ישראל פולס

כן, להחזיר את המפתחות לישראל

p
המחבר
בקצרה
אם החלטת ממשל טראמפ לקצץ 200 מיליון דולר מהסיוע לפלסטינים תוביל את ההנהגה ברמאללה לפרק את הרשות, תהיה זו תרומה חשובה ביותר לשינוי הסטטוס קוו הנוכחי. ממשלת נתניהו תיאלץ להבין שיש גבול ליכולתה להמשיך בכיבוש הגדה ללא תשלום מחיר תקציבי כבד.

החלטת ממשל טראמפ לקצץ 200 מיליון דולר מהסיוע האמריקאי לפלסטינים היא בעייתית מאוד מבחינתם של הפלסטינים. חלק לא גדול מהסיוע הזה מופנה ישירות לתקציב הרשות הפלסטינית, ומיועד לצורכי ביטחון ותיאום עם ישראל, ואילו רוב הסכום מוענק באמצעות USAID (זרוע סיוע החוץ המופעלת על ידי מחלקת המדינה) ישירות למיזמים פלסטיניים ובינלאומיים שונים. המיזמים הללו מהווים חלופות להוצאות תקציביות לתשתיות ולפיתוח חקלאי ותעשייתי.

הממשל האמריקאי מקווה כי צמצום הסיוע ייאלץ את ההנהגה הפלסטינית להפסיק את תשלום הקצבאות למשפחות האסירים הביטחוניים והפוליטיים, אף שהנשיא עבאס אמר כי הכספים הללו יהיו האחרונים שיקצץ אי פעם. תקוות שווא נוספת של הממשל היא שהפגיעה בכיסם של הפלסטינים תאלץ אותם לחדש את הקשר עם וושינגטון, לאחר שניתקו אותו עם העברת השגרירות האמריקאית למערב ירושלים במאי השנה. הם לא ייקלעו למה שייראה כמכירת עקרונות תמורת כסף.

לעומת זאת, ייבוש המקורות הכספיים של הרשות הפלסטינית עשוי להוביל את עבאס להחזרת המפתחות של הרשות הפלסטינית לישראל. קשה להאמין שהממשל מביא את האופציה הזו בחשבון, אבל ייתכן שזו האופציה היחידה שתישאר בידי ההנהגה הפלסטינית. היא לא תוכל להסתפק בסיוע אמריקאי מקוצץ, שנועד רק להכשרת אנשי הביטחון הפלסטינים ולתיאום עם ישראל, כיוון שבכך תתחזק תדמיתה כקבלן משנה של ישראל לפעילות ביטחונית בשטחים הכבושים. אם אכן זו תהיה תוצאת המהלך האמריקאי, מי שייפגע מכך תהיה ממשלת נתניהו.

ימים אחדים לאחר טקס החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן בספטמבר 1993 הוקם פורום התורמות – מדינות שהסכימו לסייע לרשות הפלסטינית בהקמת מיזמים כלכליים, בעיקר בתחום התשתיות. בראש הפורום מונתה לעמוד נורבגיה, וישראל הייתה ונותרה חברה בו. הסיוע שהפורום נתן לרשות אפשר לה, לאורך השנים, להפעיל שירותים לטובת הציבור ולשלם משכורות לעובדים. רבבות אנשים - מורים, אנשי סגל רפואי ואחרים - שקיבלו עד אז את משכורותיהם מהמדינה הכובשת, ישראל, החלו לקבל את שכרם מהרשות החדשה. זו הייתה אמורה להתקיים חמש שנים החל מהחתימה על הסכם קהיר במאי 1994, ואז לפנות את מקומה למוסדות שיוקמו במסגרת הסדר הקבע. אבל אף שהסדר קבע לא הושג, שום גורם לא לחץ עליה להתפרק.

יאסר ערפאת אמנם איים, מדי פעם, כי יפרק את הרשות אם לא יושג הסכם קבע בהקדם, אך זה לא קרה. גם יורשו, עבאס, אמר לא פעם שאם לא יהיה הסכם, הוא יפרק את הרשות ויחזיר את המפתחות לישראל, אך הוא לא עשה זאת. לאחרונה הוא אפילו הבהיר כי אין לו כוונה לוותר על אחד ההישגים של הסכם אוסלו – הקמת המוסדות הפלסטיניים, צנועים ככל שיהיו.

וכך התברר כי הארכת החיים המלאכותית שנעשתה לרשות הפלסטינית בתום חמש השנים שנועדו לה, נוחה לכולם. לפלסטינים יש ממשלה מוכרת על ידי ישראל והעולם כולו. מסוף 2012 יש לה גם מעמד של מדינה שאינה חברה באו"ם, והיא משולבת בארגונים בינלאומיים הקשורים באו"ם. סביב הרשות נוצרה "נומנקלטורה" (אליטה), או כפי שכינה זאת הסופר מילובאן דז'ילאס, "המעמד החדש" – כלומר קבוצה גדולה למדי של אנשים הממלאים תפקידים שלטוניים שונים, הם, בני משפחותיהם ומקורביהם, ואשר העניין שלהם בהמשך קיום הממסד נובע, במידה רבה, מרצונם להבטיח את עתידם הכלכלי והפוליטי.

ישראל השתחררה לפני 25 שנה מעול המימון של השטחים הכבושים ומאחריותה לבתי החולים, לבתי הספר, לשמירת הביטחון הפנימי והסדר הציבורי שם. הדבר האחרון שממשלה ישראלית כלשהי הייתה רוצה בו הוא לשוב וליטול אחריות זו. ברור שהתיאום הביטחוני ההדוק (מעבר לנכונות שני הצדדים להודות ברמת האינטימיות המאפיינת אותו) הוא סיבה חשובה נוספת לעניין הגדול שיש לממשלת נתניהו לשמור על קיום הרשות מכל משמר.

נתניהו, שהוכיח בשנותיו הארוכות בשלטון כי אין לו שום כוונה של ממש לחלק את הארץ ולאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית, הפך את הסכם אוסלו מהסכם ביניים לכעין מצב קבע. לא במקרה מצא לנכון, בביקורו בליטא השבוע (24 באוגוסט), לציין כי אינו רואה דחיפות בהצגת תוכנית השלום של טראמפ. הוא נהנה מהמשך הכיבוש מבלי לממן זאת, תוך שימוש במסגרת המשפטית שהוקמה לצורך מהלך זמני אך מעולם לא בוטלה - לא על ידי הפלסטינים ולא על ידי ממשלות נתניהו, כולל זו הנוכחית, שהיא ממשלת הימין הקיצונית ביותר שהוקמה אי פעם בישראל.

מדוע חשוב כל כך למדינות התורמות להמשיך להעביר כספים לרשות פלסטינית שאיננה מצליחה כל השנים הללו לעמוד על רגליה, ושהעימותים האלימים בין ישראל לבין הפלסטינים, בעיקר בעזה, גורמים לה לשוב ולממן מחדש מיזמים שנהרסו?

תשובה לשאלה זו קיבלתי לפני שנים מעטות מידיד באחת המדינות התורמות. הוא אמר לי כי בעבר לא זכה ראש ממשלתו לפגישות בארבע עיניים עם נשיא ארה"ב, אך מאז שארצו היא אחת המדינות התורמות, הוא מגיע לבית שבשדרות פנסילבניה 1600 בכל ביקור בוושינגטון. גם אם היום לא הייתי מקבל תשובה כזו, וברור שטראמפ לא יזיל דמעה אם פורום התורמות יפסיק להתקיים ולתרום, סביר להניח כי מלבד ההיבט המדיני-אידיאולוגי של תמיכה במדינה-הפלסטינית-בדרך, צופות מדינות אלו פני עתיד ומעריכות שממשל אחר בארה"ב יבקש את המשך תרומתן ויעריך אותה.

לקיצוץ האמריקאי יש סיכוי לשנות את הסטטוס קוו. אם בגללו תחליט ההנהגה הפלסטינית לפרק את הרשות ולהחזיר את המפתחות לישראל, תהיה זו התרומה החשובה ביותר לזעזוע המערכת, ולחיובה של ממשלת נתניהו להבין כי יש גבול למשך הזמן שבו אפשר להאריך את חלקו הזמני של הסכם אוסלו, ולהמשיך בחסותו בכיבוש הגדה המערבית ללא הוצאה תקציבית. אם אכן זו תהיה תרומתו המדינית של טראמפ – אי אפשר יהיה להגזים בחשיבותה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept