווקא פעילי הימין הקיצוני: "המאבק שמנהלים חברי הכנסת הערבים הוא לא נגד חוק הלאום, אלא נגד קיומה של מדינת ישראל".

עוד לפני שהחלה צעדת המחאה, הודיעו יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי ויו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני כי לא יגיעו להשמיע את קולם בהפגנה. בדבריהם הם הביעו חשש מהעלאת סמלים שאינם קשורים למחאה אשר בגינה אורגנה ההפגנה בתל אביב. גבאי טען כי לא יוכל ללכת להפגנה שבה מדברים על זכות השיבה, ואילו לבני טענה כי מנהיגי הרשימה המשותפת יתקשו לקבל את הגדרת ישראל כמדינת הלאום היהודי, גם אם יתקיים בה שוויון.

החשש שלהם היה מוצדק. במקום למקד את המחאה נגד החוק ולהדגיש שעל אף הגדרתה של ישראל כמדינת הלאום היהודי נדרשת שמירה על זכויותיהם של ערביי ישראל על בסיס חוקי היסוד ומגילת העצמאות, הונפו בהפגנה דגלי פלסטין ונשמעו קריאות "בדם ואש נפדה אותך פלסטין". מארגני ההפגנה, חברי ועדת המעקב העליונה וחברי הרשימה המשותפת, יכלו לטעון, ובצדק, שרק קומץ מפגינים לא ממושמע הניף דגלים וקרא קריאות שנשמעו לישראלים כקוראות תיגר על קיומה של המדינה. במקום זאת, הם העדיפו להצדיק את אותו קומץ ולמצוא תירוצים לא משכנעים. הח"כ לשעבר מוחמד ברכה, ראש ועדת המעקב העליונה, השיב למבקרים באומרו "דגל פלסטין שהונף בהפגנה הוא הדגל של העם הפלסטיני המדוכא, הוא הדגל שמנסים דרך חוק הלאום להוציא אותו מההיסטוריה, אבל הוא דגלו של עם גאה".

רק יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הבין שיש פה בעיה. בפגישה עם פעילים ישראלים ערבים בלשכתו במוקטעה, הוא אמר דברים אשר ברכה, אחמד טיבי וחברי כנסת נוספים מהרשימה המשותפת היו אמורים להבין בעצמם: במקום לדרוש מעמד שווה לאזרחים הערבים במדינה, הם מניפים את דגל המאבק הפלסטיני ויורים לעצמם ברגליים. 

"אני מעוניין לסלק את דגל ישראל מהגדה המערבית", אמר אבו מאזן לשומעיו, "אבל לא להניף את דגל פלסטין בלב תל אביב". הוא אף ייעץ למנהיגי הציבור הערבי בישראל למתן את השיח הלאומי-פלסטיני כדי לא לשרת את נתניהו והימין בישראל.

דבריו הברורים לא הזיזו לאורחיו. אל ישיבת המועצה המרכזית של אש"ף שהתקיימה בשבוע שעבר ברמאללה [15 באוגוסט] הגיעו מוחמד ברכה וח"כ טיבי עם הצעה לשיתוף פעולה הדדי נגד חוק הלאום. טיבי בשם הרשימה המשותפת וברכה בשם ועדת המעקב הציעו לציין בשנים הבאות את "יום המאבק באפרטהייד הישראלי" בתאריך שבו הצביעה כנסת ישראל על חוק הלאום - 19 ביולי.

אבו מאזן, שייעץ כמה ימים קודם לכן שלא להעניק נשק תעמולתי לנתניהו, הסכים שהשגרירויות של אש"ף בעולם יסייעו לנציגי ערביי ישראל לפעול נגד חוק הלאום בעולם ולהשמיע את קולם בכינוס הקרוב של העצרת הכללית של האו"ם.

ח"כ טיבי, מהפוליטיקאים המשופשפים והחדים בכנסת, שלדבריו מכיר היטב את החברה היהודית והערבית, פעל שוב בשיקול דעת לקוי. הוא ודאי יודע כיצד רוב הציבור הישראלי מתייחס למי שנתפס בעיניו כמכפיש את שמה של מדינת ישראל בעולם, על אחת כמה וכמה כשזה נעשה בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית ועם נציגויות אש"ף בעולם.

טיבי טוען, במידה רבה של צדק, כי חוק הלאום שעבר בכנסת יוצר מדרג של אזרחים לפי שיוך אתני. יהודים בעלי זכויות ועליונות, לעומת ערבים ללא שוויון שנחשבים אזרחים סוג ב'. אולם הדרך שבה בחרו הוא וחבריו לרשימה המשותפת וחברי ועדת המעקב העליונה מגייסת יותר אויבים מאשר תומכים. כדי שהמחאה תהיה יעילה ומשפיעה, היא חייבת להיות רחבה וגדולה. נציגי המגזר הערבי עשו עד עכשיו הכל כדי להקטינה ולצמצמה. 

ישראלים רבים, יהודים וגם ערבים, מתנגדים לחוק הגזעני שחוקקה כנסת ישראל, אך מסרבים להניף את דגל פלסטין בתל אביב.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
נמצא ב: mahmoud abbas, joint list, apartheid, nationality law, arab israelis, israeli arabs, palestinian-israeli conflict, palestinian cause

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept