ישראל פולס

הסרטן מתפשט בלבה של ישראל

p
המחבר
בקצרה
במדינה מתוקנת, נשים חולות סרטן לא היו נאלצות להידפק על שערי בית המשפט העליון כדי לזכות לטיפול רפואי המגיע לכל בן אנוש. אך מדינה הכובשת עם אחר ושוללת את זכויותיו לחירות ושוויון, בתירוץ שווא של "צורכי ביטחון", איננה מדינה מתוקנת.

נפתח הפעם בחדשות הטובות. בית המשפט הגבוה לצדק הורה השבוע (26 באוגוסט) למדינה לאפשר לחמש נשים עזתיות חולות במצב אנוש לצאת מהרצועה לטיפולים מצילי חיים במזרח ירושלים. חטאן של הנשים, כך על פי הודעת הפרקליטות, היה "קרבה מדרגה ראשונה לאיש חמאס". ארגוני זכויות אדם, גישה, אל-מיזאן, עדאלה ורופאים לזכויות אדם, עתרו בתחילה בשמן של שבע נשים עזתיות חולות שלא הורשו לקבל טיפול רפואי בישראל. בעקבות העתירה הודתה המדינה כי טעתה בנוגע לשתי חולות, שאינן קרובות משפחה בדרגה ראשונה של אנשי חמאס, והן הונחו להגיש מחדש את הבקשות. כוחותיה של אחת מהן אפסו לאחר המאבק המשפטי, והיא ויתרה על פתיחה מחדש של ההליך הביורוקרטי המתיש הכרוך בבקשה לצאת לטיפול הקריטי. 

ראש הרכב השופטים, עוזי פוגלמן, קבע בפסיקתו: ״ביסוס ההחלטה על פעילות אסורה של בן משפחה, שאין כל טענה כי החולה מעורב בה או מודע לה, מנוגדת למושכלות היסוד שבהם אנו מחויבים". החרה החזיק אחריו השופט יצחק עמית בכותבו: "ההחלטה להמית אישה, פשוטו כמשמעו, בשל עוון אחיה או בעלה, עומדת בניגוד לכלל היהודי הבסיסי 'כי אם איש בעוונו ימות".

במדינה מתוקנת נשים חולות סרטן לא היו נאלצות להידפק על שערי בית המשפט העליון כדי לזכות בטיפול רפואי המגיע לכל בן אנוש. אך מדינה הכובשת עם אחר ושוללת את זכויותיו לחירות ושוויון, בתירוץ שווא של "צורכי ביטחון", אינה מדינה מתוקנת. בימים כתיקונם, החלטת בג"ץ להתיר לחולות פלסטיניות להגיע לבית חולים פלסטיני במזרח ירושלים לא הייתה נחשבת מעשה חריג. אך בימים אלה, שבהם שרים וחברי כנסת, בראשם שרת המשפטים איילת שקד, מנהלים מסע הסתה פרוע נגד בית המשפט העליון, ביקורת שיפוטית על החלטת ממשלה ראויה לצל"ש.  

לדמוקרטיה הישראלית המדממת הייתה השבוע סיבה למסיבה צנועה. מסיבת עניים. אכן, כפי שכתב פרופסור מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בג"ץ "הציל את עצמו ואת אזרחי ישראל מאחריות למותן של חמש נשים".

אך מה יעלה בגורלם של אלפי נשים, ילדים, וגברים, הנזקקים יום-יום לטיפולים רפואיים, תרופות ומים ראויים לשתייה? נכון, השופטים לא התלהבו מהחלטת הקבינט מינואר 2017 להחמיר במדיניות כלפי חולים מרצועת עזה (שלא להתיר טיפולים רפואיים בישראל למשפחות של אנשי חמאס) במטרה ללחוץ על חמאס בנושא השבת השבויים והנעדרים. השופט פוגלמן אף כתב במפורש שעל אף חשיבות הנושא, חיי אדם חשובים יותר. אך מה עושה בית המשפט העליון מצדו כדי למנוע אובדן חיי אדם ברצועת עזה?

רק לפני כשלושה חדשים דחה בג"ץ עתירה של ארגוני זכויות אדם נגד הוראות הפתיחה באש שמתירות לחיילים לירות אש חיה על מפגינים בגבול שבין ישראל לרצועת עזה, גם באלה שאינם מסכנים חיי אדם. השופטים כתבו כי הם סומכים על הצהרת המדינה שהשימוש בירי נעשה כמוצא אחרון ומתוך הגנה עצמית של חיילי צה"ל תחת סכנה, והוסיפו כי בית המשפט אינו נוהג להתערב בסוגיות אלה.

במהלך השנים האחרונות העניק בית המשפט העליון הכשר משפטי למדיניות הבידול, שתכליתה להפריד את עזה מהגדה המערבית וכמובן מישראל. המדיניות הזאת הופכת כל עזתי, למשל, הנזקק לאשפוז מחוץ לרצועה, לאמצעי לחץ על חמאס. מאז 2007 דחה בג"ץ אין ספור עתירות של עזתים המבקשים לעבור במחסום ארז לצורך טיפולים רפואיים שאינם זמינים ברצועה (שלא לדבר על לימודים, השתלמויות, שמחות ואבל משפחתי).

עוד ב-2008 קבע בג"ץ כי הכיבוש ברצועה תם, כלומר ישראל איננה אחראית יותר לגורלם של תושבי הרצועה. על כן, מוטלות על ישראל רק חובות הומניטריות כלפי התושבים, בין היתר מכוח שליטתה על המעברים. אבל מהן בעצם אותן חובות הומניטריות? דוח של ארגון "גישה" ("לא מצאנו עילה להתערבות") אשר מנתח עשרה פסקי דין מהשנים 2007 עד 2017, מראה שבג״ץ נוטה לאמץ כמעט באופן עיוור את עמדת המדינה בנושא.

בהסתמכותו על אותה מסגרת הומניטרית עמומה הקנה בג"ץ למדינה שיקול דעת בלתי מוגבל כמעט, והותיר את תושבי הרצועה עם הגנה חלשה ביותר על זכויותיהם. ארגון רופאים לזכויות אדם, שאסף עדויות של עשרות חולים מעזה אשר יציאתם לטיפולים רפואיים נמנעה, מראה כי "שיקול הדעת" נתון למעשה בידי סוכני השב"כ. בדוח מפורט שפרסם הארגון ב-2008 נאמר כי בחלק מהמקרים מציעים החוקרים לחולים לשתף פעולה או למסור מידע למפעיל הסוכנים באופן שוטף. במקרים אחרים הוצעו לחולים סכומי כסף תמורת הלשנה. חולים שלא נענו להצעות החוקרים הוחזרו לבתיהם כלעומת שבאו, אף שהיו בידיהם היתרי יציאה.

מחברי המסמך ציינו שפעילות השב"כ מתבצעת על רקע הבעיות הביטחוניות והאיום מצד הארגונים הפלסטיניים הצבאיים בעזה לפגוע באזרחי מדינת ישראל ובחייליה. עם זאת, הם הדגישו כי מצב זה אינו מצדיק ניצול של מצוקת החולים ככלי בידי מערכת הביטחון הישראלית. ברופאים לזכויות אדם טוענים כי השימוש במצוקתם של חולים מהווה כפייה האסורה על פי אמנת ז'נבה הרביעית והפרה של אמנת האו"ם נגד עינויים ויחס אכזרי, לא אנושי או משפיל. הדוח נכתב אמנם ב-2008, אך פעילי הארגון טוענים כעת שהתופעה רק הולכת ומחמירה עם השנים. 

בהחלטתם מלפני 11 שנים לדחות בקשה של חולים מעזה לצאת לטפול רפואי, כתבו שופטי בג"ץ את הדברים הבאים: "בית המשפט יוצא מההנחה שגישתה של מדינת ישראל תהא אנושית, כך שמקרים קשים מאוד, שבהם בהיעדר טיפול טעם החיים משתנה כליל, יישקלו בחיוב על ידי המדינה". המקרה של חמש חולות הסרטן מלמד משהו על הנחת "הגישה האנושית" של המדינה. למרבה הצער, הפסיקה האחרונה היא בבחינת היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: freedom of movement, travel permits, supreme court, medicine, cancer, palestinian human rights, human rights, gaza strip

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept